פתח האוהל קיד

כיון דטמאים מדרס מה"ת טמא ואינו חוצץ, ובהלכות טומאת מת (פי"ג) כתב הרמב"ם ז"ל אלו מביאין וחוצצין כו' ופשוטי כלי עור כו' שהן עשוין אהלים כו' ואלו מביאין ולא חוצצין כו' ופשוטי כלי עור כו' שאין עשוין אהלים, וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל ופשוטי כלי עור, א"א היא סקורטיא וקטבליא ע"כ, וצ"ע אמאי שינה הרמב"ם ז"ל וכתב פשוטי כלי עור דמשמע דלאו דוקא סקורטיא וקטבליא הראוין למדרס מסתמא, אלא כל פשוטי כלי עור ואף דמק"ט רק מדרבנן כמו פשוטי כלי עץ, או אפשר דפשוטי כלי עור הוא רק בראוין למדרס ויש להן שיעור ה' טפחים על ה' טפחים דזה שיעור הראוי למדרס כמ"ש שם הרמב"ם ז"ל ומדברי הראב"ד ז"ל שכתב הוא סקורטיא וקטבליא, וע"כ דאין כוונתו לפרש דברי הרמב"ם ולהראות מקורו אשר היא באותה משנה, וע"כ דכוונתו לכאורה דוקא סקורטיא וקטבליא שמק"ט מדרס אבל לא שאר פשוטי כלי עור דרק מדרבנן טמאים חוצצים אף שאינן עשוין אהלים והראב"ד ז"ל נראה דס"ל דהמק"ט מדרבנן חוצץ כמ"ש לקמן. ובמי נפתוח [פל"ט אות ז'] כתב לתרץ קו' התוס' יו"ט דסופ"ט דכלים, דהרמב"ם ס"ל דטמא דרבנן חוצץ באהל אבל לא בצמיד פתיל, והביא הפירוש משניות רפ"י דכלים שהרמב"ם כתב בהא דכלי עץ הטהורים שמצילין בצ"פ שכלי עץ הפשוטים שהם לא יקבלו טומאה דאורייתא, משמע דס"ל דטומאה דרבנן אף בצ"פ חוצץ וע"כ בחבורו חזר בו עי"ש וצ"ע בכל זה:

עכ"פ מבואר שדעת הר"ש והרב התוס' הרמב"ן והר"ן דטומאה דרבנן חוצץ בפני הטומאה, ובדעת הרשב"א ז"ל ר"פ המצניע אפשר דס"ל דרק אם יש לו עיקר מה"ת אינו חוצץ, ודעת הרמב"ם ז"ל צ"ע, ורבינו גרשום מאוה"ג ז"ל (בב"ב ד"כ) כתב ועכו"ם שישב בחלון דלאו דוקא עכו"ם ה"ה נמי ישראל, אלא מש"ה נקט עכו"ם [לרבותא דאפילו עכו"ם] לא שרי ליה דעכו"ם נמי מבדילו מן המצורע שלא ימות קודם שעתו עכ"ל, והוא תימה והרי ישראל מק"ט מה"ת ואיך חוצץ, והרי דוקא בן שמונה ממעט בחלון הא גדול דמק"ט לא וכמ"ש הרמ"ה ז"ל. ומ"ש דנקט עכו"ם לרבותא דעכו"ם נמי מבדילו מן המצורע תמוה הרי בגמרא דחי דמצורע נמי אתא מצורע חבריה שרי ליה ומוקי לה בחבושי מלכות וצ"ע בכוונתו ז"ל:

ואפשר דס"ל דאף באדם טמא מ"מ בני מעיו אינם טמאים דהרי מציל על הכלים שבתוכו כדאיתא בחולין (דע"ח) והמה חוצצים שלא תעבור הטומאה:

והנה (בפ"ח מ"ג) אלו מביאין ולא חוצצין השידה התיבה והמגדל כו' שאין להם שולים ואינן מחזיקין מ"ס בלח שהם כורים ביבש, וכתב התוס' יו"ט בשם הרמב"ם ז"ל דלאו דוקא שיעדר שני ענינים יחד אלא כל שאין להם שולים אע"ג שמחזיק מ"ס אין חוצצין עי"ש. והנה במלאכת שלמה בפט"ו מכלים כתב הא דכתב הרמב"ם ז"ל דאם מחזיק מ"ס ויש להם שולים אינן מקבלין טומאה לא מד"ת ולא מד"ס היינו שאם אין להם שולים אע"ג שמחזיק מ"ס ואין מק"ט מה"ת מ"מ מקבל טומאה מדרבנן דכיון דאין לו שולים הוא נוח להתגלגל ע"ש, ולפ"ז קשה מה בכך דמק"ט מדרבנן הרי חוצץ בפני הטומאה וע"כ צ"ל דהרמב"ם ס"ל דטומאה מדרבנן אינו חוצץ, או דלא כהנ"ל ורק אם אין לו שולים מה"ת טמא. ועיין במלאכת שלמה באהלות שם שכתב דיש גורסין שיש להם שולים ואינן מחזיקין מ"ס מביאין ולא חוצצין ע"ש, ולפ"ז י"ל דאם אין להם שולים ומחזיקין מ"ס חוצצין דאע"ג דמק"ט מ"מ זה רק מדרבנן וחוצץ:

קשה לי שהרי בתוספתא (רפ"ז) הובא בר"ש ז"ל רפ"ו תניא ארבעה שהיו נושאין את הנדבך ואין במוטות כעובי המרדע, טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים, טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאין, ור"א מטהר דס"ל אדם וכלים נעשים אהלים אף לטהר] וכתב הר"ש ז"ל דע"כ הא דנקט ואין במוטות כעובי המרדע משום ר"א נקט ליה, שאם יש במוטות כעובי מרדע אפילו ר"א מודה דאין נעשים אהלים לטהר, מאחר דטמאים הנושאין, כדתנן (רפט"ז) דכל המטלטלין מביאין את הטומאה על האדם הנושאן כעובי המרדע ע"כ, וקשה שהרי הא דמביא הטומאה כעובי המרדע על אדם הנושאן הוא רק דרבנן כמ"ש בשבת גבי י"ח דבר, וא"כ אפילו אם יש במוטות כעובי המרדע הרי הנושאין טמאים רק מדרבנן, וטמא מדרבנן הרי חוצץ, ולכאורה היא קושיא גדולה:

והנה לפמ"ש [כ"ב ס"ג] דלפי שיטת הש"ך ז"ל (סימן שע"ב) דחור טע"ט מביא הטומאה רק מדרבנן י"ל דמש"ה דבר המק"ט מדרבנן חוצץ בפני הטומאה בחלון משום דהוה תרי דרבנן ולא גזרו וכ"כ במרכבת המשנה ח"א פי"ב ע"ש. ולפ"ז י"ל דרק בחלון טומאה דרבנן חוצץ אבל באהל שטומאה דרבנן חוצץ בין הכלים לטומאה שעליה דזה דהוה טומאה מה"ת טומאה דרבנן אינו חוצץ. ולפ"ז א"ש דהא דמשמע מרמב"ם ז"ל (פי"ג) דפשוטי כלי עור אינו חוצץ אף דהוה דרבנן שאינו ראוי למדרס דשם דאיירי באהל אינו חוצץ. ולפ"ז א"ש הא דעמד בחדושי הרש"ש באהלות פ"ח דתנן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר משמע בודאי ה"ה עכו"ם והרי עכו"ם שישב בחלון ממעט ע"ש, ולפ"ז י"ל דרק בחלון ממעט אבל באהל כיון דראוי לקבל טומאה מדרבנן שוב אינו ממעט דמעמידי אהל צריכין שלא יהיו ראוין לק"ט כמ"ש התוס' בב"ב סוע"ב, ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דשפיר אם יש כעובי מרדע אינם נעשים אהל לטהר אף לר"א כיון דטמאים מדרבנן, אמנם הרי רוב הפוסקים חלקו על הש"ך ז"ל וס"ל דחור טע"ט מביא הטומאה מה"ת א"כ אין לחלק בין חור לאהל:

ונראה לתרץ דהנה לפע"ד י"ל דזה פלוגתת התנאים אי טמא מדרבנן חוצץ. דהנה ברפ"ה דאהלות תנן תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ [נקב העשויה בתנור שהעשן יוצא ממנו מונח חוץ לבית, הרב] והאהילו עליו קוברי המת (כשהיו נושאין את המת לקברו האהילו המת על העין, הרב] ב"ש אומרים הכל טמא קסברי טומאה נכנסה לתנור דרך עינו ויוצאה דרך פיה לבית, הרב] וב"ה אומרים התנור טמא והבית טהור [התנור שהאהיל המת על מקצתו טמא, והבית טהור שאין הטומאה יוצאה דרך פיה, הרב] ר' עקיבא אומר אף התנור טהור דכיון דלא האהיל על התנור אלא על העין היוצא ממנו אין התנור טמא, והלכה כב"ה, הרב] וכתב התוס' יו"ט בשם מהר"ם ז"ל דבהא פליגי דמה"ת אין הטומאה נכנסת דרך עין התנור דלא עשוי אלא להוציא עשן ולא להכניס וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח, ורק מדרבנן גזרו דטומאה נכנסת אף ע"פ שאינו עשוי להכניס ולהוציא, ב"ש סברי כעין דאורייתא תיקון, ולב"ה לא גזור כולי האי, ולר"ע לית ליה גזירה זו כלל ע"כ, ואכתי אינו מובן כלל במאי פליגי דבשלמא לר"ע דלית ליה גזירה זו כלל שפיר התנור והבית טהור. אבל ב"ש וב"ה דס"ל דרבנן גזרו שהטומאה נכנסת דרך פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אמאי הבית טהור. ולפ"ז א"ש דב"ה ס"ל דכיון דהתנור טמא רק מדרבנן אבל מה"ת אין הטומאה נכנסת כלל לעין התנור מש"ה חוצץ והבית טהור דכל דבר הטמא מדרבנן חוצץ, וב"ש ס"ל דדבר המק"ט מדרבנן אינו חוצץ בפני הטומאה ומש"ה גם הבית טמא [ואם כי יש לחלק קצת בין הא דגזרו שהטומאה יכנס לעין התנור לדבר המק"ט מדרבנן מ"מ אין מוכרח]:

ועוד מבואר יותר דב"ש וב"ה בזה פליגי במשנה שלאחריה, דהכי תנן התם ארובה שבין הבית לעליה, וקדרה נתונה עליה, ונקובה בכונס משקה [כשמשימים הכלי על