פתח האוהל קז

אח"כ טומאה לשם אם אינו דבר שאינו מבטלו מן הסתם אינו חוצץ, אבל כל זמן שהוא מניחו לשם על דעת סתימה אין אנו צריכין לבטל, ואפילו עשה כן קודם שתהא שם הטומאה הואיל ועל דעת כן הוא עושה, כדרך שאמרו במסכת שבת שסתמו את האור בטפיח, ר"ל כלי חרס שאינו מקבל טומאה שלא לכנוס טומאה לשם, והדברים נראין עכ"ל, וכ"כ המאירי בסוף שבת בקיצור ע"ש, ולשון השאילתות והרי"ף ז"ל דסכר לה לכוותא בעצים כו' משמע דסתם על דעת כן שיהיה חציצה ומש"ה א"צ ביטול. דאל"כ הו"ל למימר נסכר הכוותא דמשמע ממילא, אמנם ברוקח כתב באמת נסתם החלון ולא כתב סתם ואעפ"כ לא כתב שצריך שיבטלו:

ולשיטת המאירי ז"ל צ"ל הא דפריך ממשנה דתבן וגרוגרות המונחים בחלון הא חזי ליה, היינו דלשון המונחים בחלון משמע שהיו מונחים מקודם ולא שהניחם כדי לסתום, וכן הא דפריך מברייתא עשבים שתלשן והניחן בחלון, היינו כיון דקתני ג"כ או שעלו מאליהן, משמע דומיא דסיפא שהניחן בחלון שלא ע"ד סתימה כמו עשבין שעלו מאליהן, וכן לשון עוף ששכן בחלון ועכו"ם שישב בחלון ובן שמונה המונח בחלון, משמע שלא הניחם שם לשם סתימה, ומטלניות שאין בהם שלש על שלש דפריך הא חזי ליה לקריעה דלבישה א"ש בלא"ה. דהנה הרמ"ה ז"ל הקשה שם דאמאי דוקא שאין בהם שלש על שלש אבל שלש על שלש אין חוצצין הרי תנן (שבת דכ"ט) שלש על שלש שהתקינו לפקוק בו את המרחץ כו' ומסקנא דאי זרקו לאשפה ד"ה טהור הניחו בקופסא ד"ה טמא, לא נחלקו אלא שתלאו במגוד או שהניחו לאחורי הדלת, והדר בו ר"ע לגביה דר"י ובין שתלאו במגוד ובין שהניחו אחורי הדלת לאו מוכן הוא וטהור, וכ"ש הכא דפקק בו את החלון כמו שפקק בו את המרחץ דמי וא"כ אפילו שלש על שלש ג"כ טהור, ותירץ דהכא ע"כ לאו למפקקיה לחלון אנחינהו התם אלא לאצנעינהו הוא דאנחינהו וכמונחים בקופסא דמי, ומש"ה לא ממעטי אלא היכי דלית ביה שלש על שלש עש"ה, ולפ"ז כיון דע"כ לא אנחינהו כדי לסתום החלון איירי שפיר פריך הא חזי לקריעה דלבישה וא"ש:

אמנם אם כי הנ"י והרא"ש תירצו דברי הרי"ף ז"ל ודס"ל דדבר הסותם צריך ביטול, באשכול לא כתב כן וז"ל בהלכות טומאת כהנים והיכא דמחית מיתא בביתא ופתיחא כוותא כו' ואי סכר להו לכוותא בעצים או באבנים או בכ"ד שאינו מקבל טומאה איפסק להו טומאה ושרי ליה למיעל להאי ביתא דלית ביה מיתא, הכין כתב רב אחאי משבחא ובעל הלכות והגרי"צ, ולא אמרו מידי שצריך לבטל אותו דבר החוצץ כדאיתא בפרק לא יחפור ולי הכותב נראה דטעמייהו מהא דגרסינן פרק בני העיר האי בי כנישתא כו' אמר רבא דלו תיבותא אותבוה כו' וה"נ בסוף שבת דפקקו את המאור בטפיח כו', ויש מי שמחלק אם סותם כולו לא צריך בטול, אבל אי ממעט החלל מטפח צריך ביטול, ולא משמע כן מהני רבוותא דלא אדכרו מביטול וסמכוה אדרבא עכ"ל, ס"ל להאשכול דבאמת רבא חולק על שמואל וס"ל דלא צריך ביטול והשאילתות והרי"ף והגרי"צ דלא הזכירו בטול פסקו כרבא:

וקשה לי כיון דהאשכול לא ס"ל החילוקים שכתבו הפוסקים ז"ל לתרץ הקושיא מהא דפקקו את המאור ומהא דרבא, א"כ קשה לשמואל מהא דפקקו את המאור דמשנה היא, ואמאי לא פריך ליה הש"ס מהתם. ואפשר לפמ"ש הריטב"א ז"ל במגילה (דכ"ו) דמשלהי שבת ל"ק דהטפיח לא היה מהודק וליכא משום בונה וכמ"ש שם רש"י ז"ל ורק דקשה ההיא דמגילה עי"ש, ועמ"ש לעיל כ"א ס"ה וכ"ב ס"ג בזה]:

ולפמ"ש האשכול דרבא פליג על שמואל וס"ל דאע"ג דאינו מבטלו חוצץ, יש לתרץ מה שראיתי שהקשה בשואל ומשיב (מ"ה ססי"נ) בהא דפריך לשמואל דאמאי ס"ת ממעט בחלון הא חזי למקרא ומשני בבלוי, ופריך והא בעי גניזה ומשני שם תהא גניזתה, והקשה הרי אמר רבא במגילה (דכ"ו ע"ב) דס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח ואפילו שונה הלכות והכי קיי"ל באו"ח קנ"ד ויו"ד רפ"ב, א"כ הרי אין מבטלו שם דהא דעתו לפנותו לקברו אצל ת"ח והניח בצע"ג. ולפ"ז י"ל דרבא לשיטתיה דס"ל דלא בעי ביטול, ולשמואל דמשני דשם תהא גניזתה י"ל באמת דלא ס"ל כרבא בהא. ומה שהקשה שם דהרי בעי ג"כ גניזה בכ"ח, לק"מ די"ל דמיירי דהס"ת מונח בכ"ח והכ"ח גופיה אינו סותם דפומא לגאו וכמו דמשני גבי חבית מלאה גרוגרות ופשוט. אך דתקשה דהרי הרמב"ם ז"ל פסק דבעי ביטול כשמואל וכן פסק בש"ע וקיי"ל כרבא דבעי גניזה אצל ת"ח. ונראה דאע"ג דלכתחלה בעי קבורה אצל ת"ח מ"מ הכא דאיירי שגמר שתהא שם גניזתו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפט"ו ה"ד שפיר ממעט:

והנה בשבת (ד"ק ע"א) קאמר אביי בור ברה"ר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב, מלאה פירות וזרק לתוכה פטור, מ"ט מים לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא, והקשו בתוס' הרי לעיל בהא דתנן הזורק ארבע אמות בכותל למטה מעשרה כזורק בארץ וחייב, והוינן בה והא לא נח ואמר ר' יוחנן בדבילה שמינה שנינו ופריך והא קא ממעט מארבע אמות ומשני דלא מבטל ליה, אבל אי מבטל ליה פטור, וא"כ איך פירות מבטלי מחיצתא הא לא מבטל להו התם ע"ש, ותירץ בתוס' רי"ד דבאמת אביי פליג על ר' יוחנן וס"ל דאע"ג דלא מבטל ליה מבטל מחיצתא ומתניתין דזרק ד"א בכותל מוקי כגון שהיה ד"א בלא מיעוט הדבלה ולר' יוחנן פירות לא מבטלי מחיצתא ע"ש:

ולפי דברי האשכול י"ל דר"י ואביי פליגי בפלוגתא דשמואל ורבא, דר"י ס"ל כשמואל דדוקא דבר המבטלו סותם בחלון, ואביי ס"ל כרבא דאף ע"ג דלא מבטלו סותם:

ולפ"ז י"ל קו' התוס' דחולין (דקכ"ו ע"ב) בהא דחבילי המטה שפרסן ע"פ המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור, הוכיח רבא דע"כ איירי שפרסן למעלה מטפח דאי למטה מטפח אמאי הנוגע שלא כנגד הנקב טהור מת בכסותו הוא ומטמא, ודחי אביי דלעולם למטה מטפח ורק מת בכסותו מבטל ליה האי לא ומבטל ליה והקשו בתוס' דכיון דלא מבטל לי' שוב יהיה טמא אף שלא כנגד הנקב כדאמרינן בב"ב דכל מידי דלא מבטל אינו חוצץ ע"ש ובחדושי הר"ן [ובר"ש ז"ל פ"ח מ"א גבי עוף ששכן כתב דבאהל לא בעינן ביטול], ולפ"ז א"ש דאביי ס"ל באמת דלא בעינן ביטול, ואביי לשיטתיה, וע' מ"ש בזה לקמן ס"ב:

ובנחל אשכול שם כתב דהב"י דלא חשש לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאף בסותם כולו בעי ביטול דכיון דהני רבוותא ס"ל דלא בעי כלל ביטול והתוס' והרא"ש ז"ל ס"ל עכ"פ בסותם כל החלון לא בעי ביטול אין לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל ע"ש. ונראה לפע"ד דה"ה דמה שהחמיר התפארת למשה לומר דבאוכלין אפילו סותם כל החלון בעי ביטול כמ"ש המהרש"א ז"ל בדעת התוס', דיש לסמוך על שיטת הר"ש והרא"ש ז"ל דאף באוכלין אם סותם כולו לא בעי ביטול כיון דאשכול ס"ל אליבא דהני רבוותא דלא בעי ביטול כלל:

והנה בש"ע פסק דאם אינו סותם כל החלון בעי ביטול עולמית וזה דעת התוס' בב"ב שם בהא דפריך דבן שמונה ממעט בחלון אתיא אמו דריא ליה ומשני