פתח האוהל קיז

שם התוס' בד"ה נלמדה משק, דספינה אינה מיוחדת למדרס אע"פ שכל שעה יושבין בה בני אדם מ"מ עיקרן עשויות לפרקמטיא ואומר בה עמוד ונעשה מלאכתנו, דאי פינה מיוחדת למדרס אע"ג דלא מיטלטלת מלאה היתה מקבלת טומאה ולא הוי ילפינן משק כדאמרינן בבכורות (דל"ח ע"א) דמדרסות לא איתקוש לשק דפריך ואין לו תוך בכלי שטף דאורייתא בר קבולי טומאה הוא, דומיא דשק בעינן מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן (דיש לו בית קיבול. רש"י] ומשני בהנך דחזו למדרסות [כגון כסא וספסל דמקבלי טומאה ע"י מדרס. רש"י]. וכ"כ עוד התוס' שם (דמ"ד ע"ב) בהא דמביא שם המשנה דכלים, מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור לה ואין נמדדת עמה ואין מצלת עמה באהל המת, וז"ל פירש בקונטרס דגבי שידה תנן לה במסכת כלים (פי"ח) והיא עשויה למרכבת אנשים ונשים, ואין נראה לר"י דאי חזיא למדרס לא שייך בה מדידה דלא איתקש לשק כו' והא דאמר לקמן פרק ר"ע שלש תיבות הן כו' והבאה במדה טהורה מכלום אור"י דצ"ל דלא קאי אפתחה מצדה דכיון דחזיא למדרס אפילו באה במדה טמאה עכ"ל. וכ"כ שם הרשב"א והריטב"א ז"ל:

אמנם הרמב"ן ז"ל שם (דף פ"ד) חולק וכתב וז"ל ושמא אין שיטתן עיקר אלא כל הבאים במדה טהורין אע"פ שהן ראויין למדרס דגרעי מפשוטי כלי עץ, ושמא איכא ריבוי בקרא לפשוטי כ"ע דחזי למדרסאות, והבאין במדה נתמעטו מכלום עכ"ל. וכן צ"ל בשיטת בעל המאור ז"ל שכתב דשייך בספינה טומאת מדרס וכ"כ שם התוס' רי"ד ז"ל והשיג על רש"י ז"ל שכתב דלא שייך מדרס בספינה גבי הא דתניא התם מדרס כלי חרס טהור ר' יוסי אומר אף הספינה ע"ש. ולפ"ז הא דחנניא ס"ל דנלמדה משק דספינה טהורה משום דאינה מיטלטלת מלא וריקן ע"כ דס"ל דהבאה במדה טהורה אף מטומאת מדרס, וכ"כ שם בחדושי הר"ן ז"ל דהא דקתני במשנה דשלש תיבות דהבאה במדה טהורה מכלום היינו אף שפתחה מצדה, וכ"כ החדושי הר"ן (דף מ"ד) על הא דהקשו התוס' על רש"י שכתב דשידה עשויה למרכבת אנשים ונשים והרי מטמא מדרס וז"ל תירץ הרא"ה דהא לא קשיא לרש"י ז"ל דכי אמרינן בבכורות דלא גמרינן משק דראויין למדרסאות ה"מ לענין דלא בעינן בית קיבול דהכי גמירי דלא גמרינן לגבי הא מילתא כיון שהן ראויין למדרס, אבל לענין שיצא מתורת כלי מתוך גדלו בהא ודאי גמרינן לה משק ואפילו לענין טומאת מדרס, דנפיק ליה מתורת כלי ואינו מטמא שום טומאה בעולם והכי מוכח לקמן בפרק ר' עקיבא עכ"ל:

ובדעת הרמב"ם ז"ל כתב התוס' יו"ט בכלים (פכ"ד) במשנה דשלש תיבות מדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות כלים גבי פשוטי כלי עץ דטמא מד"ס אי חזיא למדרס ובפ"ג גבי כלי עץ הבאים במדה לא כתב שיהיו טמאים מד"ס גם בשאר טומאות אם ראויין למדרס, ע"כ דס"ל דרק במאי דאיתמר ביה גבי פשוטי כלי עץ שאם ראויין למדרס טמאים בשאר טומאות וכמו שאמרו בנדה (דמ"ט) כל המטמא מדרס מטמא טמא מת, אבל היכי דלא איתמר לא אמרינן שיהיו טמאים בשאר טומאות אם ראויין למדרס עש"ה בארוכה, ס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דכלי הבאים במדה טמאים במדרס ורק שאינם טמאים טומאת מת דבהם לא נאמר הכלל כל המטמא מדרס מטמא טמא מת, וכן המשנה למלך (בפ"ג ה"א ובפכ"ז) ס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דמקבל טומאת מדרס והא דקתני הבאה במדה טהורה מכלום קאי אפתחה למעלה ע"ש, אך הפני יהושע במשנה דשלש תיבות כתב בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דכלי הבאה במדה לאו כלי הוא כלל ואינו מקבל טומאת מדרס ואינו כלי אפילו לגבי טלטול בשבת כדאיתא שם (בדף ל"ה), והרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כתב דהא דהבאה במדה טהרה מכלום קאי ג"כ אפתחה מצדה ע"ש. ובמי נפתוח פל"ד תמה על הפנ"י שהרי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות לא כתב כלל על האי דבאה במדה טהורה מכלום, ורק די"ל מדלא הטיל בו תנאי דקאי אפתחה למעלה מסתמא ס"ל דקאי גם אפתחה מצדה, והאריך שם לברר שדעת הרמב"ם ז"ל דאינו מק"ט מדרס, וכמ"ש בפ"ג מהלכות כלים בהחלט דכ"ע העשוים לנחת אין מקבלים טומאה כלל לא מד"ת ולא מד"ס וכתב דהבאים במדה גרועים מפשוטי כלי עץ דהו"ל כארעא סמיכתא עש"ה בארוכה. ובט"ז ביו"ד (סי' קצ"ח סקל"א) גבי היתר הנסרים העשוים במקוה שהקשו שהרי ראוים הם למדרס כתב וז"ל גם מהר"י כ"ץ מקראקא עסק בהיתר זה מטעם דהוי כלי העשוי לנחת פירוש שלא להשתמש בו רק יהיה מונח ואינו מק"ט וה"נ הוי הנך נסרים, ולדידיה יש ג"כ היתר אפילו אין קבועים במסמרות, ועליו יש להפליא יותר דודאי קבלת טומאת מגע אין בכלי העשוי לנחת אבל טומאת מדרס יש בהם כמ"ש בשם הרמב"ם ז"ל [בפכ"ה מהלכות כלים] בנסרים של בית המרחץ דאם היו מיוחדים לישיבה ודאי מטמאים מדרס עכ"ל, והסכים לזה בס"ט שם ס"ק ס"ג. אמנם בודאי דעת מהר"י כ"ץ ז"ל דאינם מק"ט מדרס ואפשר דס"ל כן בדעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הפנ"י והמי נפתוח. ומה שהביא הט"ז ראיה מנסרים של בית המרחץ י"ל דהיו עשוים ג"כ לטלטל בכל מקום שילך שם מים, וע"כ צ"ל כן דלא תקשה להראשונים ז"ל הנ"ל דס"ל דאינו מק"ט מדרס, ועיין בסימן שאח"ז ועי' במג"א תרכ"ט ס"ק כ"א ובמחצית השקל ודוק:

וכתב עוד המי נפתוח בטעמו של הרמב"ם ז"ל דהא דפשוטי כלי עץ הראויים למדרס טמאים, וכלי הבאה במדה אינו מק"ט אע"ג דראוי למדרס, משום דהטעם דפשוטי כ"ע טהורים הוא מפני שהשתמשותם הוא מעט ואין שם כלי עליהם וכיון שהוא ראוי למדרס ומשמש אדם ומשמשיו הוא דומה לשק שתשמישו רב, אבל כלי הבאה במדה שהיא עשויה לנחת ולא ימוש ממקומו והו"ל כארעא סמיכתא ולאו שם כלי עליהם א"כ מה יוסיף לן הא מה שראוי למדרס ומשמש אדם ומשמשיו כיון דלאו כלי הוא שעשוי לנחת ע"ש דברים מתוקים. אך הרא"ה ז"ל שכתב דמש"ה אינו מק"ט מדרס משום דהואיל וגדול הוא יצא מתורת כלי וצורתו משמע שעשוי לנחת ונעשה כקרקע:

הכלל העולה דכלי הבאה במדה אי מקבל טומאת מדרס היא פלוגתת הראשונים ז"ל. להקת נביאים רש"י ותוס' הרשב"א והריטב"א והרב המאירי הר"ש והרא"ש והרב ז"ל ס"ל דמקבל טומאת מדרס, דמדרסאות לא איתקש לשק, וממילא שוב מטמא טומאת מת דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת וכמ"ש התוס' במנחות (דל"א), והרמב"ן ובעה"מ והר"ן והרא"ה שבר"ן והתוס' רי"ד ז"ל ס"ל דאינו מק"ט מדרס אע"ג דלא איתקש לשק דמתוך גודלו יצא מתורת כלי ואינו מקבל שום טומאה בעולם, ולדעת הפנ"י והמי נפתוח סבירא ליה ג"כ הכי הרמב"ם ז"ל:

ונראה לפע"ד דלשיטתייהו אזלי דהרמב"ם דס"ל באהלות דכלי הבאה במדה נעשה אהל לטהר, דמתוך גודלו יצא מתורת כלי והו"ל אהל, ס"ל דאינו מק"ט מדרס כיון דלאו כלי היא כלל וכמ"ש הרא"ה ז"ל הנ"ל, והר"ש והרא"ש [והרב] ז"ל דניידי מתירוץ הרמב"ם ז"ל וס"ל דכל הבאה במדה אינו נעשה אהל לטהר דהו"ל כלי, ה"ה דס"ל דמק"ט מדרס דתורת כלי עליה. וידידי הרה"ג מו"ה מנחם דוד טעמקין נ"י הקשה בהא דכתב החדושי הר"ן ז"ל בשם הרא"ה ז"ל לתרץ קו' התוס' על רש"י דמפרש שידה דעשויה למרכבת אנשים ונשים, דרש"י ז"ל ס"ל דהבאה במדה אינו מק"ט מדרס דאיך אפשר לומר כן בכוונת רש"י, הרי רש"י