פתח האוהל ק

מערבין לכהן בבית הפרס מודה דבארץ העמים שמיה אהל דהוה רק דרבנן, י"ל מדנקט דוקא בית הפרס דאינו מטמא באהל ולא קאמר רבותא טפי דמערבין לכהן אף היכי דאיכא טומאה דרבנן דמטמא באהל כגון בשדה שאבד בה קבר או תחת סככות ופרעות ע"כ דרק בבית הפרס משום דאינו מטמא באהל אבל בשאר טומאה דרבנן דמטמא באהל לא משני דאהל זרוק ל"ש אהל, או י"ל דמסתמא בה"ק ג"כ לא הוה אלא טומאה דרבנן כמו דאמר בברכות (די"ט) רוב ארונות יש בהם פו"ט וגזרו אטו מיעוט שאין בהם פו"ט, וכן בב"ב (ד"ק ע"ב) דעושה גובה של מערה ז' טפחים כתבו התוס' כדי שיהיה חוצץ ולא יהיה טומאה דאורייתא ע"ש:

ולפמ"ש הריטב"א בשם הר"ח ז"ל דאהל זרוק אינו חוצץ אף בשעה שהוא מונח הואיל שכבר נטמא בשעת זריקתו ואין דבר טמא חוצץ, לכאורה יש להביא ראיה דאהל זרוק הוא מה"ת אינו אהל דאי רק מדרבנן א"כ הרי רק מדרבנן נטמא והתוס' בב"ב (ד"כ) והר"ש (פי"ג) כתבו דדבר הטמא מדרבנן חוצץ בפני הטומאה א"כ אמאי אינו חוצץ בשעה שהוא מונח וע"כ דמה"ת ל"ש אהל אך די"ל דס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל בשבת דס"ל דאף הטמא מדרבנן אינו חוצץ וכמש"ל (כלל ד' ס"ה):

בתוספתא דסוכה פ"א איתא ר"י בר"י אומר משום ר"י הישן תחת העגלה כישן תחת המטה ע"כ, וראיתי בשדי חמד מ"א כלל רכ"ח שכתב בשם ספר חסדי דוד להגאון ר' דוד פארדו ז"ל שכתב דעגלה הו"ל אהל זרוק ומש"ה התנא דמשנה תנא רק הישן תחת המטה ולא תנא עגלה משום דס"ל אהל זרוק ל"ש אהל ויצא ידי"ח כי העגלה לא חשיבא אהל בפ"ע, ומש"ה השמיטה ג"כ הרמב"ם ז"ל, אבל ר' יוסי ב"ר יהודה בשם ר' יוסי ס"ל דאהל זרוק שמיה אהל ע"כ, והגאון הרב השדי חמד שליט"א הקשה לפמ"ש השבות יעקב דרק מדרבנן ל"ש אהל א"כ אמאי בסוכה יצא ידי"ח לר' יוסי והרי מה"ת שמיה אהל. עוד הקשה דבנזיר דמוקי לה דר"י בר"י ס"ל דשמיה אהל פריך עליה מברייתא דתיבה מלאה כלים וזרקה ע"פ המת דטמאה דמוכח דס"ל ל"ש אהל, ואמאי לא פריך הברייתות אהדדי דבסוכה ס"ל ל"ש אהל, דבודאי כיון דבשמיה דר' יוסי אמרה הכי ס"ל ע"ש, ואין צורך לזה דבלא"ה הך ברייתא דתיבה מלאה כלים ר' יוסי אמרה בפ"ט דאהלות וכמ"ש באורח מישור וברש"ש ע"ש:

. ולפע"ד לפמ"ש התוס' שם הא דלא פריך מברייתא דתיבה מלאה כלים, על אוקימתא דמוקי לה דפליגי אי גזרו משום אוירא או משום גושא, דקשה נמי כיון דס"ל אהל זרוק ל"ש אהל אמאי טהור לר"י הרי מאהיל על גושא, ותירצו די"ל דפלוגתא דרבי ור"י בר"י איירי בשידה תיבה המונחים, משא"כ לאוקימתא דמוקי לה דפליגי באהל זרוק אי"ל דאיירי במונחים דא"כ אמאי רבי מטמא ולפ"ז לא היה יכול להקשות שתי הברייתות אהדדי, דהיה אפשר לומר דבסוכה איירי בעגלה העומדת ואדרבה סתם הישן תחת העגלה בודאי העגלה עומדת, וקמ"ל דהוה אהל אע"ג דעומדת להזרק, ומש"ה לא יצא ידי"ח, אבל הכא דזרקה ע"פ המת ל"ש אהל ואדרבה הרי קתני בסיפא ואם היתה מונחת טהורה משום דמונחת שמיה אהל, ול"ק שתי הברייתות:

ונראה דהא דכתב הרב חסדי דוד ז"ל דר' יוסי ס"ל שמיה אהל ומש"ה לא יצא הישן תחת העגלה, דכל זה אליבא דר"ח ז"ל שכתב הרשב"א בשמו דרבנן ור"י פליגי במונחים דרבנן ס"ל ל"ש אהל הואיל וראוין להזרק ומש"ה צ"ל דר' יוסי ס"ל דאהל זרוק שמיה אהל, אבל לשיטת הפוסקים ז"ל דבמונחים כ"ע שמיה אהל אין צ"ל דר"י ס"ל דשמיה אהל דהרי בודאי הישן תחת העגלה איירי במונחים וכמש"ל דהא אין דרך לישן תחת עגלה המהלכת, ולפ"ז הרמב"ם ז"ל דע"כ ס"ל במונחים ממש שמיה אהל וכמו דמוכח מפ"ה דהלכות נזירות וכמש"ל א"כ אכתי היה לו להביא הא דהישן תחת העגלה [ועמ"ש בשדי חמד על מ"ש המל"מ]:

