פתח האוהל קה

מק"ט פלוגתא דר"מ ור"י ובודאי דוחק גדול לומר דנקט כן משום ר"י דס"ל טהור ע"ש, וכן משמע בודאי לישנא דקתני אין טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד, וע"ש במרכבת המשנה ח"ג:

ואמנם מה שהקשה אדמו"ר ז"ל אמאי ר' יהודה מטהר במקצתה תחת הארובה ומקצתה בבית [ואף דיש בו שיעור כדי שתחלוק] ובכולה תחת הארובה מטמא ראיתי באליה רבה שכתב (בפ"ו מ"ג) דתנן כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר והטומאה בתוכו מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלן טהור, מחציו ולחוץ הבית טהור והעומד מלמעלן טמא, מחצה למחצה שהטומאה באמצע] הבית טמא, והעומד מלמעלן ר"מ מטמא וחכמים מטהרים, ר' יהודה אומר כל הכותל לבית [אפילו עומדת הטומאה בחציו של צד האויר, הרי היא כאלו מונחת בתוך הבית. הרב]. וכתב ע"ז הגר"א ז"ל וז"ל חכמים דהכא ס"ל כסברא דר' יהודה דארובה (פ"י מ"ג) עכ"ל. גילה לנו רבינו ז"ל דר"מ דגבי כותל דס"ל דהבית טמא והמאהיל כמא דהכזית נמשך בטומאת המשכה לבית וה"ה דבוקע ועולה לטמאות העומד למעלה על הכותל לשיטתיה אזיל דס"ל בטומאה מקצתה תחת הבית ומקצתה תחת הארובה הבית טמא והמאהיל טמא, וחכמים דס"ל דהבית טמא והעומד על הכותל טהור ס"ל כר' יהודה דס"ל דארובה דהבית טמא והמאהיל טהור. ונראה לפע"ד להטעים קצת דהנה בודאי הא דהמאהיל כנגד הטומאה טמא דאם אין בארובה טפח לא הוי מטעם אהל דכיון דאינו מאהיל בטפח לא הוי אהל ורק דהרמב"ם ז"ל כתב דכל טומאה שמונחת באויר הו"ל טומאה רצוצה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ה וה"ו) ע"ש בראב"ד ז"ל וכ"כ (בפי"ז ה"ד) ע"ש. ומש"ה הכזית המונח תחת הארובה בוקע ועולה מתורת טומאה רצוצה ומש"ה המאהיל טמא כמאהיל על טומאה רצוצה (ובמי נפתוח פי"ב א"ו ופי"ד א"ד] כתב דכלי המאהיל על המת אם אינה רחבה טפח טמאה רק מטעם אהל נגיעה ולא מטעם אהל המשכה וע"ז לא נאמר אין האהל מתחשב עש"ה], ומש"ה ר"מ דס"ל דכזית אחד יכול לטמאות מתורת טומאה רצוצה ומתורת טומאת אהל המשכה ומש"ה מטמא הבית ומטמא הכותל וה"ה הכא גבי ארובה מטמא הבית מתורת אהל המשכה ומתורת טומאה רצוצה המאהיל כנגד הטומאה, וחכמים דס"ל דכיון דהבית טמא העומד על הכותל טהור, דכיון דהזית מטמא בטומאת המשכה שוב אינו מטמא בטומאה רצוצה דטומאה רצוצה לא הוי רק היכא דאין מקום לטומאה להתפשט ומש"ה ה"ה במקצת הטומאה תחת הבית כיון דמטמא הבית מתורת אהל המשכה שוב אינו מטמא דרך הארובה פחות מטפח מתורת טומאה רצוצה, אבל היכא דהטומאה רק כנגד הארובה שפיר גם לר' יהודה המאהיל טמא, ולר' יהודה אף דאיכא לטומאה כדי שתחלוק גם המאהיל טהור דכל שהטומאה יש לה מקום לטמאות בטומאת המשכה אינה מטמאה בטומאה רצוצה דרך ארובה שאין בה טפח וכן בכותל, ובמשנה אחרונה שם כתב קצת באופן אחר עש"ה:

ולפמ"ש הגר"א ז"ל דר"מ דגבי כותל דמטמא הבית ומטמא העומד למעלה לשיטתיה אזיל, דמטמא הבית ומטמא כנגד הארובה, וחכמים כר"י ס"ל, יש להוסיף עוד, דהר"ש ז"ל שם כתב דחכמים דמתניתין היא ר"ש בתוספתא דתניא במעזיבה מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמעלן ר"מ מטמא ור"ש מטהר, וכותל ומעזיבה דינן שוה עש"ה. ולפ"ז שפיר ר"ש לשיטתיה אזיל דס"ל בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל בפ"י דר"ש ס"ל כר' יהודה במקצתה תחת הבית כו' דהבית טמא והמאהיל טהור, ור"ש לשיטתיה [ועיין לקמן כלל ז' ס"ו מ"ש בענין לבוד]:

ובמשנה אחרונה כתב עוד דהא דלא הזכיר גבי טומאה בכותל סברת ר' יוסי דאם יש בטומאה כדי שתחלוק הבית טמא והעומד על הכותל טמא משום דר' יוסי לשיטתיה דס"ל דטומאה רצוצה אינה בוקעת ועולה וכמ"ש בחולין (דקכ"ה) ולדידיה העומד למעלה על הכותל בלא"ה טהור ע"ש. והא דלא הזכיר הרמב"ם ז"ל גבי טומאה בכותל אם יש בטומאה כדי שתחלוק כיון דפסק כר' יוסי גבי מקצתה תחת הבית משום דאין דרך הרמב"ם ז"ל לכתוב מה שלא נזכר במשנה ובגמרא, אבל לענין דינא י"ל דה"ה גם גבי טומאה בכותל אם יש בטומאה כדי שתחלוק הבית טמא והעומד למעלה ע"ג הכותל טמא:

כלל ד בענין חציצה סימן א בענין דבר הסותם בחלון שצריך שיבטלנו הרי"ף ז"ל בהלכות טומאה כתב וז"ל והיכא דמחית מת בביתא ופתיחא כוותא מן ההוא ביתא לביתא אחרינא, וההוא ביתא אחרינא פתיחא לביתא אחרינא, וכן עד כמה בתי אי הויאן הנהו כווי בכל חדא מינייהו טפח על טפח איתסרי להו הנך בתי כולהו לכהנא למיעל לגווייהו כו' ואי סכר לה לכוותא בעצים או באבנים או בדבר שאינו מקבל טומאה איפסיקאי ליה טומאה, ושרי ליה לכהנא למיעל לההוא ביתא דלית ביה מיתא עכ"ל וכ"כ בשאילתות דרב אחאי ז"ל פ' אמור:

והקשו בנמוקי יוסף והרא"ש ז"ל, איך סתם הרי"ף ז"ל דבריו וכתב דאם סתם החלון איפסיקאי ליה טומאה, הא בב"ב (דף י"ט ע"ב) קאמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון ופריך מאי איריא רקיק אפילו עבה נמי, ומשני לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עבה כיון דחזי ליה לא מבטל ליה אבל רקיק דמאיס אימא בטולי בטליה קמ"ל. הרי דאינו סותם החלון רק דבר שאין דעתו ליטלו משם, וכתב הרא"ש דדעת הרי"ף ז"ל כשיטת התוס' שהקשו בב"ב מהא דשלהי שבת שפקקו את המאור בטפיח כדי שלא תכנס הטומאה וקשה כי פקקו מאי הוי הא לא מבטל ליה ואינו חוצץ, וליכא למימר דביטלו הטפיח דא"כ הוה בונה בשבת וכן הקשו מהא דמגילה (דכ"ו ע"ב) גבי ההוא בי כנישתא דיהודאי רומאי דהוי פתיח לההוא אידרונא דהוי מחית ביה מת והוו בעו כהני למיעל לצלויי התם, אתו אמרו ליה לרבא, אמר להו דלו תיבותא אותבוה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת וכ"ע העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה, והאי תיבה מסתמא לא ביטלוה דאסור לבטלו שהיה ס"ת מונח בה ואסור לשנותה בדבר אחר, ותירצו דהיכא דסותם כל החלון א"צ ביטול ודוקא היכי דרק ממעט החלון מטפח צריך ביטול, וזה ג"כ דעת הרי"ף ז"ל ומש"ה כתב וסכר לה לכוותא דמשמע שסתם הכל ע"ש. וכן הוא