פתח האוהל קל

העשוי לנחת לא נזכר במשנה דפט"ו דכלים ולא בפ"ח דאהלות, וע"כ דהרמב"ם ז"ל כלל בזה גם פחות ממ"ס דהרי להרמב"ם ז"ל פחות ממ"ס ומ"ס הכל מטעם שעשוי לנחת, ורק אם מחזיק מ"ס ידעינן שהוא עשוי לנחת א"כ שפיר קאמר כ"ע העשוי לנחת היינו כל שהוא לנחת אינו מק"ט כלל ונקט שידה תו"מ המחזיקים מ"ס דזה מסתמא עשוי לנחת, ואם נגיה בדברי הרמב"ם ז"ל רק וא"ו אחת וצ"ל כ"ע העשוי לנחת וכגון תיבה ומגדל א"ש טפי:

ונראה בודאי דספק זה אי כ"ע העשוי לנחת נעשה אהל אף לטהר הוא הספק שכתב המי נפתוח אי מק"ט מדרס, דאי נאמר שיצא מתורת כלי ואף טומאת מדרס אינו מקבל א"כ ה"ה דחוצץ ולא הוי כלי ולא דמי לכלי גללים וכלי אבנים דאינם נעשים אהלים לטהר דכלים הם:

ונראה לכאורה ראיה דכ"ע העשוי לנחת הוי ככלי ואינו חוצץ שהרי הכא בפ"ו כתב הרמב"ם ז"ל כ"ע העשוי לנחת כגון התיבה כו' ובפי"ג כתב אלו מביאין וחוצצין כלי עץ הבאה במדה וכן כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה הבאים במדה. הרי דבפ"ו כתב כ"ע העשוי לנחת והכא כתב רק כלי הבאה במדה, וע"כ דבפ"ו דאיירי מגוף טומאת האהל שיהיה מק"ט כתב כ"ע העשוי לנחת וכגון שידה תיבה כו' דשניהם אינם מק"ט, וכמ"ש דמה שכתב כ"ע העשוי לנחת כלל ג"כ פחות ממ"ס, אבל בפי"ג דאיירי בחציצה שבין טומאה לטהרה וכלי אינו חוצץ רק אהל שפיר כתב רק כלי הבאה במדה היינו שמחזקת מ"ס אבל כלי העשוי לנחת אין חוצץ דכלי הוא וכמו כלי גללים דאינו חוצץ אם אינו באה במדה:

אמנם אין זה ראיה כלל די"ל דאחר שכתב בפ"ו כ"ע העשוי לנחת כגון התיבה והמגדל כו' ואלו הן הנקראים כלי עץ הבאה במדה ע"כ שוב בפי"ג לא היה צריך להאריך רק כתב בקיצור כלי הבאה במדה ולהרמב"ם ז"ל הוא מטעם שעשוי לנחת כנ"ל:

ונראה לפע"ד ראיה קצת להיפך שהרי בהלכה שאח"ז כתב הרמב"ם ז"ל אלו מביאין ולא חוצצין האדם וכלי עץ שאינן באים במדה מפני שהן ככל הכלים ומתטמאין ע"כ, משמע דוקא אם מתטמאין אין חוצצים אבל כ"ע העשוי לנחת כיון דאינו מק"ט חוצץ ואין לו דין כלי. אמנם אי נאמר דכ"ע העשוי לנחת מק"ט מדרס אם חזי למדרס, שוב י"ל דכוונתו לרבות גם העשוי לנחת שאינו באה במדה דהרי הוא ככל הכלים ומתטמא אם חזי למדרס הרי דיש לו דין כלי. ובזה מדוקדק מ"ש שהן ככל הכלים וקשה פשיטא שכ"ע שאינה באה במדה היא ככל הכלים דמ"ש מכלי מתכות וכלי שטף, והרי כלי עץ כתיב בתורה וע"כ משום דכלל גם כ"ע העשוי לנחת וצ"ע עוד:

שבתי וראיתי במרכבת המשנה (ח"א פי"ט) שכתב בהא דנתקשו כל המפרשים ז"ל בפרק כוורת דאי איירי דבאה במדה ומש"ה חוצצת, א"כ קשה הרי קתני במשנה י"ב בד"א בזמן שהוא כלי אבל אם מחזיק מ"ס כדברי חכמים חוצצת, וא"כ קשה ברישא הרי הכוורת אינה מק"ט וע"כ ג"כ איירי דבאה במדה, וקשה ג"כ על הרמב"ם ז"ל דפסק ככל הפרק דכוורת ופסק ג"כ דבאה במדה חוצץ, ומש"ה כתב המרה"מ דאיירי בכוורת שאינה מחזקת מ"ס ועשוי לנחת ואינו מק"ט אמנם אין חוצצת דדוקא בבאה במדה חוצצת ועמד שם ג"כ בהא דהאריך הרמב"ם ז"ל בפי"ג שכתב שהרי הן ככל הכלים ומתטמאין ותלה הדבר בטומאה עש"ה בארוכה:

אמנם לפי שיטת הרמב"ם ז"ל בפי"ג ה"ד דאף בחלון שבין בית לבית כלי אינו חוצץ וא"כ שפיר ראיה מוכרחת מההיא דמגילה (דכ"ו) דא"ל רבא דלו תיבותא משום דהו"ל כ"ע העשוי לנחת והרי שם איירי שאין מחזקת מ"ס וכמ"ש הריטב"א ז"ל הנ"ל א"כ מוכח דלא הוי כלי וחוצץ בפני הטומאה:

סימן ח בענין חציצה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל:

באהלות (פי"ב מ"ב) תנן סרידה [כמין סבכה של חרס, תרגום מעשה רשת עובד סרדתא והיא חלקה ועודפת חוץ לתנור טפח מכל צד. הרב שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל, טומאה תחתיה או על גביו הכל טמא [כלים שתחתיו ושעל גביו, חוץ מכלים שע"ג כנגד אוירו של תנור, לפי שהאהל מביא טומאה תחתיו כל סביב התנור, וחוזרת ובוקעת למעלה, ואף כשהטומאה למעלה בוקעת למטה ונמשכת סביב וחוזרת ובוקעת למעלה. הרב] כנגד אוירו של תנור טהור שהרי הוא מוקף צמיד פתיל ומפסיק. הרב], טומאה כנגד אוירו של תנור כנגדו עד הרקיע טמא אבל מה שתחתיו טהור. הרב]:

והתוס' יו"ט כתב בשם מהר"ם ז"ל וז"ל, בתוספתא מוכח דאיירי בסרידה שאין לה לזבז דחזיא לשכיבה ומקבלת טומאה, דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת [בפ"ו דנדה מ"ג] להכי לא חייצא בפני הטומאה, אבל יש לה לזבז דלא חזיא לשכיבה וטהורה חייצא בפני הטומאה, וכגון שאין לה לזבז מד' רוחותיה דלא מטמאה מטעם כלי קבול, וקשה לי הא אפילו נדבך הנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה שאין מק"ט תנן לעיל (ריש פ"ו) טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים, טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים, וא"כ ה"נ הרי נתון על כלי חרס, וא"כ כי אית ליה לזבזין אמאי גרע מנדבך הנתון על כלים טהורים, וצ"ל כיון דהכלי חרס מוקף צ"פ שאין לו פתח ואין ראוי להשתמש בו כך, הו"ל כנתון על אבנים דאמרינן לעיל [שם] טומאה תחתיו כלים שע"ג טהורים, טומאה ע"ג כלים שתחתיו טהורים, וכן היה הדין בנתון על כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה המוקפים צ"פ כאלו נתון על אבנים שאינן כלים עכ"ל. חידש לן רבינו מהר"ם ז"ל דהא דכלי אין נעשה אהל לטהר הוא דוקא באשר הוא כלי וראוי להשתמש בו, אבל כ"ח או כלי גללים המוקפים צ"פ אינן כלי [ואינן מק"ט] נעשים אהלים אף לטהר וחוצצים. ובנו"ב חיו"ד (סי' צ"ד) כתב ע"פ דברי מהר"ם ז"ל לתרץ שיטת הסוברים דגם מן הצד כלי אין נעשה אהל לטהר וקשה מסוף מס' שבת הא דפקקו את המאור בטפיח דהוא כלי חרס והרי כלי אין חוצץ, אך לפי דברי המהר"ם ז"ל י"ל דהיה מוקף צמיד פתיל, וכן בב"ב (ד"כ) דפריך האי חבית היכי דמי אי דפומא לבר היא גופה תיחוץ, ג"כ א"ש דכיון דאיירי דמלאה תיבנא סריא או גרוגרות שהתריפו וגם חבית נתקלקלה כמ"ש התוס' א"כ אינו מפנה התבן והגרוגרות ממנה ואינה ראויה להשתמש בה והו"ל כמוקף צמיד פתיל עש"ה:

אמנם במשנה אחרונה שם הקשה על המהר"ם ז"ל מהא דתני בתוספתא ריש פי"ג הובא שם בר"ש ז"ל, נסר שהוא נתון ע"פ תנור ישן מוקף צמיד פתיל טומאה תחתיו או ע"ג הכל טמא כנגד אוירו של תנור טהור ע"כ, ולמהר"ם ז"ל אמאי אינו חוצץ כיון דלאו כלי הוא, והרי הנסר אינו מק"ט ואינו דומה לסרידה דמקבלת טומאה ע"ש ובר"ש ז"ל. ולפע"ד דאפשר לפרש בנסר שהוא מק"ט וכמו שמפרש הראב"ד ז"ל בפי"ח ה"ד התוספתא דריש פ"ה נתן נסר ע"פ התנור בקעה הטומאה את הנסר נטמא הנסר ונטמא התנור, היינו שהנסר משופע ועולה ומקבל טומאה ע"ש, ואע"ג דרישא דתוספתא דקתני נסר שהוא נתון ע"פ תנור ישן וטומאה תחתיו או ע"ג הכל טמא והתנור טמא