פתח האוהל קמו

הר"י ז"ל ביבמות שם פסק דלא כר"ש והביא ראיה מהא דרשב"ג ס"ל מדורות הכותים טמאים וקיי"ל כרשב"ג, ולפ"ז שפיר כתב הר"י ז"ל לשיטתיה דכהן שוטה היה, דכיון דלעכו"ם אסור לטמאות כ"ש לעבד כנעני א"כ אפילו אם תאמר דהנפל של שפחתו היה אסור לו לטמאות. אמנם הנה רש"י ז"ל בסנהדרין (די"ב) בהא דקאמר ר"י דמעברין השנה מפני הטומאה ומעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר השנה מפני הטומאה, כתב רש"י ז"ל דהיתה טומאת ע"ג והתוס' השיגו ע"ז דאיתא בירושלמי דהטומאה היתה דמצאו גלגלת של ארונה היבוסי ע"ש. וכתב המשנה למלך דרש"י ז"ל ס"ל דקברי עכו"ם אינן מטמאין באהל מש"ה הוצרך לומר משום טומאת ע"ג או דרש"י ז"ל רצה לומר שיהיה אתיא אפילו כמ"ד דאין מטמאין באהל ע"ש, ורש"י ז"ל פסחים (ד"ט) קאמר שם דמדורות כותים טמאים אתיא אפילו כר"ש דיש לחוש משום מגע ומשא, וא"כ נדחה ראיית הר"י ז"ל דאין הלכה כר"ש מהך דמדורות כותים ומשמע שפיר דרש"י ז"ל ס"ל כר"ש, ומש"ה כתב רש"י ז"ל דהיה כהן חכם ומורה הוראה והא דטומאה א"ע היינו דהיה הנפל של שפחתו ועכו"ם אינו מטמא באהל וה"ה עבד כנעני, ורש"י ז"ל לשיטתיה והר"י ז"ל לשיטתיה. אמנם לרש"י ז"ל הא דקאמר ר' יהודה דבא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם, והרי בלא"ה טהור דעבד כנעני אינו מטמא באהל אמנם גם ר' יהודה לשיטתיה דלא ס"ל כר"ש וכמ"ש היראים (סי' שי"א) [הבאתיו לעיל ריש ס"א] ובאמת י"ל דחכמים טיהרוהו מפני שעכו"ם אינו מטמא באהל, ורק דר' יהודה הוא דקאמר הטעם מפני שחולדה וברדלס מצויין שם [והא דסנהדרין די"ב ר"י קאמר לה, צ"ל דרש"י ז"ל כתב רק שיהיה א"ש גם לדידן אבל ר"י ס"ל דעכו"ם מטמא באהל]:

אמנם רש"י ז"ל בנדה (דט"ו ע"ב) כתב וז"ל כהן חכם היה ומורה הוראות היה ומתכוין להורות לה ימי טומאה וטהרה, אי נמי שגורה אצלו בבית ונוגעת בתרומתו ורוצה להזהר ממנה כל ימי טומאתה וכו' וגם לשון ראשון אינו נראה דאי חכם הוא, כלום הוא בא להאהיל ולעבור על לאו דטומאת מת, אלא כהן ע"ה היה ושגרתו אשה להציץ ולראות עכ"ל, וכ"כ בפסחים. הרי בהדיא דהכא מפרש רש"י ז"ל דהולד היה של השפחה שכתב דשגורה אצלו בבית וכמ"ש המהרש"א ז"ל שם, ואעפ"כ כתב דהיה עובר בלאו דטומאת מת והיה כהן ע"ה, והרי רש"י ז"ל פסק כר"ש, ואפילו אי נאמר דלא פסק כר"ש וכן אפילו להר"י ז"ל דלא פסק כר"ש מ"מ דילמא הכהן היה ס"ל כר"ש, דאטו מאן דפסק כר"ש הוא ע"ה ושוטה, ואיך החליטו רש"י והר"י ז"ל לומר דהכהן היה ע"ה ושוטה, וע"כ דאף לר"ש עבד כנעני מטמא באהל:

והטעם פשוט שהרי במגילה (דכ"ג ע"ב) בהא דתנן וקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהם (אם בא לפדות מיד הקדש רש"י] פריך בגמרא ואדם מי קדוש א"ר אבהו באומר דמי עלי והקשו בתוס' דאמאי לא קאמר דמיירי בעבד כנעני שיכול אדם להקדישו דהא עבד כנעני שפיר קרוי אדם כדאמרינן בפרק השולח (דל"ח ע"ב) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה לרבות עבדיו ושפחותיו הכנענים ע"ש מה שתירצו ובתוס' סנהדרין (דט"ו ע"א). והנה מה שכתבו התוס' דבפרק השולח למד לה מקרא כל חרם הוא טעות הדפוס וכמ"ש בצדו דשם למד מקרא מכל אשר לו מאדם ובהמה וכן הוא בערכין (דכ"ח ע"א) ובתורת כהנים, הרי כתבו התוס' בפירוש דעבד כנעני קרוי אדם וא"כ אף לר"ש דממעט עכו"ם מקרא אדם כ"י באהל אינו ממעט עבד כנעני וכן הרמב"ם ז"ל דלמד לה ממלחמת מדין דלא כתיב אהל הוא ג"כ דוקא עכו"ם כמדין ולא עבד כנעני:

וכן יש להביא קצת ראיה ממשנה דיבמות (דצ"ט ע"א) כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן ואינן מטמאין למתים כו' ואמאי לא קתני ג"כ שאין מטמאין להן באהל, להפוסקים דס"ל כר"ש משום דסתם משנה מדורות כותים כר"ש, וע"כ דעבד כנעני מטמא באהל אף לר"ש, וא"כ אין שום נפ"מ מחמת שנתערב עם ולד ישראל דבלא"ה מטמא באהל:

סימן ה על דבר הגשר אשר בין עיר ווארשא לפראגא אשר מוליכים שמה מתים אם מותר לכהנים לעבור בו:

בנסעי על גשר הברזל אשר בין עיר ווארשא לפראגא פגעתי פעמים הרבה מוליכים מת וזה שכיח מאד כמעט בכל יום ויום אשר מוליכין מתים א"י מעיר ווארשא לפראגא. והנה על הגשר למעלה עשוי סריגות מטילי ברזל ההולכין באלכסון זה כנגד זה ומונחים זה על זה כדי לחזק ולחבר שני כותלי הגשר והמה רחבים טפח ויותר, ותחת אלו הסריגות נוסעים העגלות והמרכבות, ומצדי הגשר מחוץ לכותלי הגשר יש דרך בעד הילוך בני אדם ואין שם שום סריגות ואהל למעלה, וכן גשר הברזל השני אשר בין ווארשא לפראגא הסמוך למבצר העשוי' בעד מסלות הברזל אשר למעלה על הגשר נוסעים מרכבות הקיטור ותחתיו נוסעים עגלות ומרכבות ולפעמים מוליכים שם מת כי המתים בבית תעלה אשר להיהודים בעיר ווארשא מוליכין אותם לפראגא דרך גשר הזה יען כי סמוך הוא לבה"ק אשר בפראגא. אמנם זה לעתים רחוקות מאד:

והנה אם יש מת על הגשר פשוט דאסור לכהן להיות בכל הגשר אחרי אשר למעלה יש אהל רחב טפח ואסור לעמוד תחת כל אותם הסריגות וכמ"ש באהלות פי"ב קורה הנתונה מכותל לכותל מביאה הטומאה תחת כולה, וכן אם הקורות הולכים שתי וערב מתפשט הטומאה תחת כולם ואף היכי שאין מונחים זה על זה ומטעם חבוט רמי וכמ"ש בתוספתא הובא בר"ש ז"ל שם. אמנם אחרי אשר באיזה מקומות כותלי הגשר וכן הסריגות אשר למעלה נפרדים זה מזה בסדק איזה אצבעות, וזה כנגד כל עמוד ועמוד הבנוי למטה במים נפרדו למעלה הכתלים והסריגות זה מזה בסדק איזה אצבעות [וזה עשוי כדי שיהיה מקום למטילי ברזל להתרחב ביום החום הלוהט ולהתקצר ביום הקור כטבע הברזל] וא"כ הרי הסדק כ"ש מפסיק לענין טומאה כמ"ש באהלות ריש פי"א ואינו אסור להיות עם המת רק באותו חלק הגשר אשר בין עמוד לעמוד. אמנם בחלק אחר שהסדק מפסיק בינו לבין המת מותר לו להיות, אך אחרי שנוסעים שם תמיד עגלות ומרכבות הרי מביאים הטומאה מחלק אחד להשני וכמ"ש שם פי"א אכסדרה שנסדקה טומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורים נתן את רגלו או קנה מלמעלן עירב את הטומאה נתן את הקנה בארץ [ברצפת האכסדרה כנגד הסדק שבתקרה] אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח כו' היה אדם נתון שם בש"א אינו מביא את הטומאה, ובה"א אדם חלול הוא וצד העליון מביא את הטומאה [אדם חלול הוא וחצר העליון הרי הוא כאהל שיש בו גובה טפח. הרמב"ם ז"ל]. הרי דאם תחת הסדק כלי או קנה הגבוה מן הארץ טפח או אדם מביאים את הטומאה מצד זה לצד זה וה"ה בהמה כמ"ש (בפ"ח מ"א) דעדר בהמה טהורה או טמאה מביאה את הטומאה וחוצצת ועי' ברמב"ם ז"ל סופי"ט גבי גמל הרובץ, וכיון דעל הגשר הזה נוסעים תמיד כמעט בלי