פתח האוהל קלט

ממת עכו"ם. אך הא"ר כתב שם דהא דקתני אין העצם ממעט ע"י עצמות ע"כ דלאו ר"ש היא דס"ל בפ"ב רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד עצם כשעורה טהור ע"ש:

והנה רש"י ז"ל בפסחים (ד"ט) כתב דמדורות כותים טמאים אף לר"ש דהא מודה ר"ש דמטמא במגע ובמשא, וכ"כ הרמב"ן ז"ל ביבמות דהנשים קוברין שם נפליהן ואין מעמיקין אותם והן מתגלין בדריסת הרגל ואי אפשר שלא יגע בעצם כשעורה ואין ראיה מהא דהלכה כרשב"ג במשנה שאין הלכה כר"ש, והא דלא כתבו משום דנוגע בקבר צ"ל דנפל אין לו קבר בנוי וסתום וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ב הט"ו) אבל קרקע עולם אינו נאסר וכמ"ש בא"ר אהלות (פ"ט מט"ו) והעפר למעלה אינו טמא משום כיסוי הקבר דאין זה כיסוי, ועי' במי נפתוח ריש פי"א:

עוד כתב הרמב"ן ז"ל לדחות ראית התוס' דאין הלכה כר"ש מהא דהלכה כרשב"ג במשנתנו והוא ס"ל דמדורות הכותים טמאים, דהאי כללא דקאמר ר"י הלכה כרשב"ג ליתא כדפסק הרי"ף ז"ל בפרק גט פשוט והכי מוכח בפרק המדיר (דף ע"ז) ובפרק המפקיד (דף ל"ח) עכ"ל. ולפ"ז מתורץ מה שהקשה במנחת חינוך לשיטת היראים ז"ל דפסק כר"ש, וס"ל דכהנים אין מוזהרים על מגע ומשא של עכו"ם א"כ הרי נשאר ראיית ר"ת ז"ל מהא דהלכה כרשב"ג במדורות כותים, דאי"ל כמ"ש רש"י ז"ל משום מגע הא לדידיה אף מגע מותר לכהן, וי"ל דהיראים ס"ל כתירוץ זה דאין הלכה כרשב"ג והא דגזרו על ארץ העמים הוא כמ"ש התוס' נזיר (דנ"ד) משום רוב מתי ישראל שנהרגו שם וכמ"ש המנחת חינוך, ועי' במשנה למלך בהלכות טו"מ (פי"א ה"א וה"ז) ועמש"ל:

ובאשכול פסק כר"ש וז"ל, ובהלכות לא מצאנו לא איסור ולא היתר אבל ר"ח גריס בפרק אין מעמידין [ע"ז דל"ט ע"א ובתוס' ד"ה ה"ג] קבר נונא שרי וסימנך קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל עכ"ל. וראיה זו כתב ג"כ הפנ"מ ח"ב (סי' קנ"ב) כמ"ש בנחל אשכול, ובר"ח הנדפס איתא קבר נונא אסור וסימנך קברי עכו"ם טמאים. וכן ברוקח פסק כר"ש ומותר לכנוס לבית שיש בו מת עכו"ם רק שלא יגע בו כדאמר בפ' הבע"י עכ"ל. ובתשובת הרשב"א ז"ל (סי' פ"ג וסי' קצ"ד וסי' רמ"ב) משמע דס"ל הלכה כר"ש הביאם הב"י בססי' שע"ב בבד"ה ע"ש, אך בסי' תת"ל כתב להחמיר ובטור כתב בשם הרא"ש ז"ל בתשובה שהמהר"ם מרוטנבורג ז"ל מיחה בכהנים שלא לילך על קברי עכו"ם:

והמנחת חינוך (מצוה רס"ג) כתב דהרב החינוך ז"ל לא הביא כלל דין מת עכו"ם ע"ש. אמנם אם כי במצוה זו לא כתב כלום, אבל במצוה ש"נ השיג על ר"ת ז"ל גבי ערכין וכתב דאין לנו אחר דברי אליהו פקפוק ע"ש, וממילא ה"ה לגבי הא דאין עכו"ם מטמא באהל וכמ"ש בברכי יוסף (סי' שע"ב) והביא בהתשב"ץ ח"ג (סי' שפ"ג) פסק כר"ש, ושנהגו הכהנים לכנוס בקברות עכו"ם והרב ר' פרץ הכהן אשר נפטר בברצלונא היה נזהר מפני המומרים:

הרי דמחלוקת הראשונים ז"ל הוא הר"ת והר"י ומהר"ם ז"ל ס"ל דאין הלכה כר"ש, והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א ביבמות והחינוך והתשב"ץ ואשכול ויראים והרוקח ס"ל דהלכה כר"ש, והראב"ד ז"ל בהשגות דשתיק ליה להרמב"ם ז"ל משמע דס"ל כוותיה כמ"ש הפוסקים. אך הב"י כתב דלענין הלכה נקטינן להחמיר וכ"כ הרמ"א ז"ל דנכון להחמיר, אבל פשוט דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא כיון דרוב הראשונים ז"ל ס"ל כר"ש:

ונסתפקתי במת עכו"ם ברה"ר, מי אמרינן דס"ט ברה"ר טהור ה"ה ספק פלוגתא. והנה בסופ"ה דטהרות תנן עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא ברה"י טמא ובר"ה טהור, ובר"ש ז"ל כתב בשם התוספתא דה"ה בהכחשת תרי ותרי ע"ש בתוס' יו"ט ובתוס' עירובין (דל"ו), הרי דלאו דוקא ספק מקרה כסוטה אלא ה"ה ספק הכחשת עדים וה"ה ספק פלוגתת הפוסקים. ולפ"ז לדידן דמת עכו"ם ספק הוא אם מטמא באהל ברה"י יהיה טמא וברה"ר יהיה טהור, וכמו דאמרינן בריש פ"ו דטהרות מקום שהיה רה"י ונעשה רה"ר חזר ונעשה רה"י, כשהוא רה"ר ספיקו טהור וכשהוא רה"י ספיקו טמא. המסוכן שהיה ברה"י והוציאוהו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא וכשהוא ברה"ר ספיקו טהור, רש"א רה"ר מפסקת, וקיי"ל כרבנן, וה"ה הכא במת עכו"ם כשהוא ברה"י ספיקו טמא וכשהוא ברה"ר ספיקו טהור, ובמנחת חינוך (מצוה רס"ג) כתב דה"ה לכהנים מותר ס"ט ברה"ר ולא אמרינן ספק איסורא הוא ע"ש:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בהלכות טו"מ (פ"ג ה"ז) גבי רקב טחנו כולו והניחו עד שירקב או שהרקיב מקצתו כשהוא חי ומת והרקיב כולו, הרי זה ספק, ואם נטמא למלא חפנים זה הרי זה טמא בספק עכ"ל. והוא מטעם דהיא איבעיא ולא איפשטא בנזיר (דנ"א), וכן בהלכה י"ג כתב שערו העומד להגזז וצפרניו העומדים להנטל הואיל והן עומדים להנטל יש בהם ספק לפיכך הנוגע בהם הוא ספק טמא עכ"ל. ולכאורה אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל דהו"ל ס"ט וכמ"ש בפרק שלפני זה יצא ממנו רביעית דם בלבד ספק כולה מחיים ספק כולה לאחר מיתה, הרי זה ס"ט כשאר הספיקות והנוגע בה ברה"י טמא ברה"ר טהור כמו שיתבאר במקומו עכ"ל, ואמאי הכא כתב הרמב"ם ז"ל דהנוגע בה הוי ספק טמא ליחזי היכן נגע אם ברה"י טמא ואם ברה"ר טהור וע"כ דספק איבעיא לא אמרינן ס"ט ברה"ר טהור. אך י"ל דספק איבעיא דש"ס שאני מספק פלוגתת הפוסקים, דהרי בספק איבעיא לא אמרינן ביה ס"ס משא"כ בספק פלוגתת הפוסקים [ועי' במנחת יעקב בכללי ס"ס במחודשים אות ח' י"ט ובפר"מ סי' ק"י במחודשים סק"ד]. ואפשר דה"ה לס"ט ברה"ר שאני ספק איבעיא מספק פלוגתא, ועי' ברשב"א ז"ל חולין (ד"ח) בד"ה א"ל אביי ובש"ש ש"א פ"ד ופ"ט וצ"ע [ועי' ברמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות אבות הטומאה ה"ד ובנזיר דס"ד ובטהרות פ"ד מ"ח ובתוס' יו"ט ורש"ש שם] ולפמ"ש בתוספי הרא"ש ז"ל ריש נדה גבי טומאת מעל"ע שבנדה ובדף י"ז ע"ב גבי דם הנמצא בפרוזדור דלא שייך לחלק בין רה"ר לרה"י אלא במקום שע"י שהן רבים ראוי הספק להתברר עכ"ל, ולפ"ז בספק פלוגתא דרבוותא לא שייך לחלק בין רה"י לרה"ר והו"ל כשאר ספק איסורא:

אמנם מהא דכתב הב"י והרמ"א ז"ל דנכון להחמיר שלא לילך על קברי עכו"ם משמע בודאי אף ברה"ר וכגון דאיכא תלתא, ונראה דבודאי לכתחלה יש להחמיר אף דס"ט ברה"ר טהור שהרי בע"ז (דל"ז ע"ב) איתא דהעיד ר' יוסי על משקה בית מטבחיא דכן ועל דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה יוסף שריא, וקאמר ר"נ ס"ט ברה"ר הותר להם ואע"ג דס"ט ברה"ר טהור הא"ר יוחנן הלכה ואין מורין כן, כי אתו לקמיה דר' ינאי א"ל הא מיא בשקעתא דבנהרא זילו טבולו. ולפ"ז כיון דבדיעבד אם נטמא לס"ט ברה"ר אמרינן להן זילו טבולו כ"ש דלכתחלה אין לטמאות לס"ט ברה"ר, ושפיר כתבו להלכה דנכון להחמיר במת עכו"ם אף ברה"ר. שבתי וראיתי בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' י"ד) כתב שם להתיר לכהן לטמאות לכתחלה לס"ט ברה"ר וכתב מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות אה"ט, אע"ג דס"ט ברה"ר טהור כשבא לשאול א"ל אם טבלת אין בכך הפסד ע"כ, ואמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל אם בא כהן לשאול אם יטמא א"ע לס"ט