פתח האוהל קמז

הפסק הרבה עגלות ומרכבות רתומות לסוסים הרי הם מביאים הטומאה מחלק גשר זה לחלק גשר אחר בשעה שהם עוברים תחת הסדק, וכשיש מת על הגשר אסור לכהן להיות בכל הגשר:

ולפ"ז כיון דאסור לכהן להיות יחד עם מת על הגשר ולפי מאי דפסק בש"ע המחבר והרמ"א ז"ל להחמיר שלא לילך על קברי עכו"ם, אם נוסע על הגשר ופוגע במת צריך לעמוד באויר אשר בין הסריגות אשר שם יותר מרוחב איש עד אשר יצא הטומאה מתחת הסריגות, ואסור לו ליסע להלאה דאם נוסע להלאה הרי בכל פעם ופעם יוצא ונכנס מאהל אל אהל ועושה איסור מחדש כיון דיש חלל ואויר פנוי בין סריג לסריג, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות אבל (פ"ג ה"ד) וז"ל כהן שנכנס לאהל המת או לבית הקברות בשגגה, ואחר שידע התרו בו אם קפץ ויצא פטור ואם ישב שם כדי השתחויה כמו שביארנו בענין טומאת מקדש הרי זה לוקה, נכנס ויצא חזר ונכנס ויצא אם התרו בו על כל פעם ופעם לוקה על כל כניסה וכניסה. וכן אם נגע במת והתרו בו ופירש וחזר ונגע והתרו בו אפילו מאה פעמים לוקה על כל אחת, היה נוגע ולא פירש או שהיה עומד בבה"ק ונגע במתים אחרים אע"פ שהתרו בו כמה פעמים אינו לוקה אלא אחת שהרי מחולל ועומד כל זמן שלא פירש עכ"ל ועי' בראב"ד ובדגול מרבבה (סי' שע"ב):

אמנם זה דבר קשה מאד לעמוד באויר שבין הסריגות עד שיצא הטומאה אחרי שנוסעים שמה עגלות ומרקדות ומרכבות הטראמוואי וכמעט שהוא סכנת נפשות, ונראה שהוא עכ"פ חוב לרוץ לצדי הגשר אשר אין שם אהל שהוא דרך קצר וממעט באיסור דכיון שאפשר לבא בדרך קצרה אסור לו לבא בארוכה [עיין שבועות דף י"ז]. אמנם גם זה קשה מאד אם נוסע על המרכבה לקפוץ ולרוץ לצדי הגשר ומעולם לא ראיתי לאחד מהנוסעים מהכהנים שירוץ לצדי הגשר:

ולפ"ז יש לספק אם מותר לו ליסע או לילך על הגשר תחת הסריגות שהרי אפשר שכבר יש בקצה השני מת, כי מחמת אורך הגשר אי אפשר לראות בקצה השני או אפשר שיבא לשם אח"כ בהיותו על הגשר ויהיה זמן ארוך עם המת תחת אהל אחד אחרי אשר זה שכיח מאד ואיזה פעמים בכל יום:

והנה ביו"ד (סי' שע"א ס"ד) כתב הרמ"א ז"ל לכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם ויש מחמירין, והמקיל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר עכ"ל, ועיין מ"ש בזה [כ"א ס"י] והחכ"צ והדמ"ר כתבו להקל דכל שיש אויר בין המת לשער לא שייך בו משום סוף טומאה לצאת, ובמהרי"ט ז"ל (סי' צ"ו) הובא בפ"ת שם כתב דודאי אלו היה הטעם דיש מחמירין משום סוף טומאה היה ראוי לבטל המנהג דמנהג בטעות הוא אלא אמרו שמה שאסרו לצאת משם משום שמא יבא בלא ראות ויאהיל עליהם, ואם מטעם זה נהגו אין לבטל מנהגם אע"פ שלא מצינו שחשו חכמים בדבר, מ"מ נכון הוא ליזהר במצות כדאמרינן סופ"ק דע"ז ונשמרתם כו' שלא יהרהר אדם כו' מכאן אמר רפב"י זהירות מביאה לידי זריזות, וגם אמרו בפ"ק דשבת הלכתא רבתא לשבתא שיהיה אדם ממשמש בגדיו ערב שבת עם חשכה וכל כיוצא בזה דין מנהג יש לו כו' עכ"ל. ומ"מ הרי הרמ"א ז"ל פסק דהמיקל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר. אמנם כ"ז בשער העיר דכיון דיש הפסק אויר אין בו משום סוף טומאה לצאת וגם אין בו חשש כ"כ שיבא עם המת תחת אהל אחד כמ"ש המהרי"ט ז"ל דהרי אפשר ליה לעיוני ומיזל אם אין שם מת וגם המהרי"ט ז"ל לא חשש רק שמא יבא בפתע פתאם בלא ראות. אמנם בכאן שהגשר ארוך מאד קרוב לתחום שבת ויש לחוש שמא כבר יש מת בקצה השני, או שיבא אח"כ ואין בידו כלל להזהר בזה והוא שכיח מאד בכל יום ויום [ועי' גיטין דס"ה ע"ב דאף דהבעל במזרח חששו שמא יפגע בהשליח דאזיל למערב]. ולכאורה יש להתיר משום דרוב היום אין מוליכין בו מתים ובכל עת שרוצה לעבור על הגשר אזלינן בתר רובא רוב הזמן:

ובספר דעת תורה בפתיחה לה"ט (סי' ל"ד) כתב להוכיח מתוס' עירובין (דל"ט ע"א) ועוד מקומות דאזלינן בתר רוב הזמן, אך י"ל כיון דהכהנים עוברים כל היום כולו הלוך ושוב אי אפשר להתיר מטעם זה שהרי ע"כ יפגעו בטומאה. ועוד דמה"ת נתלה שהטומאה יבא בזמן אחר יותר מרגע זו וכמ"ש שם לענין גבינות. ובחדושי הרש"ש ז"ל כתובות (ד"ט ע"א) כתב דאין הולכין בתר רוב זמן ע"ש:

אך היה נראה להתיר לפמ"ש המשנה למלך והדמ"ר לומר ס"ס במת עכו"ם דספק שמא ההלכה דאינו מטמא באהל וכמ"ש לעיל ס"א, וא"כ גם הכא י"ל ס"ס שמא לא יבא כלל לשם מת, ואת"ל דיבא שמא אינו מטמא כלל באהל. וכן להך חששא דשמא בעת שרוצה לכנוס בתוך הגשר שמא כבר נמצא בקצהו השני מת, ג"כ י"ל ס"ס אפילו אם נאמר דזה חשוב אפשר להתברר, לכמ"ש האחרונים ז"ל הובא בפ"ת (סי' ק"י סקל"ה) דהיכי דאין לברר רק ספק אחד א"צ לברר כיון דאכתי יהיה נשאר בספק מחמת ספק השני והכא ספק כזה אי הלכה כר"ש אין בידינו להכריע [ועי' ביו"ד סי' ק"ד בש"ך סק"ד ובפ"מ שם ובב"ש אה"ע סקל"ב ובד"מ שם]:

אך יש לדון דהנה התוס' והמרדכי בפרק החולץ הקשו בהא דאשת טומטום חולצת ולא מתיבמת דאמאי לא תנשא לשוק מטעם ס"ס שמא נקבה היא ואת"ל זכר שמא סריס הוא ואשתו פטורה מן החליצה, ובכנה"ג אה"ע (קע"ב) כתב די"ל דהו"ל ס"ס שאינו מתהפך דאי אמרת שמא סריס הוא שוב אי"ל שמא נקבה היא. אך הקשה להפוסקים דס"ל דלא בעינן ס"ס המתהפך עש"ה, ובמהרי"ט ז"ל חיו"ד ס"ב תירץ דאי נימא דתנשא לשוק מטעם ס"ס שוב ג"כ י"ל דתתיבם מטעם ס"ס שמא נקבה ומותרת לאחיו דהרי אינה אשת אחיו ואת"ל זכר דלמא לאו סריס הוא ומותרת ביבום וכיון דהס"ס סתרי אהדדי לא הוי ס"ס וכמ"ש התוס' בנדה (די"א) ובכמה דוכתי [ועי' במ"י סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ב ובפ"מ במחודשים אות י"א], ובישועות יעקב (סימן קע"ב) הקשה דאכתי קשה אמאי בנפלה לפני טומטום צריכה חליצה דכאן שוב קשה דנימא ס"ס שמא נקבה ושמא סריס והכא אין כאן ס"ס דסתרי אהדדי, וכתב דבשו"ת השיב משה כתב בשם הקדמונים ז"ל, דלא אמרו ס"ס להקל אלא היכי שלא יתברר הדבר לעולם אבל הכא אין להתיר להנשא לשוק דשמא יקרע הטמטום ויתברר הדבר דזכר הוא ולא סריס ע"ש [וכ"כ בבית מאיר ובחדושי הרש"ש יבמות פ"ג ע"ש]. וכ"כ הרדב"ז ח"א (סי' ס"ב) גבי ספק אבילות דלא אזלינן אלא בספק שאי אפשר לברר אבל ספק שאפשר להתברר דלמחר יודע שהיה שמועה קרובה ולא קיים מצות אבלות לא אזלינן לקולא ע"ש. ולפ"ז גם הכא אין להתיר מכח ס"ס שמא אין שם מת שהרי אם יבא לתוך הגשר ויפגע במת הרי יתברר הדבר ואין כאן ס"ס. ואפשר די"ל דדוקא התם דאפשר שיתברר שני הספיקות שאינו נקבה ואינו סריס משא"כ הכא אפשר שיתברר רק ספק אחד שיש שמה מת, וכעין שכתבו גבי ס"ס שיכול להתברר:

אמנם כל זה מועיל רק להתירו ליכנס מטעם ס"ס אבל אם הוא בגשר ופוגע במת נראה דצריך לדלג מהמרכבה ולעמוד באויר שבין הסריגות ואם אי אפשר לו לעמוד שמה מחמת העגלות והמרקדות הנוסעים שמה תדיר כנ"ל צריך עכ"פ לרוץ לצדי הגשר: