פתח האוהל קכא

והריטב"א ז"ל דפליגי רק במה שבתוכן אבל השידה התיבה והמגדל לכ"ע טהורים והרי ר' נחמיה ס"ל דטמאים, ועוד איך קאמר דר' נחמיה ס"ל דאהל הוא הא הוא ס"ל דמק"ט:

אמנם הראב"ד ז"ל בפירושו לתו"כ כתב, שלא כדברי המגיני שלמה, וז"ל שם, ר' נחמיה אומר הקופות הגדולות והסגנים הגדולים, פירוש שהן עשויות מן הסגאין ומן הזמורות והן קלות אע"פ שיש להם שולים והן מקבלים מ"ס בלח שהן כוריים ביבש טמאים, שאע"פ שאין מיטלטלין במילואן מטלטלין הן במה שנשאר בהן. פירוש מיטלטל מלא וריקן דלאו דוקא מלא אלא אפילו מקצתו, ודוקא הנך שמפני שהם קלים וחזקים אדם יכול לטלטלן עם מקצת מה שבתוכם משא"כ בשידה תיבה ומגדל והדומה להם שמפני שהם כבדים אין דרך לטלטלם בזמן שיש בתוכם שום דבר, וכוורת הקש וכוורת הקנים אע"פ שהם קלים, חלשים הם, ואינם יכולים לקבל טורח הטלטול בזמן שיש בתוכם כלים עכ"ל. הרי דגם ר' נחמיה מודה דשידה תיבה ומגדל טהורים ורק פליג בקופות הגדולות והסגנים הגדולים דקלים וחזקים הם. שוב ראיתי שדברי ר' נחמיה איתא ג"כ בתוספתא דכלים (ב"מ רפ"ה), והגר"א ז"ל פירש ג"כ שר' נחמיה מודה בכוורת הקש, דאין דרכו להתטלטל אפילו אינן מלאין, ובתוס' יו"ט (כלים רפט"ו) כתב בשם מהר"ם ז"ל לפרש הא דקאמר ר' יהודה אע"פ שמקבלין טמאים שאינן עשוים לטלטל אלא במה שבתוכן היינו שמטלטלין זימנין שאינן מלאים אלא שיש בהם קצת, ואפשר דר' נחמיה רק מוסיף ואפשר גם ר"י מודה לו:

אך קשה לי דאמאי רבה ורב יוסף אייתו פלוגתא דפ"ד דזבים אי שידה תו"מ כלי הוא או אהל ולא מייתי פלוגתא מפורשת במסכת הקודמת באהלות פ"ט [משנה י"ב ומשנה י"ד] בד"א בזמן שהיא כלי היתה פחותה או פקוקה בקש או מחזקת מ"ם כדברי חכמים דפליגי את"ק וסברי דמחזקת מ"ס כנפחתה ונתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת אתחתיה ואתוכה ועל גבה. הרב)], כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, על גבה כנגדו עד לרקיע טמא, בתוכה אין טמא אלא תוכה ע"כ. הרי מפורש דפליגי ת"ק וחכמים בזה דת"ק ס"ל דמחזקת מ"ס כלי הוא, וחכמים ס"ל דאהל הוא וחוצצת בפני הטומאה דאל"כ לא היה חוצץ דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. וביותר קשה לפמ"ש שם המהר"ם מרוטנבורג ז"ל הובא בתוס' יו"ט שם דחכמים דס"ל דמחזקת מ"ס לאו כלי הוא הוא ר"א ור"ש שם במשנה י"ד דתנן בד"א שהיא כלי היתה פחותה או פקוקה בקש או מחזקת מ"ס כדברי חכמים טומאה תחתיה בתוכה או ע"ג, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ר"א ור"ש אומרים אין טומאה עולה לה אף לא יורדת ממנה ע"כ ע"ש במהר"ם ז"ל הנדפס בש"ס ווילנא וא"כ כיון דר"א ס"ל בהדיא דמחזקת מ"ס אהל הוא למ"ל להביא ממשנה דזבין דר' נחמיה ור"ש ס"ל דאהל הוא ור"א ס"ל כוותייהו. הרי הכא לר"א בעצמו ס"ל דאהל הוא, ור"א לשיטתיה, ושפיר ס"ל דאם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב ורק דהיה אפשר להביא ג"כ משנה דזבים דגם ר"נ ור"ש ות"ק פליגי בזה ור"ש לשיטתיה באהלות דאהל הוא. וגם מאי דחי אביי תירוץ רבה ורב יוסף מהא דתניא אהל וניסט טמא וע"כ משנה דזבים לא פליגי בזה ומוקי לה באוקימתי אחריתי הא אכתי ממשנה הנ"ל מוכח דפליגי בזה ור"א לשיטתיה דאהל הוא ות"ק ס"ל כת"ק דאהלות וצ"ע כעת:

וכעין פלוגתא זו מצינו ג"כ בשבת (דל"ה ע"א) דאמר רבה חלתא [כוורת] בת תרי כורי שרי לטלטולה [דתורת כלי עליה. רש"י], ובת תלתא כורי אסור לטלטולה [גדולה יותר מדאי ואין תורת כלי עליה. רש"י], ורב יוסף אמר בת תלתא כורי נמי שרי בת ד' כורי אסור, אמר אביי בעי מיניה דמר [רבה] בשעת מעשה [שהייתי צריך לדבר. רש"י] ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי, כמאן (הא דאפילו בתרתי כורי לא שרא. רש"י] כי האי תנא דתנן כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית אע"פ שיש להם שולים והן מחזיקות מ"ס בלח שהם כוריים ביבש טהורים [דאיתקש כ"ע לשק דמיטלטל מלא וריקן וזה אינו מיטלטל מלא דגדול יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם. רש"י]. ובר"ח ז"ל שם כתב וז"ל רבה נותן בה מדה ב' כור ור"י נותן בה מדה ג' כור. נמצא ר"י מוסיף על שיעורו של רבה, ותרווייהו ס"ל דכהאי שיעורא מיטלטלת מלאה וריקנית וכלי הוא הלכך שריא לטלטולי עכ"ל. ותמוה וכי רבה ור"י פליגי על משנה דכוורת הקש וכן בהרבה מקומות דכוריים ביבש אינו מיטלטל מלא וריקן, וע"כ דרק ס"ל לחלק בין טומאה לטלטול וצ"ע. ובתוס' שם ד"ה ואפילו כתבו דלית הלכתא הכי שיתבטל ממנו תורת כלי משום כובדו דאמר בפ"י דעירובין (דק"ב) ההיא שריתא [קורה] דהוה בי רבי פדת דהוו מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא אמר תורת כלי עליה כו' יעו"ש. ובעירובין שם כתבו דלא פליגי ורק חלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל, אבל האי שריתא דרכה לטלטל תמיד בחול לנעול הדלת מש"ה שרי עכ"ל. ובטוש"ע (סי' ש"ח) כתבו להלכה דכל דבר שהוא כלי אפילו הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כובדו. ובב"י כתב שם וז"ל ובעירובין ההיא שריתא דהוי בי רבי פדת כו' וכתבו הרי"ף והרא"ש בפרק כל הכלים וכתב ה"ה (בפכ"ה) שהקשו המפרשים מדאמרינן בשבת שנחלקו רבה ורב יוסף אם מותר לטלטל כוורת בת שלשה כורין ובבת ד' שוין לאיסור, ותירצו בתוס' שם דכוורת אין דרכה לטלטל כו' ומדברי ההלכות ורבינו שלא הזכירו כלל הא דשבת, נ"ל שהם סוברים שמימרות אלו אין להם עיקר ורבה ורב יוסף הוא שמחמירין בטלטול ואין הלכה כמותן וכן עיקר עכ"ל הב"י:

הרי לשיטת התוס' שבת רבה ורב יוסף ורבי פדת פליגי בכלי הבאה במדה אי תורת כלי עליה וקשה קצת דלפי מאי דמוקי בעירובין ת"ק דר"א הרי ס"ל דתורת כלי עליה ובודאי הלכה כת"ק, והרי"ף והרא"ש וטוש"ע ס"ל להלכה דלא נתבטל תורת כלי מחמת גודלו ולא מחמת כובדו. ובסי' שי"ד. כתב הרמ"א ז"ל דאם מחזיק מ"ס יש בו משום בנין דהו"ל כאהל והוא דעת הר"ן ז"ל וקשה קצת הרי גבי טלטול פסק דלא יצא מתורת כלי והטור והב"י באמת לא הביאו דעת הר"ן ז"ל כאן ורק כשיטת הרא"ש ז"ל, ואפשר משים דטלטול מוקצה קיל טפי, ועי' במג"א (ריש סי' שי"ד) ובמחצית השקל שם ובמג"א (סי' רמ"א ס"ק י"ט) ודוק:

ובהיותי בזה ראיתי ברמב"ן ז"ל שבת (דפ"ד), שכתב על מה שכתבו התוס' בהא דקאמר חנניה דנלמדה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה שאינה מיטלטלת מלא וריקן, דע"כ ספינה אינה מיוחדת למדרס אע"פ שכל שעה יושבין בה בני אדם מ"מ עיקרן עשויות לפרגמטיא ואומר בה עמוד ונעשה מלאכתנו, דאי ספינה מיוחדת למדרס לא הוי ילפינן משק דמדרסות לא איתקוש לשק, וכתב ע"ז הרמב"ן וז"ל ואינו מחוור לי כלל דספינה עשויה ומיוחדת לישיבה עם מלאכתה היא [ותיבה] שפתחה מצדה דעיקרה לכלים, ומשמשת ישיבה עמה, והכי תני לה בתו"כ אין לי אלא כסא וספסל וקתדרא המיוחדין לישיבה, מנין תיבת הבלנין ותיבה שפתחה מצדה וכו' עד מרבה אני את אלו שמשמשין ישיבה עם מלאכתן, ומוציא אני את אלו שאינן משמשין ישיבה עם מלאכתן. וי"ל דבספינה על כסא וספסל יושבין בה, ועל מטה שוכבין בה, וכל עצמה מעשה קרקע בעלמא ואינה משמשת לישיבה כנ"ל לפי שיטה זו שלהם עכ"ל. אמנם התוס' שכתבו