פתח האוהל קמג

בעצם זה עצם כשעורה כו' או בקבר אר"ל זה קבר שלפני הדיבור, והא שכתבו דקבר עכו"ם מטמא במגע מקרא או בקבר דמרבה קבר שלפני הדיבור היינו מגע לחוד ולא אהל נגיעה וז"פ בממכ"ת הגדולה אשר בכ"מ דבריו ז"ל מזוקקים שבעתים, ולפ"ז שפיר הביא דע"כ עכו"ם אינו מטמא אף באהל נגיעה מהא דממעט ליה מקרא דאו בעצם אדם ולא עכו"ם כמ"ש התוס' והכא איירי באהל נגיעה, ולפע"ד גם מגופא דקרא דאדם כי ימות באהל דממעט עכו"ם מוכח דאינו מטמא אף באהל נגיעה, דהא בספרי זוטא למד מקרא זה דכתיב כל אשר באהל יטמא דאתא לרבות שהמת מאהיל על האדם וכמש"ל, והרמב"ן ז"ל עה"ת כתב דהא דכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא היינו הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל זה וכמו שאמר והזה על האהל ועל כל הכלים עי"ש, הרי דהכתוב איירי באהל נגיעה ג"כ, וע"ז קאמר אדם למעט עכו"ם:

ומה שתירץ הרש"ש ז"ל קו' התוס' דלר"ש אמאי כתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון הא אין מציינין רק על טומאת אהל, די"ל דזה רק עצם כשעורה וכדומה, אבל עכו"ם מטמא באהל נגיעה לאביי למטה מטפח ולרבא למעלה מטפח, וכ"כ דפסחים (ד"ט) דהא דכתב רש"י ז"ל דמדורות כותים טמאים גם לר"ש משום דמודה ר"ש דעכו"ם מטמא במגע ובמשא, וכתב הרש"ש ז"ל שם דכוונת רש"י ז"ל דמטמא באהל נגיעה דזה קרי מגע, ותמהני שהרי אביי ורבא פליגי רק אליבא דר' יוסי דקרי לאהל נוגע וקאמר שם בחולין מאן תנא דפליג עליה דר"י ר"ש הוא, הרי ר"ש לא ס"ל כלל דנוגע היינו מאהיל ולדידיה פשוט דעכו"ם מטמא רק במגע ולא באהל נגיעה, ושפיר הקשו התוס' דלר"ש מקרא דראה עצם אדם הא אינו מטמא אף באהל מגע ושם איירי בעכו"ם [עיין בתוס' שם הקשו אמאי כתוב עצם אדם כיון דבעכו"ם איירי ותירצו דאתא למעט עצם בהמה] וכוונת רש"י ז"ל בפסחים הוא פשוט דחיישינן דיגע בעצם וכמ"ש הרמב"ן ורשב"א ז"ל יבמות דאין קוברין הנפלים בעומק, ולדידן הרי הרמב"ם ז"ל בלא"ה פסק דנוגע לאו היינו מאהיל ונגיעה ואהל אין מצטרפין וכמ"ש בסופ"ד, אך בים של שלמה דחולין שם פסק כרבא אליבא דר"י ע"ש, וכמ"ש בזה לקמן בס"ד (בכ"ז ס"ג), וברדב"ז ז"ל ח"ה סי' ש"א כתב וז"ל, שאלת ממני למ"ד פינחס זה אליהו האיך נטמא להחיות בן הצרפית, תשובה כמה דברים נאמרו בדבר זה כו' וראיתי לרבינו בחיי שכתב דצרפית עכו"ם היתה וכר"ש, ולפ"ז הא דכתיב ויתמודד עליו לא נגע בו אלא האהיל עליו לבד וכן אמר אליהו עצמו בדוכתא אחריתי וכן פסק הרמב"ם ז"ל עכ"ל, הרי דעכו"ם גם באהל נגיעה אינו מטמא לר"ש:

והא דכתבו הפוסקים שלא לילך על קברי עכו"ם דהוא אהל נגיעה, י"ל משום לישנא דרשב"י נקטי לה דהוא אמר קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל, ורשב"י גופא נקט קברי עכו"ם ולא נקט עכו"ם גופא, לומר דוקא באהל אינן מטמאין אבל במגע גם הקברים מטמאין אע"ג שאינו נוגע בטומאה גופא וכשיטת התוס' דקברי עכו"ם מטמאים בנגיעה, ולשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ט ה"ד דקבריהם גם במגע אינו מטמא הואיל ואינו נוגע בטומאה עצמה. הרי כתבתי בסימן הקודם דהרמב"ם ז"ל גורס קברי עכו"ם אינן מטמאין ולא גריס באהל, ולפ"ז קמ"ל דקבריהם גם בנגיעה אינן מטמאין וא"ש. עוד כתבתי די"ל דדוקא בקברי עכו"ם החמירו כיון שאין בו צורך מסתמא דמה לכהן בבה"ק אבל היכי שיש בו צורך אפשר להקל עכ"פ ברה"ר מטעם ס"ט ברה"ר:

סימן ג טומאה רצוצה במת עכו"ם בישועות יעקב או"ח (סי' שמ"ג) כתב להסתפק במת עכו"ם שאינו מטמא באהל אם מטמא בטומאה רצוצה דבוקעת ועולה, אם היא מתורת אהל או מתורת מגע וגם בעכו"ם טמא, ובזה כתב להרב החת"ס ז"ל במה שכתב [בחיו"ד סי' ש"מ] בהא דאיתא בסנהדרין (די"ב ע"א) א"ר יהודה מעשה בחזקיהו מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה כו' וכתבו התוס' בשם ירושלמי שם דגלגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח, ותמוה שעד חזקיהו מלך יהודה היו מקריבים בטומאה, ופירש החת"ס שהיה מערה בקברי ארונה ורק שהיו נזהרים לעשות בנין בכל הפרצות שבמחילות שתחת הקרקע שהיה סמוך למקום המזבח שקנה דוד ממנו, ורק בימי אחז נתגלו ונעשו פרצות בחומות התחתונות ועי"ז משכה הטומאה מקבר ארונה היבוסי, וגלגלתו של ארונה אינו עצם גלגלת אלא גלגל הטומאה שנמשכה ונתגלגלה מקברות ארונה עד תחת המזבח, וס"ל להירושלמי קברי עכו"ם מטמאים באהל, דהרי ע"כ בלא"ה צ"ל דס"ל כן להירושלמי דהרי הא דמצאו הגלגלת ע"כ דלא היה בולט ובצבץ מתחת המזבח והכהנים דרכו עליה, ורק שהיתה טמונה בקרקע וטומאה בוקעת ועולה הרי דלהירושלמי קברי עכו"ם מטמאים באהל, ולמ"ד אין מטמאין באהל ס"ל דלא כירושלמי ורק כמ"ש בש"ס סנהדרין שם עי"ש, והרב היש"י ז"ל כתב לו דע"כ משום טומאת מגע היה הטומאה ואח"כ כתב להסתפק בטומאה רצוצה בעכו"ם, וכוונתו ז"ל לומר דאף שהיתה הגלגלת בעומק הקרקע כיון דטומאה רצוצה הו"ל מגע וטמא בעכו"ם עש"ה:

והנה בגוף הקו' על הירושלמי הא קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל, קדמם בזה המשנה למלך בהלכות בית הבחירה (פ"א הי"ג) [הובא בציון ירושלים על הירושלמי הנ"ל] וכמ"ש בס"א וכתב ג"כ דס"ל לירושלמי דמטמאים באהל, ורש"י ז"ל שכתב דהיתה טומאת ע"ז ונייד מדברי הירושלמי, היינו כדי שיהא אתיא אף למ"ד שאינן מטמאין באהל עי"ש, ובאמת בירושלמי משמע דקאי לכל הני התנאים דס"ל שם מפני הטומאה עיברה, והרי הכי ס"ל לר"ש שם דקאמר אע"פ שעיברו ניסן אין מעובר אלא אדר, והרי לר"ש לשטתיה עכו"ם אינם מטמאין באהל, וצ"ל דקאי רק אר' יוסי דקאמר מעברין ובש"ס דילן איתא ר' יהודה ועיין מ"ש בס"א:

והנה בחולין (דקכ"ה) דפריך על הא דקאמר דמגע היינו אהל מהא דתנן הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי טהור ופריך ואלא קשיא רישא [דקתני דאהל מצטרף עם מגע] ומשני ר' זירא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן ואין ביניהן פותח טפח דכולה נגיעה היא, וכ"כ הרמב"ם ז"ל (ריש פי"ב) שכל פחות מרום טפח כנגיעה היא חשובה, ושפיר י"ל דעכו"ם מטמא בטומאה רצוצה. ואע"ג דזה פשוט דשאר דברים המטמאים במת רק במגע כגון עצם כשעורה וכדומה אין מטמאין בטומאה רצוצה ולא אמרינן דחשוב כמגע מ"מ י"ל דשאני מת עכו"ם דלא אימעט רק מאהל המשכה ומאהל נגיעה וכמ"ש בסה"ק אבל בטומאה רצוצה יש לומר דמטמא:

ולפ"ז יש לתרץ בזבחים [דקי"ג ע"א] גבי פרה ששחטה חוץ מגתה קאמר מאי חוץ מגתה אר"ל חוץ ממקום הבדוק לה [לשחטה שם שאין תחתיה קבר התהום רש"י]