פתח האוהל יב

בחדר זה וחצי זית בחדר זה. הבית טמא דסוף טומאה לצאת, והחדרים טהורים דאין דרך טומאה לכנוס. הרב]:

ובתוספתא (פ"ט) הביאה הר"ש ז"ל שם איתא א"ר יהודה אני אומר דבר אחד והם אומרים דבר אחד. אני אומר להם מודה ר' אליעזר לר' יהושע בשתי חביות שפתוחות לתוך הבית, שהבית טמא. על מה נחלקו על ב' חדרים של בית שר"א מטמא ור' יהושע מטהר, והם אמרו לי, מודה ר"י לר"א על שני חדרים שפתוחים לבית שהבית טהור, על מה נחלקו על שתי חביות שר"א מטמא ור"י מטהר ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל וסתם מתניתין כר"א ואליבא דר' יהודה ע"כ (והגר"א שם גורס להיפך):

ואינו מובן במאי פליגי ר"א ור"י אליבא דר' יהודה ובמאי פליגי אליבא דרבנן, ובמאי פליגי ר'יהודה ורבנן:

ונראה לפע"ד דהנה באהלות רפ"ג איתא כל המטמאין באהל שנחלקו שיעוריהן לחצאין. הרב] והכניסן כשהם מחולקין. הרב] לתוך הבית (דהיינו לתוך אהל אחד. הרב], ר' דוסא בן הרכינס מטהר (דסבר לא מצטרפי לכשיעור. הרב] וחכמים מטמאים. כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה או נושאן, ובמת, הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית, או נוגע בכחצי זית, וכח"ז מאהיל עליו, מאהיל על כשני חצאי זיתים, מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו ר"ד בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאים. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהטו"מ ה"ח כל המטמאים באהל שנחלקו והכניסן בתוך הבית האהל מצרפן ומטמאים באהל ע"כ. וכתב שם הראב"ד ז"ל א"א אע"פ שאין שם צירוף אהל. וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל פירוש שאם היה באויר ונגע בחצי זית בידו אחת ובח"ז בידו אחרת, או האהיל על כח"ז, וכח"ז האהיל עליו טמא, אף ע"פ שאין שם צירוף אהל, ורבינו בסו"פ זה כתבם, אלא דהשתא כתב כלישנא דמתניתין כל המטמאים באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ולאפוקי מר' דוסא דמטהר בהא עכ"ל:

ובספר מי נפתוח (פ"ז א"ו) כתב דהרמב"ם ז"ל דקדק יפה בלשון המשנה, ובלשון עצמו, דודאי אם הטומאה מאהיל עליה, או היא על הטומאה, בזה בודאי אם מאהיל על שני חצאי זיתים אף במקום גלוי מצטרף, אבל באהל המשכה דהאהל מביא הטומאה עליה, זה דוקא אם השני חצאי זיתים נתחברו באהל ויש כאן טומאה, מביא האהל הטומאה על האדם, אבל אם השני חצאי זיתים לא נתחברו באהל איך תבא הטומאה על האדם. וכגון חצי זית מונח בבית זה, וח"ז בבית אחר, ואדם יניק ידו באויר הבית אצל חצי זית אחד, וידו השני יחזיק בבית אחר אצל ח"ז השני, לא יתטמא האדם ממה שכל יד מונח באהל חצי זית, ושיצטרפו אהל של שני חצאי זיתים אהדדי כיון דאין כאן עוד שום טומאה דהחצאי זיתים לא נצטרפו עש"ה:

ותמהני שלא הביא המשנה דספט"ו דאהלות דאיתא. שני בתים [ופתחיהן מכוונים זה כנגד זה. הרב] ובהם כשני חצאי זיתים. פשט את שתי ידיו להן, אם יש בידו פותח טפח, מביא את הטומאה ונשארו שני הבתים טמאים. דאהל של ידיו מצרף את הטומאה, כאלו שני החצאים מונחים בזה ובזה. הרב] ואם לאו אינו מביא את הטומאה [ואם לאו דאין בידיו פו"ט, גברא מיהא טמא הוי כדתנן לקמן דעל עצמן בכל שהן, אבל ב' הבתים טהורים. הרב וכ"כ הר"ש ז"ל]:

והנה מפשט לשון המשנה. פשט את שתי ידיו להן משמע דפשט את שתי ידיו לתוך שני הבתים. אבל לא האהיל על גוף שני חצאי זיתים. וכן ראיתי שכתב בפירוש משנה אחרונה שם דאע"ג דלא האהיל על שני חצאי זיתים מ"מ חשיבי הבתים אהל אחד ע"י ידיו המחברות שניהם כמו בטבליות של עץ הנוגעת זו בזו פו"ט חשיבי חד אהל כמ"ש שם בריש הפרק ה"נ הרי יש בידיו פו"ט. והרי שניהם כאהל אחד עם הבתים וגופו נמי לא הוי הפסק וחשיבי שני חצאי זיתים כאלו הם באהל אחד עי"ש. ולפ"ז הא דקתני בסיפא ואם לאו שאין בידיו פו"ט אינו מביא את הטומאה. וע"ז כתבו הר"ש והרב ז"ל דמ"מ הוא טמא דעל עצמו בכל שהן. הרי אף דמאהיל בשני בתים נפרדים בכל אחד ח"ז מ"מ טמא כמו במאהיל על שני חצאי זיתים בעצמו. ורק דהבתים והכלים שבתוכם טהורים דאין מצטרפים שתבא הטומאה מזה לזה כיון דאין בידו פו"ט, אבל הוא טמא אע"ג שלא האהיל על השני חצאי זיתים:

ובאמת מהרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ובחבורו רפי"ת משמע דאם אין בידו פו"ט גם הוא איננו טמא, שכתב בפה"מ וז"ל וכן אם היו שני בתים קרובים ובהן כשני חצאי זיתים, ופשט שתי ידיו לשני הבתים יחד. הנה אם היה פו"ט בכל יד כבר הגיעה הטומאה ביניהן, ונטמא הוא ושני הבתים, והיו כבית אחד, והיה כזית מן המת תחת אהל מחובר. וכ"כ בחבורו דאם יש בידו פו"ט עירב את הטומאה ונעשה הכל כאהל אחד, ונטמא הוא והבתים, ואם אין בו פו"ט אינו מביא את הטומאה. ומדכתב ונטמא הוא והבתים, משמע בודאי דאם אין בידו פו"ט טהור הוא והבתים. דאי נאמר דאע"ג דאין בידו פו"ט עכ"פ הוא טמא. הו"ל למימר רק אם יש בידו פו"ט נטמאו הבתים. וע"כ דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם הוא טהור אם אין בידו פו"ט ודלא כהר"ש והרב ז"ל. אך יש לדייק מסיפא שכתב ואם אין בידיו פו"ט אינו מביא את הטומאה ולא כתב טהור ואינו מביא את הטומאה משמע דהוא בלא"ה טמא. ולשיטת המי נפתוח צ"ל דרישא עיקר ולפ"ז שפיר כתב המי נפתוח דהרמב"ם ז"ל דייק לומר דכל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית האהל מצרפן, לומר דאם הם בשני אהלים אין האהלים מצרפן. וי"ל לפ"ז דהראב"ד ז"ל ס"ל כשיטת הר"ש והר"ב ז"ל דשני חצאי זיתים בשני אהלים הוא טמא אע"פ שאין כאן צירוף אהל:

שוב ראיתי בקרית ספר שם שכתב וז"ל וכן שני בתים ובהן שני חצאי זיתים ופשט ידיו לשני הבתים, והאהיל על שני חצאי זיתים, ויש בידו פו"ט כו' הרי דמוקי לה שהאהיל ממש על שני חצאי זיתים, ולפ"ז אין ראיה מר"ש ור"ב ז"ל די"ל דאיירי שמאהיל על שני חצאי זיתים ומש"ה הוא עצמו טמא אף שאין בידו פו"ט כמו דמאהיל על שני ח"ז דטמא:

אמנם נלפע"ד דאם שני חצאי זיתים בשני בתים, וביניהם חור טע"ט, ולכל אחד מהבתים פתח לרה"ר שאין להם דרך זל"ז שלא יהיה שייך סט"ל, בזה לכ"ע הבתים טהורים, כיון דאין כאן אדם או אהל לחברן שיהיה כאהל אחד, וחור טע"ט מביא הטומאה מבית לבית, רק כשיש שם טומאה, אבל לא שיתחבר שני הבתים לעשותם אהל אחד שיצרפו השני חצאי זיתים:

וראיה ברורה לזה לפע"ד דביו"ד (סי' שע"א) בהא דאיתא שם הדין דשני חדרים הפתוחים לבית, ובכ"א ח"ז מהמת, ודלתותיהם נעולים, הבית טמא והם טהורים, ואם נפתחו גם הם טמאים וכתב שם הש"ך ז"ל בסק"ו הטעם דכשנפתחו הדלתות חזרה הטומאה מן הבית לחדרים, וכלשון זה כתב הרא"ש בה"ט וברבינו ירוחם ז"ל עי"ש. וקשה למ"ל הטעם דהטומאה חזרה מהבית לפתחים תפ"ל בלא"ה כיון דנפתחו הדלתות הרי חור טע"ט מביא את הטומאה מבית לבית אפי' עד מאה בתים, וא"כ הרי נצטרפו השני חצאי זיתים ונטמאו החדרים והבית, ולמ"ל לומר הטעם שחזרה הטומאה מהבית להחדרים והיינו שהבית טמא מחמת סט"ל, והחדרים טמאים שחזרה הטומאה מבית לחדרים, וע"כ דכל שאין שני חצאי זיתים תחת אהל אחד, אף שיש חור טע"ט בין שני הבתים אין