פתח האוהל קלב

אמנם בירושלמי גריס דר' יוסי הוא דאומר מעברין מפני הטומאה ומעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה ולא ר' יהודה, אך דגם לפי גירסא זו א"ש. דהנה הר"ת והר"י ז"ל כתבו דאין הלכה כר"ש מהא דמדורות כותים טמאים וס"ל כן רשב"ג במשנה דאהלות (פי"ח) וקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתנו ומדורות עכו"ם טמאים משום דקוברין שם נפליהן וע"כ דלא כר"ש עיין בתוס' יבמות ותוס' ב"מ (דקי"ד ע"ב). והנה איתא בתוספתא דאהלות (פי"ח) הובא בר"ש ז"ל בסוף אהלות בית החיצון ובית הזונות (מקום שמניחים חצים וכלי זיין, הר"ש] ר' יהודה מטמא ור' יוסי מטהר ע"כ, הרי דע"כ לא פליג ר' יוסי רק בבית החיצון ובית הזונות דקתני במשנה שם דעשרה מקומות אין בהן משום מדור עכו"ם וקא חשיב מקום החצים ומקום הלגיונות [שחונים בו חיילות של מלך, הרב] משום דאינן קבועים במקומם לא גזרו עליהם, אבל בשאר מדור עכו"ם מודה ר' יוסי לר' יהודה דגזרו, וע"כ דלא ס"ל כר"ש וכמ"ש התוס'. ולפ"ז א"ש דקאמר הירושלמי לר' יוסי דמצאו גלגלתו של ארונה היבוסי דלר' יוסי לשיטתיה לא ס"ל כר"ש, וכן ר' יהודה דס"ל מדורות העכו"ם טמאים לשיטתיה דלא סבירא ליה כר"ש כמ"ש היראים הנ"ל:

והנה התוס' בנזיר (דנ"ד ע"ב) הקשו בהא דאיתא שם דעל ארץ העמים גזרו על אוירה והרי תנן (בפ"ב דאהלות) אלו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל עצם כשעורה וארץ העמים, ותירצו בתירוץ האחרון דארץ העמים אינו מטמא עד שיכניס שם ראשו ורובו כדמשמע בשלהי סוגיין ולא כשמכניס ידו לבד דאלו באהל המת מטמא אפילו במכניס ידו עכ"ל, וכתב המשנה למלך בריש פי"א מהלכות טומאת מת דע"כ ס"ל כר"ש דעכו"ם אינן מטמאין באהל ומש"ה ע"כ הא דגזרו על ארץ העמים הוא מטעם שלא יצא מארץ ישראל לח"ל, ומש"ה רק בנכנס ראשו ורובו גזרו ולא במכניס ידו, אבל אי ס"ל כרבנן דגם עכו"ם מטמא באהל וגזרו משום מתי עכו"ם א"כ אמאי יהיה טהור במכניס ידו הא הרי הוא אהל גמור, ושוב כתב דאין זה מוכרח דמ"מ רבנן לא גזרו אמכניס ידו אע"ג דשוה הוא לנכנס ראשו ורובו שהרי לרבנן לא גזרו לשרוף על אוירא אף ע"ג דגזרו לשרוף על גושה אף על גב דלענין טומאה שניהם שוים עש"ה:

ולפע"ד דע"כ מוכרח דגם לרבנן דחולקים על ר"ש לא גזרו על ארץ העמים רק בנכנס ראשו ורובו, דהא זה שכתבו התוס' להוכיח משלהי סוגיין דארץ העמים אינו מטמא עד שיכניס שם ראשו ורובו, הוא מהא דתניא התם ר' יוסי ב"ר יהודה אומר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל טהור עד שיוציא לשם ראשו ורובו ע"כ, הרי דר' יוסי ב"ר יהודה הוא דקסבר דארץ העמים אינו מטמא אלא במכניס ראשו ורובו. והנה תניא בתוספתא (פי"ח) הובא בר"ש ז"ל שם באהלות (משנה ז') מדור העכו"ם תולין ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אף שורפין ע"כ, הרי דר"י בר"י ס"ל דמדור עכו"ם טמא ומחמיר עוד יותר מרבנן ולפמ"ש הר"ת והר"י ז"ל ע"כ דלא ס"ל כר"ש, ואעפ"כ ס"ל דנכנס לארץ העמים אינו טמא עד שיכניס לשם ראשו ורובו. וכן יש להביא ראיה מהא דהתוס' בגיטין (ד"ח ע"ב) תירצו דהא דקתני בפ"ב דאהלות דארץ העמים מטמא במגע ובמשא ולא באהל ר"ש היא, והא דאיתא דגזרו על ארץ העמים על אוירה או מאהיל על גושה רבנן דפליגי על ר"ש הוא, והנה הרי הכא ר' יוסי בר"י ס"ל דמאהיל על גושה טמא אם מוציא לשם ראשו ורובו וע"כ דלא ס"ל כר"ש ואעפ"כ ס"ל דדוקא אם מוציא לשם ראשו ורובו:

ולפי דברי התוס' גיטין הנ"ל דהא דקתני דארץ העמים אינו מטמא באהל ס"ל כר"ש ומאן דס"ל דארץ העמים מטמא באוירה או עכ"פ במאהיל על גושה ס"ל כרבנן דפליגי על ר"ש דגזרו על העמים משום מתי ח"ל, י"ל הא דאיתא בנזיר שם הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא ור' יוסי ב"ר יהודה מטהר וקאמר שם דרבי ס"ל דגזרו על אוירה והדר קאמר דרבי גזר שמא יוציא ראשו ורובו וס"ל דגזרו על מאהיל על גושה, ולפ"ז ע"כ דרבי ס"ל כרבנן דר"ש, והיינו דרבי לשיטתיה דס"ל בתוספתא הובא בר"ש ז"ל שם סוף אהלות הקסטראות והלגיונות רבי מטמא וחכמים מטהרים ע"כ. הרי דרבי ס"ל דמדור עכו"ם טמא ומחמיר עוד מרבנן דס"ל דמקום שאין קבוע כגון מקום חיילות אין בו משום מדור עכו"ם ע"כ דס"ל דלא כר"ש לפמ"ש הר"ת והר"י ז"ל הנ"ל ומש"ה ס"ל דארץ העמים מטמא באהל, וכן ר' יוסי ב"ר יהודה דס"ל מדור עכו"ם טמא ס"ל דארץ העמים מטמא באהל כנ"ל:

והנה לפי דברי ר"ת ז"ל דמאן דס"ל מדורות עכו"ם טמאים ע"כ פליג על ר"ש, וע"כ ר' יהודה ור' יוסי ור' יוסי ב"ר יהודה ורבי דכולהו ס"ל מדורות עכו"ם טמאים ע"כ חולקים על ר"ש וכמ"ש, וכן ב"ש וב"ה דתנן התם במשנה ח' את מה הם בודקין את הביבים העמוקים ואת המים הסרוחים בש"א אף האשפתות ועפר התיחוח ובה"א כ"מ שהחזיר והחולדה יכולים להלך בו א"צ בדיקה, הרי דעכ"פ ס"ל דמדורות כותים טמאים וכן תניא שם בתוספתא הובא בר"ש ז"ל סוף אהלות הנ"ל מעשה ברבי ור' ישמעאל ב"ר יוסי ור' אלעזר הקפר ששבתו בחנות של [עכו"ם] פזי [שם אשה הוא, הר"ש] בלוד והיה ר' פנחס בן יאיר יושב לפניהם, אמרו לו אשקלון מה אתם בה, אמר להן מוכרים חטים בבסילקאות שלהם [בפלטין שלהן, הר"ש] וטובלין ואוכלין פסחיהן לערב [ולא פירש להם רפב"י למה היו טובלין עד אחרי כן, הר"ש] אמרו לו מה שננהג בה כארץ העמים [שתחשב לכל דבר כארץ העמים לפוטרה מן המעשר ומשביעית ולענין טומאה שגזרו על ארץ העמים, הר"ש, והגר"א ז"ל גרס מה שננהג בה מדור העמים] אמר להן כשישהה ארבעים יום [כלומר לאחר שישהה העכו"ם במדור מ"י הוא דטמא משום מדור העכו"ם כארץ ישראל אבל טומאה אחרת אין בה ואותן בסילקאות מדור העכו"ם היה בהן לפיכך היו צריכין טבילה כו', הר"ש] אמרו לו א"כ בואו ונמנה עליה לפוטרה מן המעשרות [א"כ שאתה מעיד שהוא מח"ל בואו ונמנה עליה לפוטרה מן המעשרות, הר"ש, ואף שהיה בח"ל החמירו עליה לטמאה במדור העכו"ם, המפרש שם] ולא נמנה עמהם ר' ישמעאל ב"ר יוסי, כשיצאו א"ל רבי מפני מה לא נמנית עמנו, אמר להן על שטמאתי טהרתי ולא מעשרות, מתיירא אני מב"ד הגדול שמא ירוצו גלגלתי (ולא נמנה עמהם ר' ישמעאל בר"י על המעשרות שהיה מתיירא מגדולי הדור, אבל על הטהרה נמנה וסמך על עדותו של ר' פנחס בן יאיר שאין בה טומאה עד שישהה העכו"ם במדור מ"י והיינו דקאמר להו ר' ישמעאל בר"י על שטימאתי טיהרתי, כלומר על מקום שהחזקתי בו טומאה כל ימי אני נמנה לטהר, ולא אני נמנה לפטור מן המעשר, הר"ש]. הרי דגם ר' ישמעאל בר"י ור"א הקפר ורפב"י ג"כ ס"ל דמדור העכו"ם טמא, וכן איתא שם בתוספתא כמה ישהה במדור ויהיה צריך בדיקה אבא יודן מצידן משום ר' אליעזר ארבעים יום אע"פ שאין עמו אשה והלכה כדבריו ע"כ:

ולפ"ז קשה לי טובא, הא דמביא ר"ת ז"ל ראיה דאין הלכה כר"ש מהא דהלכה כרשב"ג במשנתנו ורשב"ג ס"ל דמדור עכו"ם טמא, והשיג עליו הרמב"ן והרשב"א ז"ל ביבמות וכתבו דודאי הלכה כר"ש וכמו שאמר אליהו ז"ל דקאי בבה"ק של עכו"ם בב"מ שם, וההוא כללא דאמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו ליתא כדפסק