פתח הבית (רמב"ם) ה

דם פר שבהיכל לדם שעיר שבפנים דמעכב ע"ש. וצ"ע מאי ראי' הרי שם הקדים החוץ לפנים וכאן להיפוך. ועיינתי לעיל (דף מ') בתוס' ישינים שם כ' מדמשני הש"ס לעולם הגרלה ונהי דסדרן לא מעכב עכ"פ גופי' מעכב. לפ"ז ע"כ הדר בי' הש"ס ממאי דהוי ס"ד תחלה דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי שעיר בפנים דמעכב. דכמו דקודם הגרלה לא מעכב כמו כן זה ע"ש. והיינו דסבר דבעי דוקא שיהיו שניהם פנים. וכ' דלפ"ז ע"כ הא דקאמר כאן שעיר ששחטו קודם מתן פר לא עשה ול"כ וכו'. היינו משום דשחיטה צורך פנים. ולסוף כ' די"ל הכל תלוי במה שמאחר ע"ש. והנה כפי הנראה יש כאן ג' שיטות לדעת רש"י וכפי מה שמסיק הת"י דף מ' תלוי הכל במה שמאחר ולת"י (דף מ') בתחלה וכאן צריך שיהי' שניהם פנים. ולדעת הרמב"ם כפי מה שצידדנו תלוי רק במעשה שעושה עכשיו. ואי תיקשי אם כן הך (דדף מ') דקאמר שם בהגרלה אף דסדרן לא מעכב וכו'. ות"ל הא עכ"פ המעשה של עכשיו הוא פנים. י"ל הגרלה גרע טפי וכנראה מפשטות הסוגיא שם. וקצת י"ל שהרמב"ם הכריח זה דהת"י הקשה (בדף מ') שם לס"ד דקאמר דאקדים פר במזבח מקמי שעיר בהיכל. ת"ל אמאי לא תני ג"כ פר אין מעכב השעיר אם הקדים שעיר בהיכל מקמי פר. ולהנ"ל י"ל דרמב"ם סובר היכל כפנים כנראה בהלכה א' כנ"ל. וא"כ כיון שתלוי במעשה של עכשיו אם הקדים שעיר בהיכל באמת מעכב. רק אם הקדים פר במזבח אין מעכב דהכל תלוי במעשה של עכשיו אך לכאורה ז"א דס"ס הרי גם מזבח בהיכל וא"כ אמאי לא [מעכב]. אם לא שנאמר דדוקא היכל עצמו ולא הבנוי בתוכו. גם אפשר דוקא הפרוכת ולא שאר ההיכל. וכן משמע קצת בהא גמר מתנות שבהיכל נותן על מזבח הזהב. משמע קצת שהמזבח אינו כלל וצ"ע וק"ל כ"ז כתבתי בחי' ליומא. וע' מה שאכתוב לקמן ה"ג

לט) ה"ג איל ושעיר וכו' לפי מה שצידדנו לעיל דהכל תלוי במעשה שעושה עתה. א"כ מדוע יעכב זה. וע"כ דאם זה שאיחר הוא פנים מעכב. א"כ קשה לעיל גבי שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר וכו'. אמאי צריך לטעם שחיטה צורך פנים וכו'. ובאמת לכאורה קשה זה בלא"ה על הש"ס (דף ס"א ע"א) דקאמר שם עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ול"כ וכו'. ופריך שם ממתני' כאילו עולא המציא דבר חדש. ות"ל הלא הוי דברים שבפנים. אך י"ל עולא הא גופי' קמ"ל דא"צ שיהיו שניהם פנים וצ"ע עוד היטיב וכעת לא עיינתי כראוי

מ) ה"ה ויחפון פעם שני' וכו'. ע' כ"מ ומ"ח. ועיין מ"ח שהביא בשם ירושלמי שסבר דאם כבר הקטירו ואח"כ נשפך הדם לית לן בה. וכ' דבש"ס דילן מוכח איפכא כמבואר כאן. וקצת קשה לי בסוגיא דפריך על ר"ח דאמר קטורת שחפנה וכו'. הרי עיקר רבותא דר"ח דצורך פנים כפנים. וא"כ זה דוקא אם חפן קודם שחיטה ואח"כ נשפך. אבל עדיין לא הקטיר. א"כ במתני' דהקטיר אף בלא ר"ח קשה. ומכח דברי הירושלמי שיראה מדבריו דהקטורת גרע טפי משאר עבודת פנים י"ל קצת וצ"ע. ובחי' כתבתי כי יראה לכאורה כמו גבי נשפך דם פר אחר מתנות שלפני ולפנים קודם מתנות שבהיכל דשוחט פר אחר ולא אמרינן דא"כ הוי שחט שעיר קודם פר. כיון שכבר עשה פר את שלו בעבודת לפני ולפנים. א"כ כמו כן בנשפך דם אחר מתנות שלפני ולפנים א"צ לחפון קטורת אחר. דאל"כ הרי לעולם צריך קטורת קודם מתנות שלפני ולפנים וא"כ צריך לחזור הכל א"ו כנ"ל. אך א"כ צ"ע לשון הרמב"ם שכ' קודם שיגמור כל המתנות וצ"ע. ואולי אזכה עוד להבין אי"ה

הי"ד כמדומה כ' קצת בהל' ק"פ

מא) הט"ז שאין חטאת ציבור מתה. בחי' ליומא (דף ס"ב) כ' קצת בזה. ע' מ"ח הביא הסוגיא דיומא (דף ס"ה ע"א) דקאמר שם עד מתי זקוק להיות חי עד שעת מתן דמים. וכ' דהלכה כן. דרבא סבר ג"כ הכי (דף עא ע"א) ע"ש. והיינו כר"י (בדף מ' ע"ב). ועיין תוס' (דף ס"ה) שם ד"ה אמר ר' ינאי וכו'. אבל לכו"ע שילוח אינו מעכב. וראיתי במרכבת המשנה שכ' מדלא הביא הרמב"ם זה ע"כ סבר שילוח מעכב. וראי' מדפסק דמרכיבו על כתיפו ע"כ שילוח מעכב ע"ש. וזה אין ראי' דאף דאין מעכב מ"מ דוחה מצותו שבת וגם נראה לכו"ע אין שילוח מעכב. ועיין תוס' (דף מ') שם. ולא ראיתי כאן לרמב"ם שהביא אם וידויי מעכב או לא דתוס' שם פי' דזה פלוגתא דר"י ור"ש ע"ש וצ"ע. ועיין מ"ה הנ"ל הביא בשם ירושלמי דשילוח מעכב ע"ש

מב) הח"י טריפה וכו'. עיין לח"מ ומ"ל. ואכתי קשה אמאי לא קאמר הש"ס הך דרשא דיעמד חי וכו'. ועיין מ"ח ומ"ה שניהם לדבר א' נתכוונו. די"ל הש"ס אזיל למ"ד טריפה חי' ע"ש. ובחי' כ' איזה דרכים וחד מנהון לדעת רש"ל דהא דטריפה אין חי' היינו רק רוב. א"כ י"ל לס"ד דש"ס דלא הוי אזלינן בתר רובא הי' שרי משום ס"ס שמא לא הוי טריפה. ואת"ל טריפה שמא אפ"ה יחי'. משא"כ אחר דאזלינן בתר רובא לא הוי ס"ס. וקצת יש לפקפק דנימא סמוך מיעוטא לפלגא. והדברים ארוכים אין עת האריך פה

וקצת קשה כיון דמבואר (דף מ') דפליגי תנאי עד מתי צריך להיות חי עד שעת ווידוי או עד שעת מתן דמים של חבירו והבאתיו לעיל. וא"כ דילמא אם נטרף אחר אלה אף לכתחלה יכול לשלוח טריפה כיון דלא קאי על זה וצ"ע קצת: עיין מ"ח שכ' כיון דאיתא בש"ס (דף ס"ג) דאם הומם יכול לפדותו באחר ואותו אחר א"צ שוב הגרלה כיון שבא מכח הראשון. א"כ אם נטרף י"ל ג"כ נהי דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים מ"מ כדי לקיים מצות שילוח פודה ע"ש. וצ"ע לי בדבריו שכ' הואיל ובא מכח הראשון א"צ הגרלה. ממ"נ אם איירי קודם כפרת דמים של חבירו. א"כ מאי קאמר כדי לקיים מצות שילוח הרי אם לא יפדה ע"כ יקח אחר כיון דמעכב. וא"כ ממילא ע"כ יגריל מחדש ויקיים מצות שילוח ואם כוונתו אחר כפרה דאז אם לא יפדה לא יקח אחר א"כ קשה כאשר כ' לעיל דמנ"ל כלל דבעי שיהא כשר עד שילוח. ועוד חזון למועד בזה אי"ה

מג) הי"ט חלה השעיר. עיין מ"ה צידד דאם חלה ממש הוי כמו מום עובר ופסול ע"ש וכעת לא עיינתי

מד) הכ"ב ירד אחריו עיין מ"ח שכ' אפי' בשבת. והקשה א"כ אמאי אמר (דף ס"ו ע"ב) לומר שאם הי' חולה וכו'. ולא אמר לענין זה ע"ש. וע' שאגת ארי' סי' ע' הקשה ג"כ מכח [] אף שהי' ממילא נפל איברים איברים מ"מ הוי כאילו המיתו בידים. ותי' דהלשון משמע דבשעת שילוח חילל שבת מיד. ומיושב גם זה וק"ל ודברי ש"א שם תמוהין שהביא ראי' מחולין דהוי כאילו המיתו מהא דדייק מכאן דאזלינן בתר רובא וכו' יראה שהבין דקו' הש"ס הוי מכח דלמא טריפה וחילל שבת ויוה"כ בחנם והרי הראי' שם מגוף הענין שלא קיים מצות שעיר וק"ל

מו) שם ואיברי שעיר זה מותרין בהנאה וכו' עיין מ"ח שכ' אם ברח מותר ג"כ באכילה משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה ע"ש

מז) הכ"ה בחי' ליומא שם הארכתי וגם בחי' פ"ט מה' ביאת מקדש. ועיין מ"ל ה' כ"מ פ"ב באורך ושם הארכתי ג"כ. ומה דקשה טובא ת"ל הא חייב ג"כ משום הבערה. מצאתי בשאגת ארי' סי' ע"א הקשה כן. ותי' דעל קטורת חסירה חייב מיד אביאה בלא הקטרה זה צ"ע לענ"ד. ומה שיש ליישב לכאורה הוא משום דהוי מקלקל ובחי' ליבמות (דף ל"ג) ופ"ט מה' ביאת מקדש הנ"ל הארכנו הרבה וק"ל: