פתח האוהל קכד

היא בפ"ח דאהלות כיון דאיירי לענין קבלת הטומאה של הספינה עצמה, ורק ע"כ איזה ברייתא היא. וראיה ברורה לזה דאי רש"י ז"ל ס"ל דהיא משנה דפ"ח דאהלות דספינת הירדן טמאה א"כ קשה שהרי שם הכי איתא קשר את הספינה בדבר שיכול להעמידה כבש את האבן ע"ג הטלית מביאה את הטומאה ר' יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה ע"כ. הרי בהדיא דר"י לא פליג על הא דקשרה בדבר המעמידה כיון דאיירי בה וקאמר רק הבית שבספינה אינו מביא, וא"כ לר"י ע"כ ספינת הירדן טמאה, וא"כ איך קאמר רב זביד דר' יוסי ה"ק אף הספינה טהורה כתנא דידן והיינו דלמד מלב ים וספינה של חרס וספינת הירדן טהורה, והרי ר"י ע"כ טמאה ס"ל, וע"כ דלפירוש רש"י ז"ל רק ברייתא היא:

והנה בעירובין (דף מ"ג) במשנה תנן מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות, החזירוהו כאלו לא יצא, הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר וסהר ר"ג ור"א אומרים מהלך את כולה ר"י ור"ע אומרים אין לו אלא ד"א. מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים ר"ג ור"א הלכו את כולה, ר"י ור"ע לא זזו מד"א שרצו להחמיר על עצמן, ובגמרא שם אמר רב הלכתא כר"ג בדיר וסהר וספינה, ושמואל אמר הלכתא כר"ג בספינה אבל בדיר וסהר לא, דכ"ע מיהת הלכה כר"ג בספינה מ"ט, אמר רבה הואיל ושבת באויר מחיצות מבעו"י, ר' זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתחלת ארבע ומניחתו לסוף ארבע כו' ור"ז מ"ט לא אמר כרבה א"ל מחיצות להבריח מים הן עשויות כו' והתניא חנניה אומר כל אותו היום [שהיו בספינה. רש"י] ישבו ודנו בדבר הלכה אמש [לערב] הכריע אחי אבא [ר' יהושע] הלכה כר"ג בספינה והלכה כר"ע בדיר וסהר ע"כ הגמרא. ולפי הנ"ל י"ל דרבה ס"ל דאיכא בינייהו ספינה של חרס ותרוייהו ע"כ לא ס"ל הך סברא דמחיצות להבריח מים הן עשויות ומש"ה שפיר קאמר רבה הטעם דהלכה כר"ג משום דשבת באויר מחיצות, וכמו דס"ל בהדיא לחנניה בברייתא שם דהלכה כר"ג בספינה וחנניה הרי לא ס"ל הך סברא דמחיצות להבריח מים הן עשויות דהא מטמא ספינה של חרם, אבל ר' זירא ס"ל דאיכא בינייהו ספינת הירדן, אבל ספינה של חרס כ"ע מודים דטהור דמחיצות להבריח מים הן עשויות וכמשנה דריש כלים ואף חנניה ס"ל כן ומש"ה קאמר הטעם דע"כ משום דנוטלתו מתחלת ד' ומניחתו לסוף ד' וא"ש אף לחנניה דס"ל הלכה כר"ג בספינה. אך קשה קצת אמאי לא מזכיר הש"ס כלל שם מהך משנה דכלים וברייתא דתו"כ לפירוש התוס' רי"ד ז"ל דמוכח מיניה דמחיצות להבריח מים הן עשויות, וכן בדף צ' שם פליגי בזה רב. ושמואל אם להבריח מים הן עשויות, והתוס' הקשו לרבה אליבא דשמואל הרי שמואל ע"כ ס"ל להבריח מים עשויות, ותירצו דשם רק ביתירות מבית סאתים ומטעם להבריח מים לא חשיבא כמוקפת לדירה והכא בפחות מסאתים דלא בעינן מוקפת לדירה ע"ש. ואולי יש לחלק בין הלכות כלים לעירובין:

וקשה לי מפרה (פ"ה מ"ה), דתנן בכל הכלים מקדשים אפילו בכלי גללים בכלי אבנים ובכלי אדמה, ובספינה מקדשין בה. וכתב התוס' יו"ט בשם מהר"ם ז"ל דקמ"ל דאע"ג דספינה אינה כלי לקבל טומאה מ"מ מקדשים בה ע"ש. ולשיטת התוס' רי"ד ז"ל דלא הוי כלי קיבול, וחשיב ליה פשוטי כ"ח, קשה אמאי באמת מקדשים בה, והרי מחיצות לאו לתוכה עבידא, ומגופת חבית דתנן התם דאין מקדשים בה, כתב הרב הטעם משום דלא עבידא להשתמש בתוכה כמ"ש בידים (פ"א):

אך בתוס' יו"ט שם כתב בשם מהר"ם ז"ל וז"ל ובספינה מקדשים בה לא ידענא מאי איצטריך, ונ"ל דאיצטריך לאשמועינן דאע"ג דספינה אינה כלי לקבל טומאה כדתנן בשבת רפ"ט מנין לספינה כו' א"נ נ"ל דאיצטריך לאשמעינן דמקדשים בה אע"ג דאמר לקמן (פ"ט מ"ו) מי חטאת ואפר חטאת לא יעבירם בנהר ובספינה אפ"ה מקדשים בספינה עכ"ל. הרי לפירוש הב' הא דמקדשים בספינה היינו שאיש היושב בספינה מקדש בכלי שבידו וכ"כ שם בהון עשיר, וא"כ י"ל דגם התוס' רי"ד ז"ל יפרש כן אבל לקדש בספינה בתורת כלי אין מקדשים. וארווח לן בזה לתרץ קו' המהר"ם ז"ל לפירוש הא', דמקדשים בספינה בתורת כלי דמאי קמ"ל, ולפ"ז י"ל דקמ"ל שלא תאמר דמחיצות להבריח מים הן עשויות ולא חשיב כלי קיבול קמ"ל:

סימן ז בענין חציצה בכלי העשוי לנחת:

הרמב"ם ז"ל כתב בהלכות כלים רפ"ג, וז"ל כל כלי עץ העשוי לנחת אפילו אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומאה לא מה"ת ולא מדברי סופרים, וכל כלי עץ העשוי להתטלטל מלא וריקן כשק, אפילו היה מחזיק ק' סאה, ואע"פ שיש לו שולים, הואיל ואינו עשוי לנחת הרי זה מקבל טומאה דין תורה כשאר כלי קיבול, וכל כלי עץ שהוא סתם, אם היו לו שולים לישב עליהם על הקרקע כדי שלא יהיה נוח להתגלגל, והיה מחזיק מ"ם בלח שהן כוריים ביבש אינו מק"ט כלל, לא מה"ת ולא מד"ס, מפני שחזקתו שעשוי לנחת ודברים אלו דברי קבלה הן. מפי השמועה למדו מה שק שהוא מיטלטל מלא וריקן, אף כלי עץ לא יטמא אא"כ הוא מיטלטל מלא וריקן, להוציא כלי עץ העשוי לנחת. [הלכה ב] הכלים שחזקתן שהן עשויין לנחת, כגון שידה תיבה ומגדל וכוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה גדולה וכיוצא באלו, אם הן מחזיקין מ"ס אין מקבלין טומאה, ואלו הן הכלים של עץ שהן עשויין להתטלטל במליאן, דרדור שמניחין אותו על העגלה, וקוסטות המלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה שאינה יכולה להלך באמצע הים הגדול והארון, כל אחד מחמשת כלי עץ אלו, אע"פ שהן מקבלין יותר מארבעים סאה הרי אלו מק"ט, שלא נעשו מתחלתן אלא להטלטל מלאין, ושאר כל כלי עץ אם היו מקבלים מ"ס ויש להם שוליים חזקתן שאינן עשויין להתטלטל במלואן ולפיכך אין מקבלים טומאה עכ"ל:

והראב"ד ז"ל בהלכה א' כתב וז"ל כל כלי עץ העשוי לנחת אפילו אינו מקבל אלא דבר מועט כו', א"א דבר זה איני יודע מאין הוציאו, אלא משלחן של מקדש וממנורה [מנורה לאו דוקא דהא מנורה של מתכת היתה ולא איתקש לשק, כ"כ במרה"מ ח"ג ובט"א סוף חגיגה ובמ"נ פל"ה] שהקשו עליהם בסוף חגיגה] כלי עץ העשוי לנחת הוא, ואע"פ שאינן מקבלין מ"ס בלח [דכיון שאין הרגלים נמדדין עם השלחן נמצא דשלחן של מקדש לא היה מחזיק מ"ס, כ"כ במרה"מ ובמ"נ]. ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולה, ומה שאמר כל כלי עץ שהוא עשוי לטלטל מלא וריקן אפילו מחזיק מאה כור מיטמא, למדה מספינת הירדן, ואולי לא כמו שהוא סובר, אלא מפני שספינת הירדן אין דרכה להורידה למים אלא טעונה אבל שאר כלים אע"פ שלפעמים מיטלטלין במילואן כיון שאין דרכן בכך אינן מיטמאין, וכן הוא במשנת כלים (פט"ו) ר' יהודה אומר דרדור עגלה וקוסטות המלכים ועריבת העבדנין ובור ספינה קטנה וארון, אע"פ שמקבלין מ"ס טמאין, שאינן עשויין לטלטל אלא במה שבתוכן, ושאר כל הכלים המקבלין טהורין ושאינם מקבלין טמאין, אין בין דברי ר"מ לר"י אלא עריבת בעה"ב המקבלת, לר"י טהורה, אע"פ שלפעמים מוליכין איתה מלאה לפורני, ראה מה הלשון אומרת שאינן עשויין להתטלטל אלא במלואן