פתח האוהל קו

דעת הראב"ד ז"ל בפט"ו ה"ב ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שם, והכי פסק בטור וש"ע (סי' שע"א ס"א), דאם סתם כל החלון א"צ לבטלו להיות שם עולמית, אבל אם לא סתמו רק מיעטו מטפח צריך לבטלי להיות שם עולמית ע"ש:

ובתפארת למשה שם כתב דמשמע מש"ע דאפילו סתם באוכלין שלא הוכשרו אם סתם כל הנקב א"צ ביטול, וכן הוא דעת הר"ש בפ"ו דאהלות מ"ב שכתב דהא דמוקי לה בב"ב שם המשנה דחבית של גרוגרות וקופה של תבן המונחים בחלון רואין אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפ"ע חוצצין ואם לאו אין חוצצים בתבן סריא וגרוגרות שהתריפו, היינו משום דאין התבן והגרוגרות סותמין הכל דהא איכא מקום קופה וחבית, אבל התוס' בב"ב כתב בשם ר"י ור"ת ז"ל דרק כלי חרס אם סותם כל החלון לא בעי ביטול, ומש"ה פריך שם האי חבית היכי דמי אי דפומא לבר היא גופא תיחוץ משום דקתני במשנה חוצצין ומשמע דסותם לגמרי, וכתב המהרש"א ז"ל דלפ"ז ע"כ ס"ל להתוס' דאוכלין אפילו סותמין כל החלון בעי ביטול דהא קתני חוצצין גבי תבן וגרוגרות ואעפ"כ בעי ביטול ולפ"ז יש להחמיר כדבריהם ז"ל ע"כ, הביאו בחדושי רבינו רע"א ז"ל. ויש לתמוה דהרא"ש ז"ל כתב בשם הר"י דגם בתבן וגרוגרות אם סותם כל החלון לא בעי ביטול ורק הכא אינו סותם כל החלון ע"ש, וזה שלא כדברי הר"י שבתוס', ובודאי מלשון הרי"ף ז"ל שכתב ואי סכר לה לכוותא בעצים או באבנים או בדבר שאינו מקבל טומאה איפסיקא לה טומאה משמע דה"ה אוכלין שאינן מוכשרים, ולא בעי ביטול אם סתם כל החלון, דבהכי איירי הרי"ף וכמ"ש הרא"ש ז"ל:

ובתוס' שבת (דמ"ד ע"ב) ד"ה ואין מצלת ובריטב"א ז"ל מגילה (דכ"ו) כתבו ג"כ דבאוכלין אף שסותם כל החלון בעי ביטול ע"ש:

ולפי שיטת הר"ש והרא"ש ז"ל דגם באוכלין אם סותם כל החלון לא צריך ביטול יש לתרץ קו' התוס' דהקשו בהא דפריך שם על שמואל דרקיק אינו ממעט בחלון משום דאינו מבטלו, ותפ"ל דהו"ל דבר שמקבל טומאה וכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, והקשו בתוס' דמשמע מלשון ותפ"ל דהיינו אפילו אם יבטלו ג"כ אינו חוצץ משום דמקבל טומאה, והרי אם יבטלנו תו לא מקבל טומאה וטהור, וכמ"ש בחולין (דקכ"ט) דכיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה ובבית שסיככו בזרעים טהורים, ותירצו דהתם איירי דעביד בהו שינוי מעשה, והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל ולי נראה דהכא הכי מקשינן כיון דלא מבטל ליה א"כ הו"ל דבר המק"ט ואינו חוצץ, והיכי אשמועינן רב טובי [אמר שמואל] שאין שום דבר ממעט עד שיבטל, ולא מצית למימר דאיהו לא אתא לאשמועינן אלא שאינו מבטלו, דהו"ל למימר הכי, ומימריה לאו להכי אתיא, אע"ג דהשתא אגב אורחיה נקיט ליה רקיק עכ"ל, ולפי הנ"ל י"ל דהכי פריך דהרי שמואל דנקט רקיק אינו ממעט בחלון משמע דוקא שאינו ממעט הא אם סתם כל החלון לא בעי ביטול, ותפ"ל דהו"ל דבר המק"ט וא"כ אם אינו מבטלו אפילו סותם כל החלון לא מהני, וגם בזה שייך לשון ותפ"ל וכמו להרמב"ן ז"ל, ובשיטה מקובצת כתב כן לפרש בהא דפריך מאי איריא רקיק אפילו עבה נמי היינו דקס"ד דהש"ס דטעמא דשמואל דאינו ממעט משום דהו"ל דבר המק"ט, ופריך מאי איריא רקיק שאינו סותם כל החלון אפילו עבה נמי שסותם כל החלון אינו חוצץ ע"ש. ולפ"ז מתירץ מה שהקשה המהר"ם לובלין ז"ל דמאי פריך ותפ"ל משום דהו"ל דבר המק"ט דילמא אה"נ דטעמו דשמואל הוי משום דהוא דבר המק"ט, ולפ"ז א"ש דא"כ קשה למה קאמר דוקא שאינו ממעט שוב ראיתי שכ"כ בכוס ישועות ע"ש:

ובנמוקי יוסף כתב לתרץ דברי הרי"ף ז"ל דאיירי שבטלו שם בפירוש וכיון דאמר בפירוש תו ליכא למיחש דדילמא שקיל לה משם ע"ש, והא דפריך תבן וגרוגרות הא חזי ליה, וכן מברייתא דעשבין שתלשן והניחם בחלון, ולא משני דאיירי שביטלו בפירוש, עמדו בזה בתפ"י פט"ו בועז ח' ובמשנה אחרונה (פ"ו מ"ב) וכתבו דניחא ליה לאוקמי בסתם ע"ש, וכ"כ בשיטה מקובצת בשם הר"י מיג"ש ז"ל דמהני ביטול בפירוש במידי דחזי ליה ע"ש, וביד רמ"ה ז"ל משמע דמידי דחזי ליה אף אם ביטלו בפירוש לא מהני, שכתב דהא דפריך תבן הא חזי ליה, וש"מ דאפילו מידי דחזי ליה כי מבטיל ליה בטיל וחייץ וקשיא לשמואל עכ"ל, וכ"כ גבי הא דפריך עשבים הא חזי ליה ע"ש, משמע דגם שמואל איירי בביטול וכל מאי דחזי ליה לא מהני ביטול, וברמב"ן ז"ל בשבת (ד"ק) דחה הר"ח ז"ל שכתב דאיירי שביטל הפירות משום דבטלה דעתו אצל כל אדם:

ולפע"ד היה נראה דאפשר לומר דהרי"ף ז"ל ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל דדוקא בחלון שהוא ד' על ד' אם בא למעטו צריך שיבטל אותו המיעוט אבל לחור של טפח אם בא למעטו אע"פ שאינו מבטל המיעוט, ושמואל דקאמר רקיק אינו ממעט בחלון, וכן הא דפריך מתבן יגרוגרות המונחים בחלון הא חזי ליה, היינו דוקא שיש בו ד"ט, דזה חלון מקרי אבל טע"ט חור מקרי, והרי"ף והשאילתות הרי כתבו דאית בהני כווי טע"ט ומש"ה לא כתבו דצריך שיבטל אותו המיעוט:

ולשיטת הראב"ד א"ש הא דפריך ממשנה דתבן וגרוגרות המונחים בחלון הא חזי ליה ופריך מברייתא דעשבים שתלשן והניחן בחלון הא חזי לבהמתו, ולא פריך מפי"ג מ"ה אלו ממעטין את הטפח כו' פחות מכביצה אוכלין התבואה שבחלון וככי שיש בה ממש ונבלת העוף הטהור שלא חישב עליה ונבלת עוף הטמא שחישב עליה ולא הכשירה או הכשירה ולא חישב עליה ע"כ, וקשה ג"כ פחות מכביצה אוכלין הא חזי ליה, ואפילו אם נאמר דהמקשן ידע דפחות מכביצה לא חשיב ואין דעתו לפנותם, מ"מ אכתי קשה מהא דתבואה בחלון הא חזי ליה, וכן נבלת עוף הטהור הא חזי למכור לעכו"ם בפרט כיון דחשב עליה לאכילה, ולשיטת הראב"ד ז"ל א"ש דהכא כיון דאיירי בחור טפח לא בעי ביטול וע"ש במשנה אחרונה, והראב"ד ע"כ מפרש הא דתבואה שבחלון כפירוש הר"ש ז"ל דככי שיש בה ממש קאי ג"כ אתבואה היינו דתבואה שיש בה ממש ממעטין, וסיפא דקתני אלו שאין ממעטין התבואה שבחלונות ולא ככי שאין בה ממש היינו דקאי ג"כ אתבואה שבחלונות שאין בה ממש, ולא כפירוש הרב והרמב"ם ז"ל דרישא איירי שהשרישה רחוק ג"ט מן הכותל וסיפא איירי שהשרישה בכותל ואינה חוצצת הואיל ודעתו לפנותו משום שמקלקלת הכותל:

ולשיטת הראב"ד ז"ל מתורץ הקו' מהא דפקקו המאור בטפיח הרי לא בטלו בשבת, דשם דאיירי בחור טפת דמדדו לידע אם יש בגיגית פו"ט, מש"ה סותם אע"ג דלא ביטלו, ובמאירי (מגילה כ"ו) כתב דהא דאמר רבא דלו תיבותא אותבוה איירי ג"כ בפתח שלא היו בו ד"ט ולא בעי, ביטול ע"ש. אמנם א"א לומר כן להראב"ד ז"ל שהרי ס"ל שם דלמת לא מביא הטומאה רק בחלון ד"ט, ורק כזית מן המת סגי בחלון טפח, והרי במגילה איתא והוה תמן מיתא וע"כ שהיה החלון ד"ט, וא"כ בעי ביטול, ורק בשלהי שבת י"ל דהיה רק כזית מן המת וכמ"ש התוס' שם:

או י"ל דהרי"ף והשאילתות ס"ל כמ"ש המאירי ז"ל במגילה (דכ"ו) לתרץ הא דהקשו התוס' דפקקו המאור בטפיח וכן מהא דאמר רבא אנחו תיבותא התם והרי לא בטלו, וז"ל וגדולי הדורות שלפנינו פירשו שלא נאמר דין בטול אלא בדבר שהונח שם מקודם שלא לדעת סתימה וכשאירע