פתח האוהל קלא

וריב"נ מטהר, ע"כ דאיירי שאין הנסר מק"ט דאל"כ לא היה ריב"נ מטהר, מ"מ יש לדחוק דסיפא איירי ע"כ ד הנסר מק"ט:

אך קשה לי מתוספתא סופ"י הובא בר"ש ז"ל סופ"ט גבי חבית היתה מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד [פתיל] ונתונה ע"ג [המת] באויר, כלים שלמעלה ממנה ושלמטה ממנה טמאין דכלי אינו חוצץ וכמאן דליתא דמי. המפרש] והאוכלין והמשקין שבתוכה טהורין [שעל עצמו מציל המפרש. וכמ"ש במשנה רפ"ט] והכי פסק הרמב"ם ז"ל סו"פ י"ז ע"ש בכ"מ. הרי בהדיא דגם בכלי המוקף צ"פ אמרינן דאין נעשים אהלים לטהר, והוא לכאורה קושיא גדולה לשיטת המהר"ם ז"ל:

עוד קשה לי דאם נאמר דכל שהוא מוקף צ"פ לאו כלי הוא א"כ אמאי כ"ח המוקף צ"פ מטמא בהיסט וכמו שהוכיחו התוס' בשבת (דפ"ד ע"ב) ד"ה שטהורים ובב"ק (דכ"ה ע"ב) ונדה (ד"ה) וגיטין (דס"א) וכתבו הטעם דהו"ל כאלו נגע בתוכו כדאמרינן איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה הסיטו, ואמאי לא נאמר דבטל מתורת כלי ואינו מק"ט, וכן הא דכ"ח המוקף צ"פ אם היה סדוק או נקוב ולא סתם הנקב נטמא הכלי ואינו מציל וכמ"ש בכלים פ"ט וברמב"ם ז"ל הלכות טו"מ (פכ"ב ה"ג) ולא אמרינן דלאו כלי הוא ומ"ש גבי חציצה דאמרינן לאו כלי הוא. ובפרט לפמ"ש התוס' הנ"ל בשם ר"ת ז"ל דכ"ח המוקף צ"פ מש"ה מקבל טומאה בהיסט, אע"ג דכל דלא בא לכלל מגע לא בא לכלל היסט, משום דצ"פ סתמא עומד לפתוח והו"ל בא לכלל מגע ע"ש, א"כ בודאי אי"ל דלא יהיה חשוב כלי משום דמוקף צ"פ, וצ"ע כעת לפרש שיטת המהר"ם ז"ל:

והא דפריך בב"ב היא גופה תיחוץ וקשה הא כלי הוא, עי' בזה ברא"ש ז"ל רפ"ו ובמשנה אחרונה ובחדושי הרש"ש ובשו"ת דבר שמואל אבוהב ז"ל (סי' רכ"ג) ובשו"ת הר המור (סי' כ"ו) מה שכתב על דברי רבו הנו"ב הנ"ל הא דקשה מפי"ב מ"ג דתנור מן הצד חוצץ הרי ע"כ דמן הצד כלי נעשה אהל לטהר דצ"ל דשאני התם דאם נאמר דהתנור כמאן דליתא דמי א"כ אין כאן אהל כלל ע"ש:

כלל ה בענין קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל סימן א טומאת אהל במת עכו"ם ביבמות (דס"א ע"א) תניא וכן היה רשב"י אומר קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויי אדם ואין העכו"ם עו"ג הקדמונים קרויין אדם, והביאו התוסו' הא דכתב רש"י ז"ל בסנהדרין (נ"ט) דהא דקאמר ר"מ מנין שאפילו עכו"ם שעוסק בתורה הרי הוא ככה"ג שנאמר אשר יעשה אותם האדם כו' פליג על ר"ש ע"ש:

ולכאורה קשה דא"כ מאי פריך עלה דר' יוחנן דקאמר התם דעכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה מהא דר"מ והרי בעירובין (דמ"ו ע"ב) קאמר ר' יוחנן ר' יהודה ור"ש הלכה כר"י ואיבעיא להו ר"מ ור"ש מאי ונשאר בתיקו, וא"כ י"ל דר' יוחנן ס"ל כר"ש ואדם ממעט עכו"ם וי"ל ועיין מ"ש לקמן בס"ד:

ולפע"ד היה נראה דאפשר דפליגי בזה בסוכה (דכ"ה ע"א) דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגומר (במדבר ט) אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי [בספרי איתא הגירסא ר' ישמעאל], ר"ע אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא כו'. והנה התוס' בב"ב (דנ"ח ע"א) הקשו בהא דר' בנאה דהוה קא מציין מערתא דאברהם ואדם מפני הטומאה והא קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל ואפילו לרבנן קבר שלפני הדיבור אינו מטמא רק במגע כמ"ש בנזיר (נ"ד ע"א) ותירצו דא"א נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וכן אדם הראשון לכן אין למעטם מקרא דאדם ע"כ. והקשה בספר בית יהודה דאכתי קשה דאיך קאמר דאותם אנשים נושאי ארונו של יוסף היו כיון דכתיב טמאים לנפש אדם ע"ש. ולפ"ז י"ל אה"נ דבזה פליגי דר' יוסי ס"ל דאדם אינו ממעט עכו"ם כר"מ, ור"ע דנייד לומר שהיו נושאי ארונו של יוסף ס"ל דאתם קרויין אדם ולפ"ז ר"ש ס"ל כשיטת ר"ע רבו כדאיתא במנחות (ע"ב ע"א) ור"מ דהיה תלמידו של ר' ישמעאל ושל ר"ע כדאיתא בעירובין (די"ג ע"א) ס"ל בהא כר' ישמעאל רבו לגירסת הילקוט. אך ברש"ש ז"ל הביא המד"ר שמות סופ"כ ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ואין אדם אלא יוסף שנאמר אהל שכן באדם וכתיב וימאס באהל יוסף בזכות עצמותיך הם עושים פסח קטן, ואפשר דאסמכתא בעלמא היא והעיקר משום דס"ל דאדם אינו ממעט עכו"ם:

. והנה היראים ז"ל כתב (בסי' שי"א) הובא במשנה למלך בפ"ג מהלכות אבל דלר"ש דעכו"ם אינו מטמא באהל שוב הכהנים אינן מוזהרים על טומאת מגע ומשא במת עכו"ם ורק שהם מטמאין לענין טומאת מקדש וקדשיו וכדאיתא בנזיר (דמ"ח ע"א) ועל כל נפשות מת לא יבא בטומאה המטמא באהל הכתוב מטהר וכיון דעכו"ם אינו מטמא באהל הנזיר אינו מוזהר עליה וה"ה כהן דדינם שוה. והקשה היראים שהרי בנזיר (ד"ד ע"ב) קאמר ר' יהודה נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא ויליף לה מהא דשמשון איטמי למתי פלשתים ומאי ראיה היא הרי כהנים אין מוזהרים על טומאת מת עכו"ם וכתב דע"כ ר' יהודה לא ס"ל הא דר"ש עש"ה:

ולפ"ז א"ש הא דאיתא בסנהדרין (די"ב ע"א) אר"י מעשה בחזקיהו מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה כו' וכתבו התוס' בשם ירושלמי שם דגלגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח ע"ש. וכתבו המשנה למלך בהלכות בית הבחירה (פ"א הי"ג) והחת"ס בחיו"ד (סימן ש"מ) דע"כ ס"ל דעכו"ם מטמא באהל דבודאי לא היתה הגלגלת מונחת למעלה ובולטת מן הקרקע והכהנים דרכו עליה ורק שהיתה בעומק הקרקע במערה עש"ה ] [ולפ"ז הירושלמי ע"כ לא קאי אליבא דר"ש דהוא ג"כ ס"ל שם מפני הטומאה עיברה] ולפ"ז א"ש דר' יהודה לשיטתיה דלא ס"ל כר"ש בריש נזיר הנ"ל שפיר קאמר הירושלמי משום שמצאו גלגלת של ארונה היבוסי, ורש"י ז"ל כתב דהיתה טומאה של ע"ז וכתב המשנה למלך דכוונת רש"י ז"ל שיהיה אתיא אף אליבא דרבנן דר"ש ולא כירושלמי ע"ש: