פתח האוהל קיב

אמנם לפעד"נ דדבר המק"ט מה"ת אינו חוצץ, וגם הפנ"י ז"ל לא כתב רק לפום ריהטא, והוא מפורש בתוס' סוכה (די"ג ע"ב) ד"ה ירקות, בהא דאמר ר' אבא אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן יד"ח בפסח מביאין את הטומאה ואין חוצצין בפני הטומאה, ופוסלין בסוכה משום אויר, מ"ט כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמי, וכתב רש"י ז"ל דמדאורייתא חוצצין כשהן לחין ומדרבנן גזור עלייהו דלמא סמכי עלייהו לכי יבשי נמי, וכתבו התוס' דשפיר כתב רש"י ז"ל דרק מדרבנן גזור, דאי מה"ת אין חוצצין א"כ אמאי מביאין את הטומאה, ורק בדבר המק"ט מצינו חילוק דמביאין ולא חוצצין כמ"ש בפ"ח דאהלות, וכתבו והא דלא חשיב שם גבי הני דמביאין ולא חוצצין הנך ירקות שאמרו חכמים אדם כו', משום דהתם מדאורייתא והכא מדרבנן. הרי בהדיא דהא דאינו חוצץ דבר המק"ט מדאורייתא הוא:

ובשבת (דפ"ד ע"ב) קאמר רבא מדרס כלי חרס טהור מהכא, וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא, הא יש צ"פ עליו טהור, מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור, וכתב רש"י ז"ל מי לא עסקינן, מי לא משמע במקרא דאפילו ייחדו לאותו כלי לאשתו נדה לישב עליה כל ימיה, אמר קרא דמציל על מה שבתוכו באהל המת ואי טמא מדרס היכי מציל, והא כל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה כו' עכ"ל, הרי בהדיא דמה"ת אינו חוצץ דהא הכא על קרא קאי, ובודאי לאו דוקא בכלי צ"פ אלא ה"ה בכל חציצה וכדמשמע מלשון רש"י ז"ל:

עוד נראה ראיה דברמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ה) כתב ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ ומכוונת כנגד ארובה, שאם תעלה תצא בצמצום מן הארובה והיתה טומאה תחת הקדרה רצוצה בינה ובין הארץ, או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואין טמא אלא כנגדה והבית כולו טהור ע"כ, ובהשגות הראב"ד ז"ל כתב טומאה בוקעת ויורדת, א"א לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה שהרי זו אינה רצוצה שהרי היא בתוך הקדרה או ע"ג, אלא בוקעת את הקדרה ומטמאה כלים שתחתיה בינה ובין הארץ מפני שהוא כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ כו' ע"כ. וכתב הכ"מ כתב הראב"ד א"א לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה כו', וא"ת תינח כשהיא בתוכה או ע"ג, אבל כשהטומאה תחתיה הרי היא רצוצה ולמה לא תרד עד התהום, ודוחק לומר דלצדדין קתני, ואפשר כיון דקיי"ל דאין כלי טמא חוצץ אע"פ שהטומאה תחתיה הו"ל כאלו היא מגולה עכ"ל. הובא בתוס' יו"ט (פ"י מ"ו). הרי דאף לקולא אמרינן דאין כלי טמא חוצץ וחשיב הטומאה מגולה כדי שלא תהא בוקעת ויורדת עד התהום, וע"כ דמה"ת אינו חוצץ, דאי מדרבנן איך אפשר להקל כיון דמה"ת יורדת עד התהום:

עוד יש להביא ראיה מהא דב"ב, (די"ט) דפריך לשמואל דרקיק אינו ממעט בחלון שאינו מבטלו ותפ"ל משום דהו"ל דבר המק"ט ואינו חוצץ ומאי פריך הרי י"ל דשמואל מה"ת קאמר דאינו ממעט ודבר המק"ט אינו חוצץ רק מדרבנן וע"כ דמה"ת היא, אך לפמ"ש [לעיל ס"ב] דהא דבעינן שיבטל דבר הסותם בחלון הוא רק דרבנן א"כ אין ראיה דהא גם שמואל רק מדרבנן קאמר, וגם לפמ"ש בס"א דהא דפריך ותפ"ל דהו"ל דבר המק"ט היינו דקשה אמאי נקט שמואל דוקא דרקיק אינו ממעט בחלון הא סותם כל החלון לא צריך ביטול הא אפילו בסותם כל החלון לא מהני דמק"ט, ג"כ אין ראיה דשפיר פריך אמאי נקט שמואל דוקא אינו ממעט הא עכ"פ מדרבנן אף בסותם כל החלון לא מהני דמק"ט:

עוד יש להביא ראיה לפמ"ש התשב"ץ (ח"ג ס"ב) דמותר לכהנים לטמאות א"ע לטומאה דרבנן כדי להתפלל בבהכ"נ [וכמש"ל ס"ב] א"כ במגילה (דכ"ו) דהוו בעו כהני למיעל לבי כנישתא דהוה מיתא בההוא אידרונא ופתוח לבי כנישתא דאמר רבא דלו תיבותא אותבוה, משום דאינו מק"ט וחוצץ בפני הטומאה, וא"ל לרבא הא זימנין דמטלטלי ליה כי מנח ס"ת עליה והו"ל מיטלטלא מלא וריקן, וקאמר אי הכי לא אפשר, ומה בכך דמיטלטלי מלא וריקן ומק"ט, הא אינו חוצץ רק מדרבנן ושוב מותר לכהני למיעל לבי כנישתא, וע"כ דמה"ת הוא:

וכן נראה ראיה מהא שכתב הר"ש ז"ל (פי"ג מ"ה) דדבר המק"ט מדרבנן חוצץ בפני הטומאה, והקשה דא"כ אמאי כלי של ע"ה אינו חוצץ בין בית לעליה הרי הוי רק טומאה דרבנן, ותירץ דהתם עשו ספק כודאי, והודאי טמא מה"ת, אבל עכו"ם ופחות מכביצה אוכלין הודאי ג"כ טהור מה"ת, ואי נאמר דרק מדרבנן אינו חוצץ מה בכך דהודאי טמא מה"ת הא מה"ת גם טמא חוצץ, וא"כ אמאי החמירו בספק טמא, והרמב"ן והשיטה מקובצת בב"ב (ד"כ) הקשו אמאי לבינה מבית הפרס אינו חוצץ לר"מ כמ"ש בפמ"ג הא הוי רק טומאה מדרבנן, ותירצו דבית הפרס יש לה עיקר מה"ת דמחמת ספיקא דמת אתיא ע"ש. וקשה מה בכך דבה"פ יש לה עיקר מה"ת הא הא גופא דמק"ט אינו חוצץ אין לה עיקר מה"ת, וע"כ דמה"ת הוא, ויש לדחות:

עוד יש להביא ראיה מפ"י דאהלות מ"ד ארובות זו ע"ג זו, ויש בהם פותח טפח, טומאה בבית כנגד ארובות טהור, טומאה כנגד ארובות הבית טהור, הטומאה בין בבית בין כנגד ארובות נתן דבר שהוא מק"ט בין מלמעלן בין מלמטן הכל טמא, ודבר שאינו מק"ט ממנו ולמטן טמא ממנו ולמעלן טהור ע"כ, וכתב שם הר"ש ז"ל דהא דנתן בין מלמעלן בין מלמטן הכל טמא היינו שנתן בשניהם עש"ה. והנה הא דהכל טמא פשיטא דהיינו ג"כ ע"ג ארובה העליונה עד לרקיע דרק בסיפא בדבר שאינו מק"ט קתני ממנו ולמטן טמא וז"פ, וא"כ אי נאמר דדבר המק"ט רק מדרבנן אינו חוצץ, א"כ מה"ת הדבר המק"ט המונח ע"ג ארובה העליונה טהור, דהא מה שמונח ע"ג ארובה התחתונה מה"ת חוצץ אף ע"ג שהוא מק"ט, וע"כ דרק מדרבנן טמא מה שמונח ע"ג ארובה העליונה, וא"כ קשה אמאי הכל טמא אף מה שע"ג ארובה העליונה עד לרקיע, הא דבר המק"ט מדרבנן חוצץ בפני הטומאה, ואף אם מק"ט מה"ת כל שטמא רק מדרבנן חוצץ בפני הטומאה, דהא כלי חרס של ע"ה לולי הא דעשו ספק כודאי היה חוצץ בפני הטומאה וכמ"ש הר"ש הנ"ל, וע"כ דמה"ת אינו חוצץ, ומה שמונח ע"ג הארובה העליונה מה"ת טמא, ולעיל [רב ס"ג] הבאתי מכאן ראיה דחור טע"ט מביא הטומאה מה"ת ע"ש:

שוב ראיתי בספר שדי חמד (כללים מ"ד סי' מ"א) הביא דברי הפנ"י והשיג עליו משבת דפ"ד הנ"ל, והביא שכן השיג ג"כ בספר עמודי אש דנ"ג, וראיתי שם שהשיג ג"כ מב"ב (די"ט) הנ"ל, אמנם לפע"ד אין ראיה וכמש"ל, ובאליה רבה (פ"ז מ"ב) כתב דאהל המק"ט גזה"כ הוא דחוצץ, משמע מהאי לישנא דאם אינו אהל מה"ת אינו חוצץ, ולפע"ד בירושלמי נזיר דא"ר יוחנן המת בבית והנזיר תחת המטה הנזיר מגלח, כ"ש המת תחת המטה והנזיר בבית דמגלח [משום דסוף טומאה לצאת] ובפ"מ כתב דיש פו"ט דוקא תחת המטה וזה דוחק, והקה"ע כתב דמטה אינה חוצצת דכלים אינם נעשים אהל לטהר. אמנם הרי המהר"ם ז"ל כתב בפ"ד דבטומאת המשכה כלים נעשים אהלים גם לטהר והכא דמת בבית הו"ל טומאת המשכה, אך לפע"ד הטעם משום דמטה מק"ט וכל המק"ט אינו חוצץ ומש"ה הנזיר מגלח דאה"ת הוא: