פתח האוהל קיט

לפרש ממה שאמרנו במסכת שבת (כ"ז) וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן, ומפרש טעמא התם דילפינן אהל אהל ממשכן מה להלן יריעות אף כאן עכ"ל, הרי לשיטת הראב"ד ז"ל יש לנו קרא מפורש דמרבי כ"ח הבאה במדה שמקבלין טומאה. אמנם להרמב"ם ז"ל דמפרש דרשת הספרא לענין אחר, ע"כ הא דכ"ח הבאה במדה טמא הוא משום דלא איתקש לשק, וכן משמע פשטות לישנא דהש"ס הנ"ל כהרמב"ם ז"ל דקאמר למ"ד כשק הנך דכתיבי גבי שק לאפוקי ספינה של חרס דאינה מיטלטלת מלא וריקן, משמע בהדיא דאין לו לימוד אחר דכ"ח הבאה במדה טמאה רק משום דלא איתקש לשק, וכן הוא בירושלמי שם רבנן דקסרין אמרין זו ספינה של חרס מה שק אינו מלמד [אלא] על כל האמור בפרשה, יצא כלי חרס שאינו כתוב בפרשה שילמוד עליו השק, וא"כ קשה כנ"ל אכתי הרי יצא מתורת וצורת כלי מחמת גדלו:

וצ"ל דרק בכלי עץ דגזה"כ הוא דאם באה במדה טהור דלא דמי לשק כיון דאינו מיטלטל מלא וריקן ומיעטו התורה מטומאה אמרינן דמיעטו התורה מפני שיצא מתורת וצורת כלי וממילא ה"ה טומאת מדרס ג"כ אינו מקבל א ע"ג דלא איתקש לשק, אבל כ"ח דלא מיעטו התורה כלל אע"ג דבאה במדה מק"ט כיון דליכא עליו שום לימוד למעטו מטומאה, וצ"ע עוד:

והנה בירושלמי הנ"ל על משנה דמנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים, פריך ולא מן הים למדת מה הים טהור אף ספינה טהורה, ולא מן השק למדת מה השק משמש בים וביבשה ספינה משמשת ביבשה [ולמ"ל קרא דרך אניה בלב ים] ומשני רבנן דקסרין אמרי זו ספינה של חרס [איירי מתניתין דלא איתקש לשק] מה השק אינו מלמד [אלא] על כל האמור בפרשה יצא כ"ח שאינו כתוב בפרשה שילמוד עליו השק ע"כ. וקשה להנך פוסקים דספינה ראויה למדרס ורק דמש"ה טהורה משום דכלי הבאה במדה אף מטומאת מדרס טהורה, א"כ בשלמא לש"ס דידן דלמד לה מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלת מלא וריקן, פירוש שהיא גדולה, א"כ י"ל דכיון דמעטה קרא מחמת שהיא גדולה אמרינן דיצא מתורת וצורת כלי ואף טומאת מדרס אינו מקבל, אבל להירושלמי דלמד לה מה שק משמש בים וביבשה לאפוקי ספינה דאינה משתמשת רק בים, א"כ אכתי בשביל זה לא יצא מתורת וצורת כלי א"כ עכ"פ במדרס יהיה טמא ומש"ה הוצרך ללמוד מדרך אניה בלב ים כדי לטהרו אף ממדרס ולפ"ז י"ל דבאמת בהכי פליגי ירושלמי וש"ס בבלי, דהירושלמי ס"ל דבספינה לא שייך מדרס כסברת התוס' דעשוי לפרגמטיא ומש"ה קאמר מה שק משתמש בים וביבשה לאפוקי ספינה ואע"ג דבזה אינו ממעט מדרס אבל הגמרא דידן ס"ל דמק"ט מדרס והוצרך לומר משום דאינו מיטלטל מלא וריקן ויצא מתורת כלי מחמת גדלו:

והנה כלי מתכות הבאה במדה איתא בתוספתא דכלים (ב"מ רפ"ד) כלי מתכות הבאות במדה כגון השידה והתיבה והמגדל הבאין במדה טמאין ע"כ, וכן הוא בסוף, חגיגה דפריך ותפ"ל משום ציפוי כתב רש"י ז"ל דכלי מתכות לא איתקש לשק ע"ש, וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א דכלים ה"ט וז"ל כלי מתכות אחד פשוטיהן כגון הסכינים והמספריים או מקבליהן כגון היורות והקומקומוסין הכל מקבל טומאה שנאמר כל דבר אשר יבוא באש בין מקבל בין פשוט, אפילו תיבה או מגדל וכיוצא בהן של מתכות שהן מקבלין מ"ס בלח או יתר מקבלין טומאה שנאמר כל דבר אשר יבוא באש עכ"ל. משמע דמקרא יליף לה דכלי הבב"מ של מתכות טמאה שהרי בדיוק כתב הרמב"ם ז"ל עוד הפעם הקרא כל דבר אשר יבוא באש. אמנם בכ"מ שם כתב דטעמא משום דלא איתקש לשק משמע דלאו מקרא יליף לה ורק ממילא ידענו דכיון דלא איתקש לשק מה"ת למעטו מטומאה, ובקרית ספר שם כתב וז"ל וכיון דכלי מתכות לא איתקש לשק אפילו הגדולים המקבלין מ"ם בלח או יתר מקבלין טומאה מדכתיב כל אשר יבוא כו' עכ"ל, ואינו מובן דתרתי למ"ל, ועיין עוד בכלים רפי"א ברב ובר"ש וברמב"ם בפה"מ ובמי נפתוח אס"א ודוק, ואי נאמר משום דלא איתקש לשק צ"ל כמש"ל גבי כלי חרס דכל דלא מעטה התורה אף שגדול מאד ויצא מצורת כלי ע"כ מק"ט:

והנה בכלי גללים הבאים במדה תניא בתוספתא דכלים (ב"מ פ"ה) כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה הבאין במדה ר' מאיר אומר הרי הן ככלים, וחכמים אומרים הרי הן כאהלים ופירש הגר"א דכיון דכלי גללים אף קטנים אין מק"ט א"כ אף גדולים יש להם דין כלים לר"מ. ולולי דברי הפוסקים ז"ל היה אפשר לומר דר"מ וחכמים פליגי בפלוגתת הפוסקים הנ"ל, דר"מ ס"ל דכיון דלא איתקש לשק לאו אהל הוא וחכמים ס"ל דמחמת גודלו יצא מצורת כלי אף דלא איתקש לשק וכ"ח וכ"מ דמקבלין טומאה י"ל משום דאיכא קראי כנ"ל [ועיין מ"ש בזה לעיל כ"ג]:

ובתוספתא דכלים (ב"ב פ"ד) איתא השידה תיבה ומגדל של עצם ושל גמי והגר"א ז"ל גורס עור] רבי מטמא ור' יוסי ב"ר יהודה מטהר, וכתב המפרש שם דרבי מטמא דלא איתקש לשק, והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ג דכלים ה"ב דכלי עצם וכלי עור המקבלים מ"ס טהורים, ונראה דמש"ה גריס הגר"א ז"ל ושל עור משום דכן איתא ברמב"ם ז"ל, וקשה לי מ"ט דרבי הרי תנן בכלים (פ"ב) ובשבת (דט"ו) דכלי עצם וכלי עור פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין ופירשו רש"י והר"ש והרב ז"ל דכלי עץ ועור איתקש לשק בפרשת שמיני, וכלי עץ איתקש לכלי עץ ועור בפרשת מדין כל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו ומש"ה צריך להיות דומיא דשק, וא"כ ה"נ לענין הבאה במדה הרי כלי עצם איתקש לשק והרי כלי עור בהדיא איתקש בקרא בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד או עור ועיין בתוס' שבת (דס"ג ע"ב) ד"ה מניין, וכ"כ בקרית ספר שם:

ולפע"ד די"ל דרבי רק מדרבנן קאמר דטמאים דבחולין (דכ"ה ע"ב) פליגי ר' יוחנן ורב נחמן בגולמי כלי עצם, דר"נ ס"ל דהו"ל ככלי מתכות ור"י ס"ל דהו"ל ככלי עץ, ובשבת (דפ"א ע"א) כתב רש"י ז"ל דה"ה לענין פשוטי כלי עצם ככלי מתכות דמי ומק"ט, והתוס' שם הקשו ע"ז דבחולין פליגי רק לענין גולמי כלי עצם אבל פשוטי כלי עצם מפרש במשנה דכלים (פ"ב) כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהן טהורין ע"ש ותירץ שם במגני שלמה שיטת רש"י ז"ל דמדרבנן קאמר דפשוטי כלי עצם טמאים, ובזה מתרץ דפריך שם בחולין מכלל דכלי עצם מק"ט אין דתניא כו' וכתבו שם התוס' דפריך אם מק"ט מה"ת דאי מדרבנן הא משנה שלמה היא דכלי עצם מקבליהן טמאים וקשה דמנ"ל להמקשן כלל דמק"ט מה"ת דפריך מכלל דכלי עצם מק"ט וכוונתו מד"ת, ולפ"ז א"ש דע"כ מדגזרו על פשוטי כלי עצם מדרבנן ע"כ דמקבליהן מה"ת מקבלין טומאה עש"ה. ולפ"ז י"ל דכמו דפליגי ר"י ור"נ לענין גולמי כלי עץ ופשוטי כלי עצם אי דמי למתכות או לא, פליגי רבי ור' יוסי בר"י לענין כלי עצם הבאים במדה דלרבי ככלי מתכות דמי דהבאה במדה טמא כנ"ל ולר' יוסי טהור דלא לכ"מ דמי, אבל בודאי רבי רק מדרבנן קאמר ולא מטעם דעצם לא איתקש לשק. אך יש לעיין אמאי פסק הרמב"ם ז"ל דכלי עצם המקבלין מ"ס טהורין ודלא כרבי הא קיי"ל הלכה כרבי מחבירו ובפ"ה ה"א כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל קרוב בעיני שכלי עצם ככלי אשכרוע ואין גולמיהן מק"ט, והקשה הראב"ד ז"ל דאם ס"ל כר"נ