ומה שהקשה הרב השדי חמד שיחיה להשבו"י דרק מדרבנן אהל זרוק ל"ש אהל אכתי קשה אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל הישן תחת העגלה לא יצא כיון דמה"ת שמיה אהל. ונראה לפמ"ש הפרי מגדים רסי' תרכ"ז במ"ז, דהא דהישן תחת המטה לא יצא ידי"ח י"ל שהוא רק מדרבנן שנראה כסוכה שתחת הסוכה עש"ה, ולפ"ז שוב כיון דמדרבנן ל"ש אהל שוב יצא ממ"נ דמה"ת לא הוה סוכה תחת הסוכה, ומדרבנן שוב הו"ל אהל זרוק דל"ש אהל וא"ש:

ולפע"ד היה נראה פירוש התוספתא דהא דקמ"ל דתחת העגלה הוה כתחת המטה דהנה בגמרא שם קאמר ר"א דמש"ה שוורים הוה אהל לר' יהודה הואיל ומגינים על הרועים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ופריך אי הכי מטה נמי הואיל ומגינה על מנעלים וסנדלים שתחתיה ואמאי לר"י יצא ידי"ח ע"ש, ולפ"ז היה אפשר לומר דהא דלרבנן לא יצא ידי"ח הוא מטעם דמטה מגינה על מנעלים וסנדלים שתחתיה ולזה קמ"ל ר' יוסי דהישן תחת העגלה כישן תחת המטה אע"ג דעגלה אינה עשויה להגן תחתיה על שום דבר, ואולי דגם עגלה עשויה להגן על העגלון כמו שוורים על הרועה:

ולפע"ד היה נראה ראיה דרק מדרבנן אהל זרוק ל"ש אהל, דבפ"ח דאהלות תנן במשנה א' אלו מביאים הטומאה וחוצצים שידה תיבה ומגדל כו' והן מחזיקים ארבעים סאה ובמשנה ג' תנן אלו מביאין ולא חוצצין השידה והתיבה והמגדל כו' שאין מחזיקים ארבעים סאה כו' וקשה כיון דקיי"ל כרבי דאהל זרוק ל"ש אהל אמאי לא חשיב ג"כ אהל זרוק דמביאין ולא חוצצין, דע"כ אהל זרוק לכ"ע מביא הטומאה כמש"ל, והו"ל למימר דשידה תיבה ומגדל אף במחזיקים ארבעים סאה מביאין ולא חוצצין אם הם אהל זרוק, וכמו שהקשה התוס' יו"ט שם במ"ה דאמאי לא חשיב עוף שאינו קשור ושאינו פורח במשנה דמביא ואינו חוצץ ע"ש. ודוחק לומר דאתיא כמ"ד דשמיה אהל דוקא [דזה הוא דוקא שיטת הרשב"א שבתוס'] אך בסוכה (די"ג ע"ב) קאמר שמואל דירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי"ח בפסח מביאין את הטומאה ואין חוצצין בפני הטומאה, וכתב רש"י ז"ל משום דירקות אלו דקות הן ומדרבנן גזרו עלייהו שלא יסמכו עליהם לחוץ בפני הטומאה דלמא סמכי עלייהו לכי יבשי נמי, ומיהו בעודן לחין חוצצין מדאורייתא, וכתבו התוס' דמש"ה פירש רש"י ז"ל דהוה רק מדרבנן דאי לא חשיבי אהל מדאורייתא א"כ לא יבוא ג"כ הטומאה דלא דמי להני דתני בפ"ח דאהלות דאלו מביאין ולא חוצצין דהתם היינו טעמא משום דהו"ל דבר המקבל טומאה וכל שמק"ט מביא ואינו חוצץ, וכתבו עוד דהא דלא חשיב באהלות שם ירקות אלו בין הני דמביאין ולא חוצין משום דהתם חשיב מה דהוה מדאורייתא וירקות אלו דמביאין ולא חוצצין הוה רק מדרבנן ע"ש, ולפ"ז אם נאמר דאהל זרוק ל"ש אהל רק מדרבנן א"ש דלא חשיב ליה בין הני דמביאין ולא חוצצין:

עוד נראה לפע"ד ראיה משבת ד"ח דאמר אביי זרק כוורת לרה"ר גבוהה עשרה ואינה רחבה ו' חייב רחבה ו' פטור, וכתב רש"י ז"ל משום דהוה רשות לעצמה ואנן ממשכן גמרינן שהיו זורקין מחטיהן זה לזה ולא היו זורקין רשויות, והתוס' כתבו שם משום דהוה כזורק ברה"י ע"ש, והרשב"א ז"ל כתב דאף אם זרק מרה"ר לתוך רה"י פטור דכל שגבוה עשרה ורחבה ד' יצא מתורת כלי והו"ל רשות לעצמה וכזורק רה"י לתוך רה"י היא דבכ"מ שהיא