פתח הבית (רמב"ם) ז

עבירה בפועל דהרי אף אם פסולה מחמת חימוץ חייב אם מחמצה והבן. אבל כאן כיון דדחי בירושלמי הראי' ממקטיר על החמץ די"ל שנזדמן לו אח"כ או שהי' זה שוחט וזה זורק א"כ הוי שפיר מסברא לומר דפסול משום כל מילי וק"ל. אך ק"ק לזה דא"כ מאי דקאמר בירושלמי ר' מנא אמר אילולי דתני חזקי' וכו'. א"כ בא לדחות ראי' מהקטרה משום די"ל פסולה ג"כ חייב. ות"ל אם נאמר כן א"כ ממילא מנ"ל כלל דפסול. משום כל מילי וכו'. הא אי נימא כל כו' א"כ ממילא אף בפסולה חייב. א"כ הדר נעשה עבירה בפועל א"כ נימא דבדיעבד כשר וק"ל

ובדרך יותר פשוט קצת י"ל דשם במנחות פריך שפיר דטפי מסתבר לומר דבדיעבד כשר ומשו"ה מחמץ אחר מחמץ חייב. מדנימא בדיעבד פסול ומחמץ אחר וכו' הוי גזה"כ וק"ל: עוד הקשה השעה"מ בהשמטה סוף הספר על דברי המ"ח הנ"ל. דהרי במנחות כ' איתא שם פלפול אם לא מלח הקרבן אם כשר בדיעבד ות"ל כל מילי וכו' ע"ש. ולכאור' שם לא שייך תי' הנ"ל. וקצת יש מקום לומר דבשב וא"ת לא אמרינן כל מילי וכו' דדוקא במה דאמר רחמנא לא תעביד וכו'. משא"כ בדבר שהוא בקום ועשה אף שנכתב בלשון ל"ת. ואף שיש לפקפק ולומר דהמעשה הוא שהביא קרבן בלי מלח אך י"ל דהלאו הוא רק שלא להשבית מלח אבל לא על הקרבן. משא"כ בלא יראו פני ריקם הלאו הוא על הגוף וצ"ע עוד בזה: עוד הקשה השעה"מ שם על הריטב"א ביומא (יג:) שכ' שם כל היכא דאיכא אזהרה אם לא שנה הכתוב הוי עיכוב דא"כ "כ קשה ג"כ מהא דמנחות מנ"ל עיכובא וכו' ות"ל דהוי אזהרה ע"ש. קצת י"ל די"ל עיקר סברת הריטב"א גבי קטורת דאם חסר א' מסימנים ממילא הוי עיכובא היינו משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ולא נתקיימה המצוה כלל. משא"כ באפיית מנחות יראה דלא שייך זה דהאפי' הוי רק הכשר מצוה. ומטעם זה י"ל ג"כ קצת קו' המ"ל הנ"ל (ג"כ) דפסח כיון שהרמב"ם במנין המצות חשבה למצוה בפ"ע א"כ י"ל מסברא פסול הפסח משום מהב"ע וכו' וגם מה שהקשה השעה"מ בהשמטה על הריטב"א מהא דמנחות (כ') הנ"ל דפילפל שם אם לא מלח אי מעכב ות"ל הא הוי אזהרה וכו' ע"ש. י"ל ג"כ קצת די"ל דבר שהוא בשוא"ת לפי סברותינו הנ"ל לא אמרינן בי' מצוה הבאה בעבירה כיון דאין העבירה בקום ועשה. וקצת משמע דבביטול עשה ודאי לא שייך מצוה הבאה וכו' דאל"כ כל הני דאין מעכבין בקדשים י"ל הא עשה עכ"פ איכא בהו ונימא מהב"ע וק"ל. ובמ"א נסתפקתי קצת בזה ועדיין צ"ע וק"ל וק"ק דבדף (סג:) אמר ר"ש פסח ששחטו שלא לשמו פטור ופי' רש"י משום שחיטה שאינה ראוי' וכו' ות"ל בלא"ה בפסול לא עבר. ואפשר כיון דהפסול בא רק עתה מחמת השחיטה שאני וצ"ע. וקצת יש לספק בפסח ששחטו שלא לשמו אם חייב דהרי פי' רש"י שם דהא דפטור לר"ש משום שחיטה שא"ר א"כ לדידן חייב. או דהפטור הוא משום דהוי זבח פסול וצ"ע והבן

ו) ה"ו דם הפסח וכו'. ע' כ"מ ואע"ג דבפ' תמיד נשחט וכו'. ולכאורה כמו כן הי' קשה מהא דזבחים (נה:) דתנן התם הבכור והמעשר והפסח וכו' ודייק הש"ס שם מזה דע"כ סובר התנא פסח בזריקה מדהשוה אותם ע' רש"י שם וק"ל. וק"ק מדוע לא הביא הכ"מ דברי רמב"ם בפי' המשנה שם פ' תמיד נשחט שכ' להדיא שם דפסח בזריקה. וצ"ל דבחיבורו חזר בו. וע' היטב לעיל (פ"ה מה' מע"ק הי"ז) ובלח"מ שם ע"ש. ומי שדעתו רחבה ובקי בענינים אלו יתרץ הדברים על בורין

ז) ה"ז המניח אימורין וכו'. בחי' לפסחים הארכנו הרבה בדברי המ"ל כאן וגם במ"א הארכתי קצת ליישב מה שרמז כאן הגהת מ"ל למה שפילפל המ"ל פי"ח מה' פסוה"מ ה"ט שכ' שם הרמב"ם גבי מותיר בשר פסח דאין לוקה משום נל"ע. ות"ל אמאי לא כ' הטעם משום אין בו מעשה ונ"מ אם לא קיים העשה ע"ש. ואמרנו ליישב קצת די"ל משום דבכה"ג לא מיקרי אין בו מעשה הואיל ומשכחת לה ע"י מעשה. כי י"ל עיקר העבירה היא בשעה שמבטל העשה ואף דקיימ"ל קיימו ולא קיימו. מ"מ לדעת הרמב"ם צריך דוקא שיהי' באופן שא"א תו לקיימו כנודע וא"כ י"ל העבירה הוי אז. ע' רש"י ותוס' ריש אלו הן הלוקין בסוגיא זו היטב. וא"כ הדר כיון דמשכחת לה ע"י מעשה כגון שאכל הנותר וכדומה. א"כ אף אם לא עשה מעשה חייב כאשר כן דעת קצת פוסקים. ע' מ"ל פ"ד מה' מלוה וע' שעה"מ ה' חו"מ [ומה שיש לפקפק בזה דמשמע דהרמב"ם לא סבר הכי מדכ' בהל' חו"מ דאין לוקה על בל יראה אם לא עשה מעשה אין כאן מקומו]. וא"כ הוי לוקה אי לאו משום נל"ע. ובזה ישבנו ג"כ מה דקשה אם משום נל"ע א"כ נשים [דפטורין[ לכאורה מעשה זו הואיל שהיא הזמ"ג (ובמ"א הארכנו בזה) א"כ ילקו. וגם א"כ אף אנשים ילקו דהרי אין העשה שוה בכל וכמבואר ריש תמורה. ולהנ"ל ניחא דהרי בנשים בלא"ה הוי אין בו מעשה ואין להאריך: עוד רגע אדבר הנה המ"ל כ' פי"ח מה' פה"מ הנ"ל דזה ודאי ניחא מה שלא כ' כאן גבי אימורין משום נל"ע דלא מצינו עשה זו גבי אימורין ע"ש. ולכאורה צריך ביאור באימורין שנתותרו מה דינם והנה לעיל פי"ט מה' פסוה"מ ה"י) חשיב שם כל הנשרפין יראה דלא חשיב אימורין בהדייהו וצ"ע. גם יש לספק קצת מנ"ל דאם לנו אימורים דפסול דיעבד הואיל ולא שנה הכתוב לעכב. ובזה י"ל קצת מה דצריך תרי קראי לאימורים. אכן יראתי לדבר בענינים אלו אשר אין לי מבוא בהן כלל. רק כתבתי לעצמי לזכרון בעלמא אולי אזכה עוד ויפתח לי ה' שערי בינה יהי' לי זאת למזכרת

א) ה"ט יו"ד י"א לכאורה קשה מ"ש הי' פחות מחמשים אין שוחטין וכו' הא לא שינה הכתוב לעכב ויראה דמשו"ה כ' אם נשחט בב"א כשר. אך הכ"מ כ' דמשמע כן מלשון הש"ס ע"ש. עכ"פ קשה ת"ל מדוע כ' אם נשחט בב"א וכו' ת"ל אף אם אין שם אלא עשרה או פחות ג"כ כשר אף דלא הוי קהל ועדה וישראל לא בב"א ולא בזא"ז. ואמאי נקט בב"א דמשמע דוקא הואיל והוי עכ"פ ספיקא ואמאי לא אשמועינן רבותא טפי. וגם לשון הרמב"ם שכ' בתחלה כפי הגי' שלפנינו אין שוחטין בפחות מחמשים ואם שחטו כשר. מאי כוונתו בזה. אם הכוונה דכיון דשחטו פחות מחמשים א"כ ע"כ לא יצא ידי חובתו לעשות ג' כיתות בב"א ובזא"ז. א"כ למאי הלכתא כ' אח"כ ואם שחטו כולן בב"א כשר. ת"ל הרי כבר השמיענו זה תחלה. ואם נימא דתחלה איירי בזא"ז ואח"כ בב"א זה דוחק דמאי אולמא הא מהא וצ"ע וק"ל. עוד קשה קצת דמשמע דאם אין חמשים לא ישחט כלל הפסח. ואמאי לא נימא דאתי עשה דשחיטת פסח ודאי הך דלכתחלה צריך קהל ועדה וישראל והתורה לא קפדה רק היכא דאפשר. וכעין זה אמרינן בהא דאסור לשחוט אחר תמיד של בין ערבים וזה דוקא היכא דאפשר ע' היטב תוס' מנחות (מט ד"ה ת"ל). ושם נסתפקו קצת במקום דמיפסל בדיעבד אי שייך דחיי' אבל בלכתחלה מודו יעו"ש. וא"כ צ"ע קצת כאן וק"ל

ט) הי"ד ומפשיטין את כולן וכו. ע' לח"מ ומה שתי' כ' ג"כ תוס' בשבת שם לחד תי' ע"ש וע' תשו' שאגת ארי' בדיני מילה שצידד שם דהרמב"ם איירי כאן כ"ז שלא פירש. וכ' דהש"ס דשבת שם הוי סבר דאיירי שפירש ולכך הוצרך לומר דשקיל בברזי אבל משאר סוגיות משמע דאיירי בלא פירש ומפשיט כדרכו ע"ש. וקצת יש לפלפל די"ל זה הוי פ"ר דלא ניחא לי'. אולם לא עיינתי כעת. גם בלא"ה צריך להבין מדוע יקרא זה בשם פסיק רישא הלא לכאורה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ובזה יש מקום ג"כ ליישב הסוגיות דלכאורה מה פריך הש"ס והא מודה ר"ש