פתח האוהל קג

ר"ש אומר שתי רגלים זו ע"ג זו שקדמו את הטומאה, משך הראשון את רגלו, ונמצא רגלו של שני שם, טהור, מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ושתי רגלים זו ע"ג זו, של שני אנשים ונתן הראשון רגלו ע"פ הארובה, ורגל של שני מונח על רגלו של ראשון ואח"כ נכנס טומאה בבית תחת הארובה ואח"כ הסיר הראשון את רגלו ונמצא רגל השני מונחת ע"פ הארובה אע"פ ששני זה האהיל על הטומאה כשהסיר הראשון את רגלו השני טהור מפני שקדמה רגלו של הראשון את הטומאה, ואין הלכה כר"ש ולא כר"מ, הרב] והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשניות דכשרגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם ע"כ:

אך לפי הנ"ל י"ל דמש"ה ברגלו קדמה את הטומאה טהור דכיון דהבית בלא"ה טמא ע"י שסתמו ברגלו שוב אמרינן לבוד להקל והמאהיל טהור, אבל אם הטומאה קדמה א"כ הרי האהיל קודם שסתם הארובה ואי אפשר להתחיל ולומר לבוד רק אחר שכבר נטמא הבית, דאל"כ יהיה לבוד להחמיר והרי הא דנטמא הבית הוא מפני שהוא האהיל על הטומאה, וא"כ הרי נטמא מקודם שאפשר לומר לבוד, שאי אפשר לומר לבוד כל זמן שלא נטמא הבית, ואז המאהיל ברגלו טמא מקודם. אבל ר"מ דס"ל דאף אם רגלו קדמה את הטומאה ג"כ טמא הוא דר"מ לשיטתיה דס"ל דלא אמרינן לבוד להקל ומטמא במקצת טומאה תחת הארובה ומקצת טומאה תחת הבית משום דס"ל דלא אמרינן לבוד להקל אע"ג דהבית בלא"ה טמא, ור"מ לשיטתיה:

ואי"ל דגם אם רגלו קדמה דאמרינן לבוד להקל כיון דהבית בלא"ה טמא, והרי יהיה תרתי דסתרי היכי שיטול את רגלו משם ואז יטהר הבית מטעם דלא אמרינן לבוד, והכלים שיכנוס אז יהיו טהורים, והרי טהרת האדם מטעם לבוד, דז"א דרק אם סותר בב"א אי אפשר לומר לבוד להקל, וכן היכי דאם כזית מונח תחת הארובה וכזית תחת הבית דא"א לומר לבוד, אע"ג דהבית בלא"ה טמא משום הכזית המונח תחתיו משום דאם יטול הכזית מתחת הבית יהיה הבית טהור וכמ"ש אדמו"ר ז"ל, דז"א דשם אי אפשר לטהר כנגד הכזית שתחת הארובה מטעם לבוד דהרי יהיה תרתי דסתרי כשיקח הכזית שתחת הבית, ויהיה תרתי דסתרי בהדדי, אבל הכא בעת שהיה רגלו שם דהוה רק לבוד להקל אמרינן לבוד, ואח"כ כשיקח רגלו הכלים שיכנוס לבית יהיו טהורים דהוה לבוד להחמיר ולא אמרינן לבוד דכן היה ההלכה:

ולפ"ז שפיר קאמר ר"ש דשתי רגלים זו ע"ג זו, דכיון דהראשון האהיל והיה הבית בלא"ה טמא שוב אף שלקח הוא רגלו ונמצא רגל של השני שם ג"כ אמרינן לבוד להקל כיון דבלא"ה טמא ור"ש לשיטתיה דתניא בתוספתא דמקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה ר"מ מטמא ר"י ור"ש אומרים המאהיל טהור, הרי דר"ש ס"ל כר"י דאמרינן לבוד להקל היכא דהבית בלא"ה טמא ומש"ה ס"ל לר"ש הכא דאמרינן לבוד להקל וה"ה בשני רגלים, ור"ש לשיטתיה:

אך כ"ז א"ש לפמ"ש הרא"ש ז"ל דר"ש לא פליג אחכמים רק מוסיף, אבל להרמב"ם והר"ש והרב ז"ל דר"ש פליג דכתבו אין הלכה כר"ש, צ"ל דרבנן ס"ל הטעם כמ"ש הרב והרמב"ם ז"ל דכיון דקדמה רגלו נתחבר ונעשה כגג ומש"ה דוקא רגלו ולא רגל של חבירו, ור"ש ס"ל הטעם משום דאמרינן לבוד להקל היכי דהבית בלא"ה טמא, ומש"ה ה"ה רגל חבירו, ובמ"ה דקתני אין בארובות פו"ט כו' הטומאה כנגד הארובות, נתן דבר שהוא מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן הכל טמא ע"כ, והרי הכא כיון דנתן דבר שהוא מק"ט הרי הבית בלא"ה טמא א"כ נימא לבוד אך דא"ש לפמ"ש הר"ש ז"ל שם דמתניתין ר"מ היא דמטמא בנתן רגלו למעלה וא"כ ר"מ לשיטתיה לא אמרינן לבוד, אך התוס' יו"ט שם כתב די"ל דלאו ר"מ היא ורק איירי שקדמה הטומאה ע"ש, והרמב"ם ז"ל פסק כן בנתן דבר המק"ט הבית והעליה טמאים הרי דלא אמרינן לבוד להקל דהכא הרי הבית בלא"ה טמא, ואולי י"ל דהכא אם ינטל הדבר המק"ט לא נאמר לבוד והבית יהיה טהור גם עכשיו לא אמרינן לבוד ודלא כמש"ל, ורק בחצי זית תחת הבית כו' דשם אם ינטל החצי זית לא יהיה כלל טומאה:

ובתוספתא פי"א הובא בר"ש ז"ל שם מ"ב תניא ארובה שהיא באויר ואין בה פו"ט וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה [מלמעלה[ אם יש שם פו"ט הכל טמא, [כגון שאותו דבר שנתן ע"פ הארובה מאהיל ראשו אחד על הכלים ואם הוא רחב טפח מביא את הטומאה. הר"ש] ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד, ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח, וכזית מן המת נתון תחתיה [ונתן דבר שמקבל טומאה מלמעלה. הגר"א] הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר"מ, ר' יהודה אומר המאהיל טהור, ר"ש אומר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא, ואם לאו הבית טמא והמאהיל טהור ע"כ:

ולפי הנ"ל נראה דר"י לשיטתיה דס"ל במקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה דהמאהיל טהור משום דאמרינן לבוד להקל כיון דהבית בלא"ה טמא, ה"ה הכא דנתן על הארובה דבר שמקבל טומאה כיון דהבית בלא"ה טמא ע"י שכתמו דדבר המק"ט מביא את הטומאה ממילא המאהיל טהור דהוי לבוד להקל ור"מ לשיטתיה דלעולם לא אמרינן לבוד להקל, ור"ש דקאמר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא, אם נאמר דקאי על הא דנתן על הארובה דבר שמקבל טומאה ואעפ"כ אם טומאה קדמה את רגלו המאהיל ע"ג דבר המק"ט טמא קשה הרי כיון דהבית בלא"ה טמא שוב יהיה המאהיל טהור, ועוד דהרי ר"ש ס"ל בשתי רגלים דהשני טהור משום שקדמה רגלו של ראשון והכי הו"ל למימר אם קדמה דבר המקבל טומאה טהור, ונראה דר"ש בעלמא קאי היכא דנתן רגלו על הארובה ולא אפלוגתא דר"מ ור"י דאיירי שנתן דבר המקבל טומאה, וכן משמע מלשון דקאמר הבית טמא והמאהיל טמא ואם איירי שנתן מקודם על הארובה דבר המק"ט א"כ הרי בלא"ה הבית טמא משום דבר שנתן על הארובה:

אמנם מה שכתבתי דר' יהודה דס"ל דהמאהיל טהור היכא שנתון דבר שהוא מקבל טומאה משום דר"י לשיטתיה דס"ל לבוד להקל היכא דהבית בלא"ה טמא, יש לדחות דיש לומר דר"י לשיטתיה דס"ל בתוספתא (פי"ד) הובא בר"ש ז"ל (פי"ג מ"ה) ר' יהודה אומר אפילו קוליתו של עוג הרי זו ממעטת את הטפח, פחות מכזית בשר ממעט ע"י רובע עצמות פחות מעצם כשעורה ממעט ע"י כזית בשר, וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ אינם ממעטין, ור' יהודה אומר ממעטין, זה הכלל א"ר יהודה כל טומאה שאינה מן המת או שהיא מן המת ואינה מצטרפת עם אותה הטומאה הרי זו ממעטת ע"כ. וא"כ לר' יהודה אף דבר המקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה כיון שהיא טומאה שאינה מצטרפת עם המת, ומש"ה שפיר ס"ל דהמאהיל טהור, ור' יהודה לשיטתיה. ולפ"ז לר"י אפילו בארובה טפח חוצץ וברייתא נקט אין בו פו"ט רבותא לר"מ. והנה בתוספתא שם הובא בר"ש ז"ל במ"ג תניא כזית מן המת בפי העורב והאהיל ע"ג הארובה שאין בה פותח טפח הבית טמא ר' יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותח טפח ע"כ. והיה נראה דר' יוסי לשיטתיה דס"ל דאמרינן לבוד להקל ורק היכא שיש בטומאה כדי שתחלוק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הארובה טמא, ומש"ה מטהר הכא דאמרינן לבוד להקל והבית טהור, ות"ק י"ל דס"ל כר"מ דלא אמרינן לבוד להקל, אך הר"ש ז"ל פירש כזית מן המת בפי העורב שהכניס