פתח האוהל יא

אע"פ שעצמה של טומאה בבית אחר עכ"ל. הרי אע"ג שאין עם הטומאה באהל אחד לוקה. וע"כ צ"ל דשם כיון שיש פתח פתוח או חור טע"ט הו"ל כאהל אחד. אבל בטומאת פתחים דהדלת נעול הרי היא שני אהלים. וע"ז אין הנזיר מגלח. ואי נאמר דהלכה למ"מ היה שיהיה הפתח כפתוח וכ"ש אי נאמר שיהיו רואין כאלו הטומאה שם, אמאי אין הנזיר מגלח הרי הכל אהל אחד, וע"כ דרק גזה"כ הוא, אבל לא שיהיו רואין כאלו גוף הטומאה שם או שהדלת כפתוח:

ואין להקשות אמאי באמת לא יהיה הדלת חשיב כפתוח הא בטומאה בעינן חציצה שמבטלה שם עולמית וכאן הדלת ע"כ עומד להפתח להוציא הטומאה וכמ"ש הר"ח די"ל דס"ל דהיכא דסותם כל החלון לא בעי ביטול כשיטת התוס' ויו"ד (סי' שע"א) עי"ש, והכא הדלת הרי סותם כל הפתח. גם י"ל דדלת שאני הואיל ועשוי לכך והו"ל דבר קבוע וכמ"ש בנקה"כ שם בט"ז סק"ג. ועי' בתפארת ישראל בה"ג פ"ח דאהלות ודוק. שוב ראיתי באגודה בפרק לא יחפור שכתב וכן דלת שהגיפוה או כלי עץ העשוי לנחת לא בעי ביטול עכ"ל:

הא קמן דפלוגתת הראשונים ז"ל הוא. באיכות טומאת פתחים. דמהר"ם מרוטנבורג ותלמידו הרא"ש ומהר"ם סג"ל ז"ל ס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה במקום שסופה לעבור. והר"ח והמהרי"ל ומהרי"ט ז"ל ס"ל רואין כאלו הדלת פתוח. השיטה מקובצת התה"ד והרדב"ז ז"ל ס"ל דרק גזה"כ היא ואין להרהר אחריה. אבל אין רואין כאלו גוף הטומאה שם או הדלת פתוח. [ועיין לקמן כ"ב ס"א נפ"מ ג"כ בסט"ל אי הכלים שבכותל טמאים]:

ולולא דבריהם ז"ל היה אפשר לומר לפע"ד דזה ג"כ פלוגתת התנאים. דהנה החכ"צ (סי' ק"ג) והדגול מרבבה (סי' שע"א) השיגו על הי"א דאסור לכהנים לילך דרך שער העיר שסט"ל, ממשנה רפי"א דאהלות דתנן הבית שנסדק [גג הבית שנחלק על פני כולו לשני חלקים. הרב] טומאה בחוץ (לצד החיצון שבו הפתח. הרב], כלים שבפנים טהורים [שאין דרך טומאה ליכנס אלא לצאת. הרב], טומאה בפנים, כלים שבחוץ ב"ש אומרים עד שתהיה בסדק ארבעה טפחים, ב"ה אומרים כל שהוא בתוספתא מפרש כ"ש דב"ה ובלבד שיהא כחוט המשקולת, והלכה כב"ה. הרב]:

ר' יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח ע"כ. הרי אף דב"ש דמחמירים אינם מצריכים אלא שיהיה בסדק ד"ט שהוא שיעור הוצאת המת אף דמסתמא דרך פתחי הבית יוציאו המת, מ"מ כיון שיש ריוח בין אהל לאהל כשיעור הוצאת המת שוב אין אהל השני טמא, ולב"ה אין צריך שיעור להוצאת המת אלא כדי חוט המשקולת סגי כדי להפריד בינם שלא יקרא אהל אחד אף שבודאי יוציאהו דרך פתחי הבית כ"ש בשערי העיר דאיכא הפסק אויר הרבה דאין כאן משום סט"ל עש"ה:

כוונו בזה לדעת הראב"ד ז"ל באשכול הלכות טומאת כהנים וז"ל. הא דאמרינן סט"ל ומטמאין הפתחים שמוציא המת תחתיהן, ה"מ אם המת מונח בבית המקורה דבשעת הוצאתו הכל נעשה אהל אחד, אבל אם מונח באויר לא אמרינן הכין. והכי תנן הבית שנסדק כו' ובה"א כל שהוא. ופירשו בתוספתא ובלבד שיהיה כחוט המשקולת וטעמא אמרינן שאני הלכות טומאה דהכי גמירי. מהכא איכא למשמע דכל שיש אויר באמצע לא אמרינן סט"ל. ואפי' ב"ש לא אמר סט"ל אם האויר רחב ד"ט. ותניא בתוספתא בתים פתוחים לאכסדרה והמת באחד מהם. אם היה דרכו של מת לצאת בחצר בית שער והבתים טהורים, ואם לאו בית שער טמא והבתים טהורים, וחזי לן אפי' חשב להוציאו בפתח או בחלון שיש בו ד"ט ואותו מקום שמוציאין אינו מקורה כל הפתחים טהורים ולא אמרינן בהו סט"ל עכ"ל. עי"ש בנחל אשכול ובא"ר במשנה זו וברמב"ם ז"ל (פ"ז ה"ד):

והנה לדברי האשכול הא דצריך לב"ה כחוט המשקולת הכי גמירי לה. אמנם התוס' יו"ט שם כתב בשם מהר"ם ז"ל דצ"ל דאין יכול לקבל מעזיבה בינונית. דאי יכול לקבל, אפי' סככות ופרעות שיכולין לקבל מעזיבה בינונית לרבנן דר"מ, מביאין הטומאה מזו לזו. שם בפ"ח. או שמא התוספתא אתיא כר"מ דבעי שיכול לקבל מעזיבה רכה ע"כ. אבל לרבנן צריך שיהיה הסדק קצת רחב יותר שלא יוכל לקבל מעזיבה בינונית. ולפ"ז לאו דוקא בטומאה בפנים, אלא אפי' טומאה בחוץ וכלים בפנים ג"כ צריך שיהיה בסדק כחוט המשקולת דאל"כ גזרו רבנן דאינו חוצץ וכמו בסככות ופרעות (ואין כן דעת הר"ש (בפ"ח מ"ב) ורמב"ם (פט"ז ה"ו) ועי' בפירוש משנה אחרונה שם]:

והנה הר"ש והרמב"ם ז"ל פ"ז גבי המת בבית כו'. הביאו התוספתא דקתני היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות. נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים. וכתב שם הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דאיירי שלא חישב להוציא דרך חלונות דאם חשב הרי תנן חשב להוציא באחד מהם או בחלון שיש בו ד"ט הציל על כל הפתחים ורק דאיירי שנפתח ולא חשב דגבי דלת מציל וכדתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורים, אבל גבי חלון דאין דרך להוציא המת דרך חלונות לא מהני נפתח דלא חשב, והכ"מ חולק וכתב דאיירי דוקא בחלון שאין בו ד"ט. דאי היו בו ד"ט היה מציל על כל הפתחים בנפתח לחוד אף בלא חשב עי"ש, והכי פסק הרא"ש ז"ל בהלכות טומאה ורבינו ירוחם ז"ל וטור וש"ע (סי' שע"א ס"ד) דגם גבי חלון מהני נפתח להציל על הפתחים עי"ש, [ועי' בחידושי הרש"ש ז"ל עירובין (דס"ח) ול"ק דהם ס"ל דהתוס' איירי שאין בו ד"ט]:

ולפ"ז י"ל דבהא פליגי. דב"ה ס"ל דסט"ל הוא מטעם דרואין כאלו הדלת פתוח הואיל וסופו ליפתח וא"כ כל שיש סדק ואויר חוצץ בפני הטומאה, ואך צריך שיהיה בסדק כחוט המשקולת דאל"כ רבנן גזרו טומאה הואיל ויכול לקבל מעזיבה כמו בסככות ופרעות. וב"ש ס"ל דסט"ל הוא דרואין כאלו גוף הטומאה שם במקום שסופה לעבור וממילא לא מהני הפסק אויר, אך אם יש בסדק ד"ט, א"כ לא גרע מחלון שיש בו ד"ט שנפתח דמציל על הפתחים אף שלא חשב עליה הואיל ויכול להוציאו, אע"ג דאין דרכו להוציאו דרך קלון. וה"נ יכול להוציאו דרך סדק ולא יעבור דרך הפתח ומש"ה אם יש בסדק ד"ט טהורים הכלים שבחוץ. ור' יוסי דקאמר משום ב"ה פו"ט, אינו מובן הטעם. ובאמת איתא בתוספתא אמר רבי תמה אני אם אמר ר"י פו"ט לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד ע"כ. ופירש הר"ש ז"ל דזה שיעור לכזית, להציל על הפתחים. וכמו דאיתא שם (פ"ג מ"ו). כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט. להציל הטומאה על הפתחים ע"ש. ובכזית מן המת אי איכא סדק טפח הרי הציל על כל הפתחים. ומשנה ע"כ איירי במת שלם דפתחו בד'. ועי' בתפ"י שם:

ובזה אפשר לומר, דהנה איתא במשנה דאהלות סופ"ח. שתי חביות ובהן כשני חצאי זיתים [חצי זית בזו וחצי זית בזו. הרב] מוקפת צמיד פתיל. ומונחת בתוך הבית, הן טהורות, והבית טמא דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שתחתיה שלא תטמא הבית ואע"פ שהן בשתי חביות הואיל ושתיהם בבית מצטרפין לכשיעור לטמא הבית, והחביות טהורות דאין טומאת חצי זית שבחברתה נכנסת לתוכה הואיל ומוקפת צמיד פתיל. הרב]. נפתחה אחת מהן היא והבית טמאים, וחברתה טהורה. וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית [ודלתותיהן נעולות, וחצי זית