פתח האוהל קכג

רש"י ז"ל דה"ה דהוי מצי לתרוצי וספינה של חרס טהורה בתר דמפכינן דת"ק לר' יוסי אלא משום דשכיחא טפי של עץ משל חרס ע"כ, וע"ש בתוס' גירסת הר"ח ז"ל. אמנם לשיטת הבעל המאור והתוס' רי"ד וחדושי הר"ן ז"ל דמש"ה מוקי לה רב פפא בשל עץ דמשמע ליה דהא דקאמר ר' יוסי אף הספינה טמאה היינו בין במגע ובין במדרס [דהם ז"ל ס"ל בספינה שייך מדרס] שממנו התחילה הברייתא ואי הוי מוקי לה בכלי חרס הרי אין מדרס לכ"ח ומש"ה אוקמה בספינה של עץ עש"ה. ולפי מה שכתבתי ע"כ אי"ל דלר' יוסי ספינה מטמא אף במדרס, דהרי לר"י כיון דאין יושבין על הספינה רק על כסא וספסל יושבין בה אינה מטמאה מדרס לר"י לשיטתיה. עוד קשה לפמ"ש אמאי לא משני רב פפא באופן זה דמדרס כ"ח טהור הא מגעו טמא ושל עץ בין מדרסו ובין מגעו טמא וה"ה ספינה של עץ, רי"א אף הספינה טהור ממדרס, ושפיר שייך אף על הברייתא דקתני מדרס כ"ח טהור, וקאמר ר"י אף הספינה מדרסו טהור והוי ר"י לשיטתיה דלא שייך מדרס בספינה כיון דעל כסא וספסל יושבין בה, ורבנן לשיטתייהו דשייך בספינה מדרס אף שיושבין בה ע"ג דבר אחר. אפס דברי יתכנו לפי שיטת רש"י ותוס' ושאר המפרשים דלא שייך בספינה מדרס בלא"ה משום דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו א"כ אי"ל דת"ק ס"ל דספינה טמאה מדרס, וגם הא דר"י מטמא ספינה הוא רק בטומאת מגע ולא מדרס וא"ש:

ובהיותי בזה ראיתי דבר נפלא בתוס' רי"ד ז"ל שם, בהא דקאמר בגמרא תניא חנניה אומר נלמדה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלת מלא וריקן, מאי בינייהו, א"ב ספינה של חרס מ"ד אניה בלב ים הא נמי בלב ים היא, למ"ד כשק הנך הוא דכתיבי גבי שק כו' א"נ ספינת הירדן למ"ד אניה בלב ים הא נמי בלב ים היא למ"ד מיטלטלת מלא וריקן הא נמי מיטלטלת מלא וריקן, כתב התוס' רי"ד ז"ל וז"ל איכא בינייהו ספינה של חרס, בין ר"ע [תנא דמתניתין דיליף מקרא דבלב ים] ובין ר' חנניא לית להו מאי דתניא בספרא ומאי דתנן בפ"ב דכלים דספינה אין לה תוך, אלא אינהו סברי דיש לה תוך ולא אמרינן מחיצות להבריח מים הן עשויות, ומש"ה חנניה מטמא לה, ור"ע ע"כ לא מטהר אלא משום דכתיב דרך אניה בלב ים הא לא"ה הות טמאה עכ"ל הטהור:

האור שבעת הימים האיר את עינינו דהא דתנן בפ"ב דכלים (מ"ג) הטהורים שבכלי חרס, טבלא שאין לה לזביז, ומחתה פרוצה, ואבוב של קלאין וסילונות, אע"פ כפופין אע"פ מקבלין כו' והמטה והכסא והספסל והשלחן והספינה והמנורה של חרס, הרי אלו טהורין, זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים ע"כ. היינו דמש"ה הספינה טהורה משום דאין עשוי לקבלה וכמו כל הני דתני במשנה זו דטהורין משום דלית להם בית קיבול והו"ל פשוטי כ"ח או משום דלא נעשה לקבלה ה"ה ספינה של חרס דחשיב בהדייהו הוא ג"כ מטעם דלא נעשה לקבלה דמחיצות להבריח מים הן עשויות, וזה דלא כפירוש הרמב"ם והרא"ש והרב ז"ל שפירשו התם דספינה טהורה משום קרא דרך אניה בלב ים, ולפי דעת התוס' רי"ד ז"ל אין הפירוש כן דהרי תנא לה גבי כ"ח שאין להם בית קיבול או שאין עשוין לקבלה ועוד דלפי פירושם ז"ל לאו דוקא ספינה של חרס אלא ה"ה של עץ וספינת הירדן ולהתוס' רי"ד ז"ל האי תנא לא יליף מלב ים ואעפ"כ של חרס טהורה ובגמרא דקאמר א"ב ספינה של חרס לא ס"ל הסברא דמחיצות להבריח מים הן עשויות:

והספרא שהביא התוס' רי"ד ז"ל משמע ג"כ בהדיא דהטעם הוא משום דאין לה תוך וזה לשון הספרא בפרשת שמיני, אל תוכו, את שיש לו תוך טמא, ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה כסא וספסל ולשלחן ולספינה, ומנורה של חרס זאת עדות העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל הזקן כל שאין לו תוך בכ"ח אין לו אחוריים ע"כ, הרי בהדיא דממעט ספינה של חרם משום דאין לה תוך, והובא בר"ש ז"ל במשנה דכלים הנ"ל והר"ש והראב"ד ז"ל בפירושו הרגישו בזה וכתבו וז"ל וספינה אע"פ שיש לה תוך הא גמרינן לה במסכת שבת פרק אר"ע שהיא טהורה דכתיב דרך אניה ע"ש, ולפי התוס' רי"ד ז"ל א"ש, ובהגהות הרי"ד ז"ל על הספרא כתב דבסמ"ג עשין רמ"ה וראב"ן (סי' נ"ו) לא הביאו תיבת והספינה, והוא מטעם דכל ספינה טהורה ולאו דוקא של חרס ע"ש:

ובזה נראה לפע"ד לתרץ מה שהקשה הפנ"י בהא דקאמר איכא בינייהו ספינה של חרס כו' אי נמי ספינת הירדן כו' דאיך שייך הכא למימר א"נ, דהרי לתנא דמתני' דיליף מלב ים ספינה של חרס וספינת הירדן טהורה דהא בלב ים היא, ולחנניה דיליף משק ספינה של חרס וספינת הירדן טמאה דחרס לא איתקש לשק, וספינת הירדן מיטלטלת מלא וריקן ומה שייך הכא לשון א"נ עש"ה. ולפ"ז א"ש דלפי מה דקאמר איכא בינייהו ספינה של חרס צ"ל דר"ע וחנניה לא ס"ל דמחיצות להבריח מים הן עשויות וס"ל דהו"ל תוך, וע"ז קאמר שפיר א"נ היינו אפילו נאמר דספינה של חרם בלא"ה לכ"ע טהור איכא בינייהו ספינת הירדן ואע"ג דפשוטי כ"ע ג"כ טהורים מ"מ איכא דטמאים מדרבנן כגון המשמשים אדם ומשמשיו ולי"א הוא מה"ת כמ"ש ברמב"ם רפ"ד מכלים ובמל"מ, ובפרט לשיטת התוס' רי"ד ז"ל דספינה חזיא למדרס א"כ דוקא ספינה של חרס טהורה דאין מדרס לכ"ח אבל ספינת הירדן אע"ג דהו"ל פשוטי כ"ע מ"מ היכי דחזי למדרסות טמא מה"ת כמ"ש התוס' מבכורות (דל"ח):

ולפ"ז י"ל ג"כ הא דרב זביד מוקי לה להברייתא מדרס כ"ח טהור ר' יוסי אומר אף הספינה דאיירי בספינה של חרס, ורב פפא מוקי לה בספינה של עץ והקשו רש"י ותוס' דכיון דר"פ רק מהפך דברי ר"י לת"ק ושר' יוסי מטמא ומש"ה קאמר אף, א"כ בזה לחוד סגי ומדוע מוקי לה בספינה של עץ דוקא, ולפ"ז י"ל דרב זביד ורב פפא פליגי בהנך תרי לישני דאיכא בינייהו, דר"ז ס"ל דא"ב ספינה של חרס, ולר"פ ספינה של חרם לכ"ע טהורה, ומש"ה הוצרך לאוקמי בספינה של עץ ומש"ה ר"י מטמא:

והנה בגמרא שם איתא אר"י אמר רב לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבהמ"ד ואפילו שעה אחת שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבהמ"ד ולא נתגלה טעמה עד שבא ר' חנינא בן עקביא ופירשה, ופרש"י ז"ל נשנה משנה זו של מסכת כלים דתני בה ספינת הירדן טמאה ולא נתגלה הטעם למה, וכ"כ התוס' בד"ה ולחנניה דמתניתין דכלים דתנא ספינת הירדן טמאה ועמד שם ברש"ש ז"ל דאינה משנה בשום מקום ואדרבה סתם משנה דספינה של חרס טהורה וממילא ה"ה ספינת הירדן דחד טעמא הוא, ולפמ"ש התוס' הרי"ד ז"ל דוקא ספינה של חרס טהורה אבל לא ספינת הירדן, ובירושלמי (פ"ד) שם איתא כמה שנים נשאלה הלכה זו בבהמ"ד ספינת הירדן למה טמאה כו' ע"ש, והרש"ש ז"ל כתב דלרש"י ז"ל משנה היא דספינה מק"ט מהא דאיתא לקמן (דק"א ע"ב) קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה, בדבר שאין מעמידה אין מביא לה טומאה, ופירש רש"י ז"ל דספינה בעצמה מק"ט כגון ספינה של ירדן, והתוס' שם כתבו דמשנה היא בפ"ח דאהלות, אמנם לפע"ד דרק לפירוש התוס' שהשיגו על רש"י ז"ל וכתבו דלא איירי לענין קבלת טומאה של הספינה עצמה ורק לענין להביא ולחצוץ ולא גרסינן מביאה לה הטומאה רק מביא את הטומאה, אמרינן דמתני' היא בפ"ח דאהלות דאיירי לענין להביא ולחצוץ, אבל לרש"י ז"ל ע"כ לאו משנה