פתח האוהל קיח

כתב בהדיא דהא דהבאה במדה טהורה מכלום קאי דוקא אפתחה למעלה, הרי דס"ל דמק"ט מדרס עכ"ד. ויש להקשות ג"כ ברמב"ן ז"ל שם שהביא קו' התוס' על רש"י דשידה מטמא מדרס וכתב דהרי רש"י בעצמו בדס"ו כתב דטומאת מדרס לא איתקש לשק כו', ואמאי לא הביא הרמב"ן יותר מרש"י הנ"ל דמפרש בהדיא דהבאה במדה טמא מדרס:

ונראה לכאורה לתרץ, דהנה בשבת שם קאמר רבא ולחנניה טלטול ע"י שוורים שמיה טלטול, דתנן שלש עגלות הן עשויה כקתדרא טמאה מדרס, כמטה טמאה טמא מת, של אבנים טהורה מכלום [אינה מקבלת שום טומאה לפי שפרוצה מתחתיה נקבים גדולים ולא כלי הוא דכל הכלים שיעורן כרמונים, רש"י] וא"ר יוחנן ואם יש בה בית קיבול רמונים טמאה טמא מת אלמא אע"ג דשל עץ איתקש לשק דבעינן מיטלטל מלא וריקן וזו אינה מיטלטלת מלא אלא ע"י שוורים וקאמר טמאה טמא מת, רש"י], שלש תיבות הן תיבה שפתחה מצדה טמאה מדרס, מלמעלה טמאה טמא מת והבאה במדה טהורה מכלום. ובתוס' שם בד"ה שלש תיבות הן כתבו קשה לר"י דאמאי מייתי לה, דאי משום דהיא סיפא דההיא דג' עגלות הן א"כ הו"ל לאתויי ההיא דג' עריבות שהן בינתים עכ"ל, וכתב הפנ"י לתרץ דלא סגיא מהא לחוד דקאמר ר' יוחנן דאם יש לה בית קיבול רמונים טמאה דהו"א דטלטול ע"י שוורים לא שמיה טלטול והא דטמאה אע"ג דלא מיטלטל מלא וריקן די"ל דעכ"פ מדרבנן כלי הבאה במדה טמאה, דהרי גם פשוטי כלי עץ טהור דג"כ איתקש לשק דבעי בית קיבול אעפ"כ יש הרבה פשוטי כ"ע הטמאים מדרבנן כמ"ש התוס' וברמב"ם ז"ל פ"א מכלים, וא"כ י"ל דר' יוחנן מדרבנן קאמר ומש"ה הוצרך להביא הך משנה דשלש תיבות הן דקתני והבאה במדה טהורה מכלום אלמא דאף מדרבנן טהור, וא"כ אמאי מטמא ר' יוחנן שיש לו בית קיבול רמונים ע"כ משום דטלטול ע"י שוורים שמיה טלטול ע"ש. הרי דהא דקתני והבאה במדה טהורה מכלום אף מדרבנן קאמר ומש"ה מביא לה הש"ס הכא. ולפ"ז אפשר לומר דהא דכתב רש"י ז"ל דקאי אפתחה למעלה הא פתחה מצדה טמאה מדרס דרק מדרבנן היא, דודאי מה"ת יצא מתורת כלי ורק דרבנן גזרו, דכיון דפשוטי כ"ע דאינם מק"ט מ"מ מקבלין טומאת מדרס מה"ת דמדרסות לא איתקוש לשק, גזרו ג"כ על כלי הבאה במדה, דלאו כ"ע ידעי להבחין בין כלי הבאה במדה לפשוטי כ"ע ויבאו לטהר פשוטי כ"ע החזי למדרס. ולפ"ז י"ל דהא דכתב הרא"ה ז"ל לתרץ שיטת רש"י דשידה עשויה למרכבת אנשים ונשים ומ"מ אינו מק"ט מדרס היינו מה"ת דוקא, ושוב ל"ק קו' התוס' דא"כ איך מצלת באהל המת כיון דמטמא מדרס וכל המטמא מדרס מטמא טמא מת [וכמ"ש במנחות דף ל"א] דכיון דרק מדרבנן טמא שוב חוצץ בפני הטומאה וכמ"ש התוס' בב"ב והר"ש ז"ל:

אמנם הא דסיים הרא"ה ז"ל וכדמוכח בפ' ר' עקיבא, בודאי נראה דכוונתו ז"ל מהא דהבאה במדה טהורה מכלום, וס"ל דמשמע מסתמא דקאי ג"כ אפתחה מצדה וזה דלא כרש"י ז"ל, ואפילו אי נאמר דכוונתו ז"ל מהא דספינה טהורה דקאמר חנניה נלמדה משק וס"ל להרא"ה ז"ל דספינה ראויה למדרס ואעפ"כ טהורה משום דבאה במדה, מ"מ הרי משמע דגם מדרבנן טהור. ועוד אי נאמר לרש"י ז"ל מדרבנן מק"ט מדרס, אכתי תקשה קו' התוס' אי שידה עשויה למרכבה א"כ עכ"פ טמאה מדרבנן, ואיך תנן בפט"ו דכלים דשידה ותיבה ומגדל טהורים דמשמע אף מדרבנן, וע"ז קאי הא דתנן בפי"ח מוכני שלה ע"ש. והיה נראה לומר דהרא"ה והרמב"ן ז"ל לא היו גורסין כן בדברי רש"י ז"ל דקאי דוקא אפתחה למעלה, והא דכתב רש"י בד"ה מאי קאמר שכתב דספינה לא חזיא למדרס משמע דאי הוה חזיא למדרס היתה טמאה, י"ל דקושטא דמילתא קאמר דס"ל כסברת התוס' דלא שייך מדרס בספינה, ומש"ה קאמר שם בדברי רב פפא דנקט ספינת הירדן משום דשכיח טפי ולא פירש כמ"ש הבעל המאור והתוס' רי"ד ז"ל דנקט ספינת הירדן משום דמטמא גם במדרס ע"ש, וצ"ע עוד (ועיין בסימן שאח"ז מה שהקשיתי מסוף חגיגה]:

והנה להפוסקים דס"ל דכלי הבאה במדה אינו מק"ט מדרס, דאף דהא דאינו מק"ט ילפינן רק משום דאינו דומה לשק דאינו מיטלטל מלא וריקן ומדרסות לא איתקוש לשק, מ"מ אמרינן דמתוך גדלו יצא מתורת כלי. ולכאורה קשה לפ"ז א"כ אמאי כלי הבאה במדה שעשוי מתחלתו לטלטל מלא וריקן מק"ט כמ"ש בכלים (פט"ו) וברמב"ם ז"ל ריש פ"ג מהלכות כלים, הרי מתוך גדלו יצא מתורת וצורת כלי ומאי אהני לן מאי דמיטלטל מלא וריקן, וצ"ל כיון דמיטלטל מלא וריקן לאו שמיה אהל עליה ויש לו דין כלי, וכעין שכתב רש"י ז"ל בנזיר (דנ"ה ע"א) גבי אהל זרוק לאו שמיה אהל דכיון דזרקה מפיק לה מתורת אהל ומשוי לה כלי ע"ש, דבעינן דוקא תרתי שלא יהיה מיטלטל מלא וריקן ומתוך גדלו יצא מתורת וצורת כלי אז אף טומאת מדרש אינו מקבל:

אך קשה לי דהרי בהא דיליף התנא דמשנה דאניה טהורה מקרא דרך אניה בלב ים ור' חנניה למד לה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן כו' יצאה ספינה דאינה מיטלטלת מלא וריקן, וקאמר מאי בינייהו א"ב ספינה של חרס, מ"ד אניה בלב ים האי נמי בלב ים היא, למ"ד כשק הנך דכתיבי גבי שק דאי מיטלטלת מלא וריקן אין אי לא לא אבל ספינה של חרס אע"ג דאינה מיטלטלת מלא וריקן [דחרס לא איתקש לשק, רש"י] וכן הוא בתוספתא דכלים (בב"ק פ"ג) עריבה גדולה של חרס אף ע"פ שהיא באה במדה טמאה ע"כ [ועיין בכלים פ"ב מ"ב וברמב"ם ז"ל פי"ח הי"ג], וקשה מה בכך דחרס לא איתקש לשק מ"מ גדולה היא ולאו תורת וצורת כלי עליה דהא גם מדרסות לא איתקוש לשק אעפ"כ טהור מטומאת מדרס ה"ה כלי חרס:

והנה ברמב"ם ז"ל (פי"ג מכלים ה"ה) כתב, אחד כלי חרס שנכנסה טומאה לאוירו או שכפהו על הטומאה המונחת על הארץ, ונעשה אהל עליה שהרי הטומאה בתוכו, מפי השמועה למדו שזה שנאמר אל תוכו לרבות את אהלים עכ"ל, ובהשגות שם כתב א"א הלכתא כוותיה ולא מטעמא, דכלי שכפהו על הטומאה כלי הוא ותוכו של כלים לא נקרא אהל, אבל אהלים שהצריכו לרבות הם השידה והתיבה והמגדל הבאים במדה שהם כאהלים שאינן צריכין צמיד פתיל באהל המת שאפילו בכיסוי בעלמא הם מצילין כאהל, אפ"ה לענין אויר כלי חרס מיטמאין ככלים ולא נחשיב אוירם כאויר בית אף ע"פ שהיא כבית לענין הצלה, ומרבה אוירם בספרא מכל כלי חרש ולא מאל תוכו כאשר כתב עכ"ל. וז"ל הספרא פרשת שמיני (פ"ז) וכל כלי חרש אין לי אלא כ"ח כו' מניין לרבות את אהלים, ודין הוא ומה אם כלי עץ שטימא פשוטים טיהר אהלים, כ"ח שטיהר פשוטים אינו דין שנטהר אהלים, ת"ל וכל כלי חרש לרבות את אהלים ע"כ, וכתב שם הראב"ד ז"ל בפירושו וז"ל, ומה אם כלי עץ שטימא פשוטו טיהר אהלו, טימא פשוטו יש לפרש בהני דחזי למדרסות, משא"כ בכלי חרס שאין מדרס לכ"ח כדאיתא במסכת שבת פ' ר' עקיבא, ויש לפרש כאותן שאמרנו למעלה השלחן והטבלא והדולבקי שפרשנו אותן אפילו הפשוטים ואפילו אליבא דר"ג, טיהר אהלו, ממה שראינו שטיהר השידה והתיבה והמגדל ובור ספינה אלכסנדרית שהן מחזיקים מ"ס בלח שהן כמו אהלים ואינם ככלים אלמא אהלים של עץ טהורים, ויש עוד