פתח הבית (רמב"ם) ט

הפסול כמבואר שם. אך זה הי' יכול לתקן שיתנה על מותר פסח כמבואר בש"ס שם. ואי משום סמיכה הי משכחת עכ"פ בקרבן נשים. אך זה קשה קצת אמאי לא קאמר משום חילוק מתנות דשלמים מתן ארבע ופסח מתן אחת. ואי משום דבדיעבד כיפר הרי בשפיכה ג"כ בדיעבד יצא בשאר קרבנות. ואפ"ה הואיל ולכתחלה אסור. א"כ כמו כן לענין חילוק מתנות. אך י"ל קצת עפי"מ שהקשה המהרש"א שם בתוס' ד"ה הני מילי וכו' שהקשו ת"ל כיון דבדיעבד לא מעכב אמאי יכנסו לספק כרת. ותי' משום דטפי עדיף ליכנס בספק כרת בשב וא"ת ממה שיעשו רובם שלא כהוגן והקשה ע"ז הכל טעמא מאי] יקרבו ויסמכו ובמתן ארבע ובזריקה ויהי' הכל כהוגן רק אחד שלא כהוגן זה שחייב פסח ע"ש. ולכאורה דבריו תמוהין דהרי הנתנין בשפיכה שנתנן בזריקה לא יצא. וע' בשעה"מ כאן שהרגיש בזה. וא"כ ניחא מה דנקט הרמב"ם רק הטעם משום שפיכה וזריקה וק"ל

ואגב נזכיר מ"ש המהרש"א שם שיעשו ג"כ סמיכה לכאורה ג"כ צ"ע אם נאמר סמיכה בכל כחו בעינן דהסוגיא שם אזיל למ"ד זה כמ"ש תוס' שם ד"ה ואילו וכו'. ומ"ש תוס' שם ופלוגתא דתנאי היא פ' אין דורשין וכו'. ע' שעה"מ לעיל (פ"ג מה' מעה"ק) מה שפירש דברי תוס' אלו אשר לכאורה תמוהים כי לא נזכר שם כלל פלוגתא דתנאי ע"ש ותמצא נחת. גם שם תמצא הפלוגתא בין רש"י פ' כיסוי הדם דף פ"ה שיראה מלשונו שם שסובר אנן] דקיי"ל נשים סומכות רשות אף בסמיכה בכל כחו אף דהוי עבודה בקדשים מ"מ רשות וזה מקצוע גדול וכן כ' הקרבן אהרן בשם רש"י בס' ויקרא [דמ"ג ע"א]. אבל תוס' בעירובין ובשאר דוכתי סוברים דפליגי רק בדרבנן אי שרי לסמוך ביד לבד. וכמו כן לענין תפילין ושופר ע"ש היטב ועיין גם במג"א או"ח ריש סי' קכ"ח ובמ"ש שם קצת ע"ש ובדברי שעה"מ הנ"ל שרוצה לדמות ולומר למ"ד רשות ה"ה אף בדברים שאין טעונין סמיכה אפ"ה רשות לסמוך ע"ש בזה צ"ע טובא וק"ל]. וא"כ קשה איך שייך לעבור על לאו דעבודה בקדשים אם זה פסח. וצ"ל דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת. אך זה צ"ע חדא הא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. ועוד הא עקירת הלאו והעשה אין באים כאחת דהרי הסמיכה היא קודם שחיטה ועוד חזון למועד בזה אי"ה. ובחי' למס' ר"ה פ"ד הארכתי ג"כ קצת בזה. וע' בס' טורי אבן פ"ק דחגיגה (ה.) ע"ש

כב) פ"ד ה"א אם הי' נאמן וכו'. לכאורה קשה קצת וכי מפני שהוא נאמן להם נניחם אנחנו להביא חולין לעזרה. והרי הך דקדושין שהביא הכ"מ היינו להחמיר. אבל הכא הרי מתיר ע"י זה חולין בעזרה. אך יראה קצת לומר עפ"י מה שפלפלתי קצת בקונטרס ע"א גבי הא דס"ת דאם אמר אזכרות לא כתבתי לשמן אינו נאמן והקשיתי הא דעת הרבה [פוסקים] דעכ"פ ע"א נאמן אף לאסור במקום דלא אתחזק היתרא. ושם מה חזקת היתר איכא הרי אם נכתב שלא לשמו הי' מתחלה בפסול וצ"ל דמ"מ כיון דמן הסתם בלא עדותו הי' אמרינן דכשר הוא מיקרי לענין ע"א שאינו נאמן בזה כמו בחזקת היתר אף דבעלמא לענין ספק לא מיקרי בזה חזקת היתר ושם הארכנו. וא"כ גם כאן שאומר ששחט שלא לשמו דאין נאמן צ"ל ג"כ כנ"ל וא"כ י"ל נהי דאין נאמן לאסור מ"מ אם נאמן הוא להם סומכין עליו דזה הוא להתיר לשחוט פסח אחר ולאכול ממנו עד א' נאמן והבן. וא"כ עפי"ז יתיישב קו' הלח"מ לכאורה ג"כ דאם רוצה להחמיר יוכל לחזור ולהביא. ואי משום שאין יכול לאכול הרי ע"א נאמן להתיר במקום דליכא חזקת איסור. רק אם אין רוצה להביא אחר א"צ דאין ע"א נאמן לחייב והבן זה

כג) שם בלח"מ הביא מ"ש הכ"מ דימנה עם אחר וכו' וכ' הלח"מ ד"א דהוי כמו נשחט שלא למנוייו וכמ"ש הרמב"ם לעיל סוף פ"ג דאל"כ גם בחמשה וכו' נימא הכי ע"ש. ובאמת ק"ק מ"ש הרמב"ם משום נשחט שלא למנויו וכו'. ות"ל הא למנויו ושלא למנויו כשר וצע"ג. ובאמת קצת צריך להבין על לשון הרמב"ם לעיל דהרי בפסחים שם מבואר בש"ס דהוי נאכל שלא למנויו ולא נשחט וכו'. וקצת יראה דמשו"ה קאמר הש"ס נאכל דאילו שחיטה יכול להיות על תנאי אם זה מחויב יהי' השחיטה גם עליו ואם אין חייב לא יהי' השחיטה עליו. רק נאכל וכו' קאמר שפיר. וא"ת באמת לא יאכל. א"כ הוי נשחט שלא לאוכליו דאף אם הוא מחויב בפסח הרי מ"מ לא יכול לאכול מספק וצע"ק. ולפ"ז ק"ק מה שפלפלו האחרונים ע' תשו' שאגת ארי' ובסוף ס' בית מאיר שהקשו מדוע אמרינן בב"ב גבי הקונה שני אילנות כיון דאין ראוי לקרי' אף לא יביא. והרי אמרינן ביבמות הספיקות חולצין אף דאין ראויות ליבום וכו'. מ"מ כיון דהוי רק מספק אמרינן אם יבוא אלי' ויאמר וכו' א"כ גם שם נימא הכי. ותי' לחד תי' לחלק בין ספיקא דדינא ל"א אם יבוא וכו' רק בספק מעשה ע"ש. וא"כ קשה כאן ג"כ אמאי לא ימנה עם אחרים בתנאי. ואי משום כיון דאין יכול לאכול מספיקא א"כ לא מהני. ת"ל נימא אם יבוא אלי' ויאמר שהוא חייב בפסח יהא ראוי לאכול מיקרי ראוי לאכילה ואכילה אין מעכבת והבן זה. אך אם נאמר החילוק באופן אחר דדוקא אם הדבר תלוי בשני דברים כמו חליצה דאם חולץ אין מייבם רק אמרינן דצריך שיהא ראוי' ליבום אם הי' רוצה לייבם בזה אמרינן אם יבוא אלי' וכו'. משא"כ שם בשני אילנות דהרי בעינן שיהא ראוי לקרות עתה בזה ל"א אם יבוא וכו' א"כ גם כאן בעינן שיהא ראוי לאכול עתה וק"ל. אח"ז כתבתי עוד מזה בחי' לאה"ע סי' קנ"ו

כד) עי' שעה"מ שהביא ליישב הקושיא על הרמב"ם שפסק לקמן פ"ז בחופר גל מספק פטור מפ"ש. ות"ל תיהדר קו' תוס' פסחים דף פט לדוכתי' וכי משום הנך דברים דלא מעכבי יכנס בספק כרת. ומה שתי' דמוטב ליכנס בספק כרת ולא יעשו רובם שלא כהוגן וכו'. וזה לא שייך בחופר גל דהוי רק אחד. ותי' די"ל קו' תוס' לא הוי רק בחמש חבורות וכו' דלא הוי ודאי שלא כהוגן רק ספק. משא"כ באחד דהוי ודאי שלא כהוגן משום חזה ושוק דאם יתנה בשלמים א"כ מה יעשה בחזה ושוק דבשלמא בה' חבורות יוכלו לעשות ליקח כהן א' שלא עשה עדיין פסח וימנו אותו על חמשה פסחים דממ"נ יוכל לאכול כל חזה ושוק. משא"כ בא' דע"כ יבוא חזה ושוק לידי נותר בודאי ועיקר קו' תוס' הו' רק בספק. ובפ"ו מהלכות שהה כ' עוד תי' אחר משום נסכים יעו"ש. עכ"פ לכל התי' תקשי ג"כ קו' הלח"מ א"כ כאן איך יביא פסח שני וק"ל

עוד הי' מקום קצת ליישב הקו' מחופר גל הנ"ל עפ"י מה שנבין מה שהקשו תוס' (פט. ד"ה ה"מ וכו') אמאי דחינן ספק כרת משום הנך דברים דלא מעכבי וכו' ולכאורה קשה הא הוי ספק שמא פטור מפסח והוי שלמים וא"כ עבר בחנם על ביטול סמיכה וכן על מצות זריקה וכן [על] מתן ארבע וכו'. וצ"ל דמ"מ ס"ס כיון שעתה הוא ספק מוטב לעבור על ספק ביטול אלו משנעבור על ספק כרת. והנה התוס' ריש ב"ב וגיטין פ"ד בסוגיא דחצי עבד וחצי ב"ח הקשו איך אומרים לו לכהן חטא כדי שיזכה חבירך בהא דפסחים פ' תמיד נשחט (נח.) במחוסר כפורים ששכח ולא הביא כפרתו וכו' דדחי עשה דפסח עשה דהשלמה. והרי הכהן הזורק עובר בזה ואיך יחטא כדי שיזכה חבירו. ותי' שם דבאיסור עשה לא אמרינן הכי ע"ש. וא"כ לכאורה כאן אם נותן במתן אחת א"כ עובר על בל תגרע אם הוא שלמים וא"כ הוי ל"ת. וכמו כן אם נותן ארבע עובר על בל תוסיף אם היא פסח. וא"כ איך יחטא כהן כדי שיזכה ישראל ואף שי"ל דמ"ש תוס' לחלק בין עשה לל"ת עיקר החילוק