פתח האוהל קכ

דגולמי כע"צ ככלי מתכות דמי וגולמיהן טהורים א"כ לימא הכי ולמ"ל לדמינהו לאשכרוע שהוא כלי עץ ומוציא מדין כלי עצם, והכ"מ כתב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"נ דכלי עצם לכלי עץ דמי והא דלפ"ז יהיו מקבליהן טמאין מ"מ אתא עלה מטעם אחר דדמי לעץ אשכרוע וגולמו טהור ע"ש, ולפ"ז אפשר דמש"ה פסק ג"כ דכלי עצם הבאה במדה טהור וצ"ע עוד, וכלי זכוכית הבאה במדה עיין ברמב"ם פ"ג ה"ג מכלים:

ובפ"א דידים מ"ב איתא בכל הכלים נוטלין לידים אפילו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה, והביא הר"ש ז"ל התוספתא (דפ"א) דתניא השידה התיבה והמגדל בזמן שאינן עשויין לאהלים [שאין מחזיקין מ"ס] נוטלין מהן לידים, בזמן שהן עשויים לאהלים [שמחזיקין מ"ס] אין נוטלין מהן לידים. ולא ראיתי כעת ברמב"ם וטוש"ע שהביא התוספתא הזו, ולענין שאיבה במקוה תנן ברפ"ד דמקואות המניח כלים תחת הצנור אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים אפילו כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה פוסלין את המקוה, וכתבו התוס' בשבת (דט"ז ע"ב) דכלים גדולים היינו הבאים במדה וכן פסק ביו"ד (סי' ר"א), ואע"ג דכל שאין לו בית קיבול וצינור שאין לו ד' שפות אינו חשוב כלי לפסול את המקוה, מ"מ הבאה במדה פוסל, וכמ"ש בזה בתוס' פסחים (דק"ט ע"ב) ד"ה בים שעשה שלמה ע"ש, ועיין ברוקח הלכות חציצה (סימן שע"ז) בזה:

והנה בפלוגתת הפוסקים הנ"ל אי כלי הבאה במדה חוצץ בפני הטומאה שע"ג או שתחתיה דאהל הוא, וכן פלוגתת הפוסקים אי כלי הבאה במדה מקבל טומאת מדרס מי אמרינן דיצא מתורת וצורת כלי, ולכאורה הרי פליגי בזה בגמרא דעירובין (דל"ד ע"ב) דאיתא במשנה נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב, ר"א אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב, ופריך שם בגמרא ואמאי הוא במקום אחד וערובו במקום אחר הוא כו', רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא במגדל של עץ עסקינן דמר [רבנן] סבר כלי הוא ואין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומר[ ר"א] סבר אהל הוא, ובפלוגתא דהני תנאי דתנן הקיש [הזב באגרופו, רש"י] ע"ג שידה תיבה ומגדל טמאים, ר' נחמיה ור"ש מטהרין, מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר כלי הוא ומר סבר אהל הוא [ולא מקבל טומאה, רש"י] אמר אביי ותסברא והתניא אהל וניסט טמא כלי ואינו ניסט טהור כו', אלא אמר אביי כו', ובהא קא מיפלגי דמר סבר הוה היסט ומר סבר לא הוה היסט ומתניתין במאי מוקמינן לה [מתניתין דעירוב במאי מוקמינן לה דהא לכ"ע אי גדול הוא אהל הוא ואמאי עירובו עירוב ואי קטן שאינו מחזיק מ"ס בלח כלי הוא ומאי טעמא דר"א, רש"י] אביי ורבא דאמרי תרווייהו במנעול וקטיר במתנא עסקינן ובעי סכינא למיפסקיה ע"ש. הרי לפירוש רש"י ז"ל שכתב דמ"ס אהל הוא ולא מקבל טומאה, לרבה ורב יוסף פליגי בזה ת"ק ור' נחמיה ור"ש אי כלי הבאה במדה מק"ט דלת"ק כלי הוא ולר' נחמיה ור"ש אהל הוא ואינו מק"ט, ובריטב"א ז"ל כתב שם וז"ל רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו במגדל של עץ עסקינן פירוש שהוא מגדל גדול שמחזיק מ"ם והיינו דמדמו לה לפלוגתא דגבי טומאה דמיירי ע"כ בשידה תיבה ומגדל שהם מחזיקין מ"ס, מר סבר כלי הוא ואין בנין וסתירה בכלים, פירוש ולפיכך עירובו עירוב שהרי יכול לסתור המגדל בידו, ור"א סבר אהל הוא ויש בו משום סתירה ובפלוגתא דהני תנאי דתנן הזב שהקיש ע"ג שידה תיבה ומגדל טמאין פירוש מדין הסיטו של זב ור"נ ור"ש מטהרין, וא"כ היכי דמי אי כשאין מחזיקין מ"ס מ"ט דמ"ד דכלי הוא, ואי במחזיקין מ"ס מ"ט דמר אהל הוא, תירצו בתוס' לעולם בשמחזיקין מ"ס ואפ"ה איכא פלוגתא כדאשכחן דפליגי ר"מ ור' יהודה [בכלים פט"ו] התם בעריבות [בעל הבית] דחד מנייהו סבר שהוא כלי אפילו מחזקת מ"ס, ולמאי דקס"ד השתא בחנם נקיט הקיש דבמגע נמי משכחת פלוגתייהו אלא כיון דאיירי בזב נקט היסטו שאין לו חבר בכל התורה עכ"ל. והנכון דאיברא דאיירי במחזיק מ"ס ואינהו גופייהו אינן מק"ט כלל, לא של מגע ולא של היסט דבעינן דומיא דשק וכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל היסט, דבעינן דומיא דשק כו' והכא לענין כלים הנתונים בתוכן עסקינן לטמאם ע"י היסטו של אלו, מ"ס כלי הם ומ"ס אהל הם, ובפלוגתא דעריבת העבדנין [בעה"ב] דהתם הכי הוא וכן פירשו מקצת רבותינו בע"ת ז"ל עכ"ל הריטב"א ז"ל, וכ"כ בחדושי הרשב"א ז"ל ובר"ש פ"ד דזבים דפליגי רק לענין כלי ואדם המונחים בתוכן אבל הכלים בעצמן לכ"ע אינן מק"ט עש"ה:

ולפי פירושם ז"ל דכ"ע מודים דהשידה תיבה ומגדל אינן מק"ט ורק לענין הכלים שבתוכן פליגי וע"ז קאמר דמ"ס אהל הוא ואין הכלים שבתוכן מטמאים בהיסט, ומ"ס כלי הוא והכלים שבתוכן טמאים אבל הוא עצמו ע"כ טהור מגזה"כ דומיא דשק בעינן. עכ"פ חזינן לרבה ור"י דמ"ס דכלי היא אף ע"ג דאינו מק"ט, ומ"ס אהל הוא, ולפ"ז י"ל דלר' נחמיה ור"ש דס"ל דאהל הוא ס"ל דאינו מק"ט מדרס. ולפ"ז י"ל קו' התוס' בשבת (דמ"ד) בהא דקתני מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור לה ואין נמדדת עמה ואין מצלת עמה באהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות, והקשו בתוס' לרש"י דמפרש שידה עשויה למרכבת אנשים ונשים א"כ מק"ט מדרס ולא שייך בה מדידה, ולפ"ז א"ש דהרי פריך שם בהא דאין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות, הא אין עליה מעות שריא אע"ג דהיה עליה ביה"ש, ומשני ההיא ר"ש היא דלית ליה מוקצה א"כ ר"ש לשיטתיה דס"ל דאהל הוא ואינו מק"ט מדרס, אך דכ"ז לרבה ור"י ולא לאביי שדחי להו, אמנם מאהלות (פ"ט מי"ד) מוכח דר"ש ס"ל דאהל הוא כמ"ש לקמן בס"ד, ועיין בתוס' שם שהקשו הרי מותר לשבר את החבית וליטול מה שבתוכו ומאי פריך הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר, וכתבו דמשמע ליה במגדל גדול דשייך בו בנין וסתירה. עוד תירצו דבכלי קטן נמי שייך בו בנין וסתירה והר"ן שם חילק בין כלי קטן לגדול ועיין בב"י (סימן שי"ד) ובמג"א שם סק"א ודוק:

קשה לי לפי פירוש רש"י ותוספות שבריטב"א דלרבה ורב יוסף דת"ק דס"ל הקיש ע"ג שידה תיבה ומגדל טמאים ס"ל דכלי הוא ומק"ט אע"ג דמחזיק מ"ס, ור' נחמיה ור"ש דס"ל דטהורים משום דס"ל דאהל הוא ופליגי לענין גוף השידה תיבה ומגדל וה"ה דפליגי לענין מגע, והרי בתו"כ פרשת שמיני (פ"ו) הובא בר"ש ז"ל 0ריש פט"ו דכלים) תניא כלי עץ יכול אף השידה התיבה והמגדל כוורת הקש כוורת הקנים בור ספינה אלכסנדרית שיש להן שולים שמחזיקין מ"ס בלח שהן כוריים ביבש ת"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ כו' ר' נחמיה אומר קופות גדולות והסאין הגדולים [שיש להם שולים] שמחזיקין מ"ס בלח שהם כוריים ביבש הרי אלו טמאים אע"פ שהן [אין] מיטלטלים במילואן מטלטלין במשתייר מהן ע"כ, וכתב במגיני שלמה בשבת (דפ"ב) בסוד"ה ולחנניא דר' נחמיה ס"ל דשידה תיבה ומגדל הבאים במדה טמאים ולא ס"ל דרשא דומיא דשק שיהיה מיטלטל מלא דוקא, והא דאמר בשבת (דל"ה ע"א) כמאן כי האי תנא כוורת הקש כו' דמשמע דאיכא תנא דס"ל דכלי הבאה במדה טמא ר' נחמיה הוא עש"ה. הרי דר' נחמיה ס"ל דשידה תיבה ומגדל הבאים במדה טמאים ואיך ס"ד דרבה ורב יוסף לומר דר' נחמיה ור"ש דס"ל דטהורים ס"ל דאהל הוא ואינן מק"ט והרי ר' נחמיה איפכא שמעינן ליה, וכן קשה לפי מה שכתבו הר"ש