פתח הבית (רמב"ם) י

בין שוא"ת לקום ועשה. וא"כ אם נותן במתן אחת הוי שוא"ת. מ"מ אין נראה כן. דלכאורה עשה דהשלמה הוי ג"כ קום ועשה. ולקמן אי"ה נאריך עוד קצת בזה] אך י"ל דתוס' הקשו שפיר דכאן הרי לא פשע ישראל דהרי נמצא יבלת וכה"ג אמרינן שפיר חטא וכו' כמבואר בתוס' שם. ומעתה י"ל הך דחופר גל מיקרי פשע שלא הי' לו ליכנס בס' ומשו"ה לא יביא פסח שני. משא"כ כאן דלא פשע שפיר מביא פסח אחר וכתי' הלח"מ והבן: עוד יראה ליישב עפ"י סיגנון זה קצת באופן אחר עפמ"ש תוס' בעירובין (ק.) ועי' בזבחים (פ.) ובר"ה פ"ד דעשה דפשיעה אין דוחה ל"ת. וא"כ קשה אמאי דחי פסח עשה דהשלמה בשכח ולא הביא כפרתו כנ"ל. וצ"ל דעשה דחי שפיר משא"כ ל"ת. וא"כ כאן דאיכא ג"כ ל"ת [דבל תוסיף] ולא תגרעו כנ"ל א"כ הדר לא דחי הואיל והוא פשיעה גבי גל משא"כ כאן וק"ל

ועפ"י דרכים האלה י"ל ג"כ לכאורה מה דקשה לעיל (פ"ג ה"ב) בשכח מה אמר לו רבו דצריך שישחט גדי וטלה והטלה צריך שיתן לו הרועה ע"מ שאין לרבו רשות בו וכו'. ות"ל אף אם שניהם של רבו ישחט על תנאי דא' מהן יהי' שלמים. וע' רש"י (פח:

ד"ה בתקנתא דרבי' וכו') שכ' אין לו תקנה דהא לא מצי להתנות בשלמים מפני שממעט באכילתו וכו' ועי' מפרשים שם שכ' דע"כ זה ט"ס דהרי אין ממעט באכילה דהרי אם יבוא רבו יאמר לו מה שאמר. וכעת אין מפרשי הש"ס ת"י לעיין. וע' תשו' ח"צ (סי' קכ"א) כ' דמיקרי שפיר ממעט הואיל והרב לא יבוא עד לערב בזמן אכילת פסח וממעט באכילת שלמים. והשעה"מ דחה זה דע"כ לא מיקרי זה ממעט דאל"כ איך קאמר הש"ס (פט.) יתנה במותר פסח וכו'. ת"ל ס"ס ממעט כי פסח אינו נאכל רק בלילה ומותר ליום ולילה ע"ש. עכ"פ צ"ל הטעם משום הנך דמסיק הש"ס שם משום סמיכה ושפיכה ומתנות. וא"כ קשה ג"כ שם איכא רק חד ואמאי לא ידחה ספק כרת שאר עשה. ולהנ"ל ניחא דמיקרי ג"כ פשיעה שהעבד פשע וצ"ע בכ"ז:

ועי' עוד בתשו' ח"צ הנ"ל שכ' שם הא דלא נקט רש"י חד מהנך טעמי דמסיק הש"ס (פט.) דחד מינייהו נקט ע"ש. והקשה שם עוד אמאי לא קאמר רש"י הטעם משום עשה דהשלמה. בשלמא בדף פט משו"ה לא קאמר עשה דהשלמה משום דפסח עשה שיש בו כרת שפיר דחי משא"כ בעבד הרי איכא תקנה שיקנה לו ע"מ שאין לרבו רשות וכו' ע"ש. והשעה"מ תמה עליו דמה קאמר (בדף פט) הטעם משום דעשה שיש בו כרת דחי. דת"ל הרי בפי' הקשו תוס' ביומא (לג) ובהתכלת (מט) קו' זו משום עשה דהשלמה. וכ' דאין לומר דעשה דפסח דחי דהרי הוי רק ספק ע"ש. ומשמע מדברי שעה"מ דג"כ הטעם משום כיון דיעשו רובם שלא כהוגן מוטב ליכנס בספק כרת. ולפי זה בהא דעבד קשה טובא כנ"ל. ולכאורה יראה דודאי מה שהקשו תוס' (פט. ד"ה ה"מ וכו') דאמאי נכנס בספק כרת משום הנך דלא מעכבו וכו'. ולכאורה הרי ס"ס ג"כ מבטל עשה דסמיכה ואינך. וצ"ל דמ"מ מוטב ליכנס בספק ביטול שאר עשה משיכנס בספק ביטול עשה שיש בו כרת וכנ"ל. וא"כ יראה כ"ז בשוא"ת אבל לבטל עשה בקום ועשה כמו עשה דהשלמה ודאי שוא"ת עדיף אף דעשה דוחה ל"ת היינו אם עושה מצוה בדחיי' משא"כ כאן דאין עושה מצוה אם הוא שלמים רק עתה נבחור ביטול זו משנבחר ביטול ספק כרת בזה ודאי טפי להיות בשוא"ת והבן זה. ומעתה י"ל שפיר גבי עבד אין לו תקנה אחרת משום עשה דהשלמה וכאן עושה פסח שני. וסובר כדעת שצידדו תוס' ביומא ומנחות די"ל פסח שני מותר להביא קודם תמיד של ב"ע. וא"כ מביא קודם תמיד ומתנה וק"ל:

ולהך תי' דלעיל שכתבנו בהא דחופר גל משום אין אומרים לאדם חטא וכו' קשה ג"כ כמו שהקשה השעה"מ לפי תירוצו דאם הוא כהן יוכל שפיר להביא בעצמו וק"ל. ועיין עוד תוס' זבחים (עה.) שהקשו תוך הדיבור אהא דפסחים פט.) דקאמר סמיכה לא מעכבא יכו' ות"ל נימא כל הראוי לבילה וכו' משא"כ זה שאין ראוי לסמיכה מספק. והביא ראי' מהך דמביא ואינו קורא הנ"ל ע"ש. ולפמ"ש לעיל דיש לחלק בין ספיקא דדינא לספק מעשה א"כ י"ל כאן הוי שפיר ראוי אם יבוא אלי' ויאמר וכו' וכעת לא עיינתי כראוי. אח"ז נתיישבתי קצת במ"ש לעיל וכי אומרים לאדם חטא וכו' אפש' לא שייך זה כאן כיון דאחר ששחט ממילא הוי ספק. וממילא הדין כמו מתן ד' שנתערב במתן אחת משא"כ בעשה דהשלמה והבן היטב

כה) עוד בלח"מ הנ"ל הנה לעיל כ' קצת בארוכה אולם יש לפקפק. ועתה נכתוב עוד הנה בסו"פ מי שהי' טמא בחבורה שאבד פסחה המבואר לעיל (פ"ג ה"ב) כ' תוס' שם ול"ד לשכח מה אמר לו רבו וכו' ולא כ' הטעם. ועי' שם שביאר הטעם דגבי עבד שמתנה אם אמר לו רבו וכיון שרבו שכח לא הוי פסח כלל ע"ש. והנה מלבד שהדבר קשה בעצמו דהרי אין מתנה על להבא אם יאמר רק על עבר וק"ל. אך בלא"ה קשה דלפ"ד הלח"מ יראה עיקר הטעם כיון דמה שאין יכול לאכול לא מיקרי אין ראוי לאכילה א"כ קשה עכ"פ הך דחמשה שנתערבו וכו' וכמבואר לעיל ספ"ג ובש"ס (פח.) ות"ל הא הוי ג"כ אילו ידע הפסח שאינו בעל מום הי' ראוי לאכול אך אפשר שם בלא"ה מיקרי קרבן פסול כיון שנתערב בבעל מום ואסור לזרוק ואף אם זרקו י"ל הוי דיחוי כיון שאסור לזרוק. עי' זבחים (עג:) אך קשה א"כ אמאי קאמר מאן דמתני אמתני' מכ"ש אברייתא ולתי' הלח"מ אין מוכרח ואולם בלא"ה קשה א"כ מאי קאמר שם נמצא פסח נאכל שלא למנויו וכו' ות"ל הא יוכל להמנות על תנאי עם אחר שמחויב ודאי ולא יאכל ואי משום דאין ראוי לאכילה ז"א דהרי הוי רק בטעות לסברת הלח"מ וזה דומה למ"ש לעיל אם יבא אלי' ויאמר ואי משום דס"ס ביטל מצות אכילה ז"א דטפי עדיף עכ"פ לקיים גוף המצוה שיש בה כרת ואף לפמ"ש תוס' בחגיגה (ג. ד"ה איצטריך) דטומטם א"י להביא מספק ולהתנות משום שיבטל סמיכה. ועי' ט"א שם שהקשה הרי עדיף לקיים עכ"פ מקצת משלא נעשה כלל וכ' שם דאפ"ה י"ל דזה מיקרי בגרמא דילי' שמביא קרבן מבטל סמיכה. ואף דהוי ג"כ שואל"ת מ"מ טוב יותר שלא לעשות כלל ע"ש אך יראה כאן לא שייך זה כיון דבשחיטה הוי עשה שיש בה כרת משא"כ באכילה וצ"ע

עוד נזכיר דקשה לתי' הלח"מ שתי' כאן על מ"ש הרמב"ם שיעשה פסח שני דיכול להתנות בתנאי אף דגבי חמשה שנתערבו וכו' לא אמרינן הכי מ"מ שאני התם כמ"ש תוס' [דרובים] יעשו שלא כהוגן משא"כ כה"ג ע"ש ובחי' כ' דקשה מה שתלו תוס'] ברוב דהרי בחגיגה הנ"ל ד"ה דאיצטריך. כ' תוס' דאין לבטל מסמיכה וכו' והביא ראי' מהך דחמשה שנתערבו וכו' ומאי ראי' מייתו הרי שם הטעם משום רוב יעשו שלא כהוגן וכ' שם די"ל כונת תוס' דודאי בלא רוב וכו' אין סברא מספק כדי לקיים עשה לבטל עשה אחרת רק בפסח כיון דחד לא קיים ראוי לבטל וכמו דעש' דוחה ל"ת א' כמו כן הרבה ל"ת משא"כ בספק ודאי לא דחינן וק' ועי' שער המלך שהקשה ס"ס איך יעשו בחזה ושוק ואי שיצטרפו כהן ס"ס איך יוצא הכהן ידי פסחו וכאשר הבאתיו לעיל וזה י"ל די"ל הכהן מביא אח"כ עוד שה ומתנה אם חייב פסח יהי' זה לפסח ואם לא יהי' שלמים או מותר פסח ומתנות וכל הני לא מעכבי ויעשה הכהן כן כדי לזכות את זה שלא לעבור על ספק כרת וק"ל אך העיקר מה דקשה אף לתי' הלח"מ דהי' לו לרמב"ם לבאר זה התנאי והכל וכאשר כ' לעיל וק"ל. אך אפשר כהן לא יעשה זה לבטל מספק סמיכה ואינך דנהי דשרי לעשות כדי שיזכה חבירו בדבר שלא פשע חבירו מ"מ זה רק במה שעושה חבירו בשלו אבל הוא יעשה אח"כ לעצמו דבר שהוא ספק חטא זה אפשר לא אמרינן וק"ל: