פתח האוהל קכט

במנחות דאף שמסלקין השלחן בעת סילוק מסעות אין זה טלטול כיון דמקומו קבוע. ונראה דהתוס' חגיגה ס"ל בפירוש המשנה דלא כר"ש ורב, אך כפירוש הרמב"ם והראב"ד ז"ל דר' צדוק ורבנן פליגי אי יש תורת כלי עליה עש"ה:

ואפשר לומר דר"צ ורבנן בזה פליגי, דר"צ ס"ל כיון דמטלטלין אותו כדי לתקנו אף שמטלטלין אותו ריקן ג"כ מקבל טומאה דכ"ע העשוי לנחת פחות ממ"ס אף אם מטלטלין אותו ריקן לחוד ג"כ מק"ט וכשיטת המי נפתוח, וחכמים ס"ל דגם בכ"ע העשוי לנחת בעינן דוקא שיהיה מיטלטל מלא וריקן כשיטת המשנת חכמים. וכן מורה פשטות לשון הש"ס שלחן נמי מיטלטל מלא וריק ומש"ה ארון של גרוסות טהור דאף דמטלטלין אותו כדי לתקנו הרי מטלטלין אותו רק ריקן לחוד ובסיפא דקתני עגלה שלה של מתכת טמאה היא כמ"ש בתוס' יו"ט בשם מהר"ם ז"ל דבתר עגלה אזלינן ע"ש:

ומעתה אבא לבאר לענין אהלות. הנה להלכה בודאי קיי"ל כהרמב"ם ורש"י וריטב"א ור"ש ז"ל דכלי עץ העשוי לנחת אינו מק"ט אף שאינו מחזיק מ"ס ובפרט לפמ"ש המרכבת המשנה דבהלכות טו"מ פכ"ד הודה הראב"ד להרמב"ם ז"ל. והנה דעת הרמב"ם ז"ל דאף דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר, מ"מ בכלי הבאה במדה שיצא מתורת וצורת כלי מחמת גדלו יש להם דין אהל ונעשים אהלים אף לטהר, וכמ"ש התוס' רפ"ו דאהלות וכמ"ש בסימן הקודם. ולפ"ז יש להסתפק אי גם בכלי העשוי לנחת אמרינן דיצא מתורת כלי ונעשה אהל אף לטהר, כיון דלהרמב"ם ז"ל הכל דין אחד מטעם שעשוי לנחת, והשיעור מ"ס הוא רק הוכחה לסתם כלי שאין אנו יודעים אם עשוי לנחת, או אפשר דרק הבאה במדה מחמת גודלו וצורתו יש לו דין אהל משא"כ העשוי לנחת שאינו מחזיק מ"ס, וממגילה (דכ"ו) דתיבה חוצצת אין ראיה דשם איירי בין בית לבית ודעת הכ"מ והראב"ד ז"ל דאף כלי חוצץ:

והנה המשנה למלך שם בפ"ג דכלים כתב ויש להסתפק בכ"ע העשוי לנחת ומיוחד למדרס אי מטמא בשאר הטומאות מכלל דכל המתטמא מדרס מתטמא בשאר הטומאות כמש"ל ריש פכ"ג, או דילמא לא נאמר כלל זה אלא לגבי פשוטי כלי עץ ועי' בתוס' יו"ט פכ"ד דכלים מ"ד. ועיין מ"ש התוס' פ"ט דשבת [דפ"ג] ד"ה נלמדה משק ודוק עכ"ל. כוונתו ז"ל דהתוס' יו"ט שם כתב דזה הכלל כל המתטמא מדרס מטמא טמא מת הוא דוקא בפשוטי כלי עץ אבל לא בכלי הבאה במדה, וס"ל דלהרמב"ם ז"ל כלי הבאה במדה מטמא מדרס, ולפ"ז מסתפק המשנה למלך אי כלי העשוי לנחת דומה לכלי הבאה במדה דלא אמרינן ביה הכלל כל המתטמא מדרס מטמא טמא מת או לא. אך המי נפתוח דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דכלי הבאה במדה אינו מקבל כלל טומאת מדרס, כתב להסתפק אי כלי העשוי לנחת ג"כ אינו מק"ט מדרס או דשאני העשוי לנחת, ומחמת שדבריו נפ"מ לנידון דידן הנני להעתיק את דבריו הנחמדים וז"ל בפל"ד:

מסתפק אני ושואל לדעת רבינו ז"ל דכלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל מ"ס ג"כ אינו מק"ט אם דינו לגמרי ככלי הבאה במדה שהחלטנו לעיל דגם טומאת מדרס אינו מטמא בהנך דחזו למדרסות, או דילמא דבזה מודה רבינו דעכ"פ במדרס מטמא, וסברא גדולה יש לחלק ביניהם, דבשלמא בבאה במדה דהוי כארעא סמיכתא ואין שם כלי עליה, לזה אינו מתטמא כלום לא מדרס ולא שאר טומאות, אבל במקבלים פחות ממ"ס. דשפיר יש שם כלי עליה [דהא אם ירצה לטלטלו יכול לטלטל בין מלא בין ריקן] רק שנתמעט מטומאה מצד שהוא עשוי לנחת יכול להיות שלא נתמעט רק מטומאת מת אבל לא מטומאת מדרס, שהרי אין לרבינו ראיה לדין זה אלא [לדעת הראב"ד] משלחן של מקדש, ולדעתנו מההיא דמגילה בתיבה בבהכ"נ דחשיב לה הש"ס לכלי העץ העשוי לנחת ולטהרו, וא"כ י"ל שלא שללו מהם רק טומאת מת, אבל אם ראוי למדרס מתטמא טומאת מדרס. וכן יראה מדקדוק לשון רבינו בחבורו בפ"ו מהלכות טומאת מת כתב וכן כלי עץ העשוי לנחת כו' שהן מחזיקין מ"ס בלח אין מק"ט כלל, אבל בכלי עץ העשוי לנחת ואין מחזיקין מ"ס [בפ"ג דכלים] לא כתב דאין מק"ט כלל, והיינו לפי שבכלים הבאים במדה ראה רבינו משנה מפורשת [בפכ"ד דכלים מ"ד] שסתמה ואמרה והבאה במדה טהורה מכלום, דמשמע גם ממדרס ולא קאי אפתחה למעלה, וזה שסיים הרמב"ם ז"ל שם בפ"ו מטו"מ ואלו הם הנקראים כלי עץ הבאים במדה כו' הורה לנו בזה כי אף שהכלי עץ העשוי לנחת אשר אינה באה במדה ג"כ טהור עכ"ז מוסיף עליהם כ"ע הבאים במדה שהם אינם מק"ט כלל, אבל אותן המקבלין פחות ממ"ס עכ"פ מקבלין טומאת מדרס בהנך דחזו למדרסות, ואז גם בטומאת מת מיטמאין מכללא דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת. ולפ"ז צ"ל דההיא תיבה שבבהכ"נ דמגילה (דכ"ו) דקריא ליה כ"ע העשוי לנחת וחוצצת בפני הטומאה, היתה פתוחה למעלה ולא היה ראוי למדרס, דאלו היתה ראויה למדרס היתה טמאה ג"כ טומאת מת ולמה חוצצת וזה דוחק. אולם למ"ש לעיל דהאי כללא דכל הטמא מדרס טמא ט"מ אינו אלא מדרבנן, ואפשר דס"ל לרבינו כהר"ש (פי"ג דאהלות מ"ה) דטומאה דרבנן חוצצת לא איכפת לן גם בשנאמר דהתיבה דמגילה היתה ראויה למדרס כיון שעכ"פ מדאורייתא אינה מיטמאה טומאת מת למה שהיא כ"ע העשוי לנחת לכך חוצצת [הגהה שם, אבל לדעת הראב"ד ע"כ דס"ל דההיא תיבה דמגילה שם היתה באה במדה כלומר שהיה בה מ"ס ויותר דאל"כ למה חשבוה העשוי לנחת וא"ש דגם מדרס אינה טמאה ולשיטת רש"י דס"ל דמקבלת מדרס עכ"ז א"ש דס"ל לרש"י דבאה במדה ליתא להאי כללא דכל הטמא מדרס טמא טומאת מת עתוי"ט פכ"ד דכלים א"ד] עכ"ל המ"נ:

והנה מ"ש דהרמב"ם ז"ל למד לה ממשנה מפורשת דקתני ובבאה במדה טהורה מכלום, וע"כ דבאה במדה אינה מק"ט מדרס, לפע"ד אין זה קרי משנה מפורשת דשפיר י"ל דקאי למעלה כמ"ש שאר המפרשים ז"ל ותנא א"צ לפרש דבריו. ויותר י"ל דהרמב"ם ז"ל למד לה מספינה דקאמר חנניה נלמדה משק וס"ל דספינה ראויה למדרס וקשה קו' התוס' שם וע"כ דהבאה במדה אינו מק"ט מדרס:

ומה שהקשה דאי נאמר דמק"ט מדרס א"כ בההיא דמגילה (דכ"ו) איך התיבה חוצצת ודוחק לומר שהיה פתחה למעלה, לפע"ד ל"ק לפמ"ש הרמ"א ז"ל בתשובה (סי' ל"ד) הובא בט"ז יו"ד (סי' רפ"ב סק"ד) שאסור לישב על התיבה שיש בו ספרי קודש כ"ש ס"ת ואע"פ שהוא רשות בפ"ע לענין אהלות (ועי' מ"ש ע"ז הט"ז ותב"ש בעירובין דל"א], א"כ הרי אין ראוי כלל למדרס דאסור לישב עליו וב"ד אומרים לו עמוד ואף דבכלי הבאה במדה י"ל דמותר כמ"ש בנקה"כ מ"מ בכלי עשוי לנחת שאינו מחזיק מ"ס י"ל לכ"ע אסור לישב עליו, וגם בשעה שאין בו הס"ת נראה דאסור לישב עליו ועוד דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו שצריך להניח בו הס"ת ועי' מג"א (רמ"א סקי"ט) ודוק:

ומה שהביא ראיה מהא דהשמיט הרמב"ם ז"ל בפ"ו דטומאת מת כ"ע העשוי לנחת, י"ל דהרי הכא אין הרמב"ם ז"ל מבאר משפטי הכלים רק מעתיק משנה דכלים וגם לא העתיק הכל כמו שעמד ע"ז בהגהות מהר"י אבוהב ז"ל שם. ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל כתב וכן כלי עץ העשוי לנחת כגון התיבה והמגדל כו', והרי לשון זה כ"ע