פתח הבית (רמב"ם) ד

שלא הי' מזה על חודה של כפורת ממש. ולמטה שבע היינו למטה מחציי' אלא כמצליף וכו' א"כ יש מקום לומר עיקר הרבותא דס"ד שצריך שיהי' למעלה ממש ושבע למטה היינו למטה מחצי'. קמ"ל דאינו. אלא הכל זה תחת זה. רק החילוק בין ראשון לשאר דבראשון גב ידו למטה. ובשאר גב ידו למעלה. ולעולם צריך שיגעו. אך רש"י גופי' פי' שם שהי' נופלין לארץ ולא נוגעין וכו'. א"כ יראה דזה גופי' הוא הטעם. וגם משמע דהוי דומיא (דפר העלם] דבר דג"כ לא היו נוגעין. ודע דאף שאין נוגעין. מ"מ לדעת רש"י בשבע שלמטה הי' מנמיך ידו כל פעם קצת. ומשו"ה אמרינן (דף נ"ז) שידע שהי' של יוה"כ הואיל והיו כסדרן. כי ס"ס עפ"י הרוב נגעו. אך אין חיוב. עיין לח"מ. אבל הערוך פי' שהי' הכל במקום אחד ולא הי' מנמיך כלל. ומה שתמה המ"ח מהא דדף ט"ו דקאמר שם שלא הי' למעלה ולמטה וכו'. צ"ע דהרי שם פי' רש"י דהעיקר שלא הי' צריך להיות ראשונה למעלה מחציי' ושאר למטה מחציי'. ועיין תוס' ישינים. זכורני אשר פילפל בזה וכעת אין ת"י לעיין בו

כה) שם שכך נאמר וכו'. עיין לח"מ ועיין גם תיו"ט פ"ה משנה ד' כ' ג"כ דע"כ ט"ס ברמב"ם ע"ש

כו) שם על אמצעי של מזבח וכו'. וע"כ מגלה שלא הי' שם גחלת ואפר דצריך שיהי' על טהרו ממש. וגם אמצעי לאו דוקא אלא אף מן הצד וכמבואר לקמן. וביומא (דף טו ע"ב וד' נט ע"א) ע"ש. ועיין מ"ח

כז) ה"ז אלא שעשו כהנים גדולים קבע. במשנה שם חד גירסא סתם כהנים. עי' תיו"ט שם

שם ומעולם לא צריך אדם לכך וכו'. עיין מ"ח שכ' דמוכח מרמב"ם שסובר באמת אם הי' רוצה הי' אוכל והקשה א"כ איך אמרינן פ' יוהכ"פ אכילה לא הותר מכללו וכו'. הרי הותר מכללו כה"ג ע"ש. וצ"ע דהרי יראה ודאי שלא הותר לו רק לפיקוח נפש וזה לא שייך הותר וק"ל וצ"ע. ועיין רע"ב כ' שם לא שהיו אומרים לו כדי שבאמת יאכל. שהרי לא הי' מעולם צריך לכך. רק כדי שיהי' לו פת בסלו וכו'. א"כ משמע לפ"ז קצת שבאמת לא הי' רשאי ובלא"ה צ"ע לשון זה דמאין היו יודעים שלא יצטרך וצ"ע

כח) שם ומתוך שאר בשרן וכו' עיין מ"ח שהקשה הרי בש"ס (דף ס"ח ע"א) מבואר דבשעת הוצאתן צריך שיהי' שלם רק בשעת שריפה בנתחין. וברמב"ם משמע דמיד בשעת הוצאתן לבית השריפה הי' מנתחין. וצ"ל שלא הי' מפרידם לגמרי עד אח"כ אבל ברש"י לא משמע כן ע"ש

כט) שם לבנים משלו. עיין מ"ח שכ' שא"צ למוסרן לציבור ע"ש. ועיין פ"ט מה' כלי מקדש ע"ש

ל) פרק ד ה"א כחצות לילה מפיסין לתה"ד. עיין מ"ח ותיו"ט פ"ב משנה ב' הביאו דעת תוס' (דף כ' ע"ב) ד"ה משום חולשא וכו' שצידדו דאף תה"ד צריך בכ"ג ביוהכ"פ ע"ש. וע' עוד תיו"ט שם כ' מלשון הרמב"ם משמע שלא הי' רק פייס לתה"ד ודישון מזבח פנימי ע"ש. ועיין רמב"ן במלחמות שהביא הכ"מ כאן שכ' דהי' שפיר ד' פייסות. א') לתה"ד. ב') לדישון מזבח פנימי ומנורה. ג') למחתה. ודלא כרמב"ם לעיל פ"ב ה"ה שכ' ובה הי' נכנס דמשמע אף הולכת מחתה לקטורת מזבח הפנימי הי' בכ"ג. אלא דזה הי' בשאר כהנים ע"י פייס. ונהי דקטורת של לפני ולפנים הי' צריך אף הולכת מחתה ע"י כ"ג אבל זה לא. ד') איברים של חול שמקטירין כל הלילה לר"מ דאמר חלבי חול קרבין. ואף למ"ד אין קריבין מ"מ משכחת שפיר ביוה"כ שחל להיות אחר שבת דחלבי שבת לכו"ע ודאי קריבין וכו'. והתיו"ט הקשה ע"ז דהרי א"כ ס"ס לא הי' ארבע פייסות רק בחל אחר שבת. וכ' הוא פייס ד' הי' להוליך איברים מן כבש למזבח להושיטן לכ"ג ובחי' ליומא כתבתי כי קשה קצת אמאי לא אמרינן פייס ד' הי' בין ערבים למחתה כמ"ש למחתה של שחרית אף שבכל יום לא הי' פייס הי' ביו"כ. כמו כן י"ל לענין בין ערבים ובפרט יוה"כ שחל בשבת. דהרי יראה דבשבת הי' לעולם פייס לקטורת של ב"ע בעצמו דלא שייך לומר מי שזכה בשחרית כו' שהרי בשחרית הי' משמר אחר. וא"כ ע"כ הי' מפייסין בין הערביים. וראיתי במ"ח כאן שכ' ג"כ דהי' ביוה"כ פייס למחתה ב"ע. ואפ"ה לא רצה לחושבו תוך ד"פ. וע"כ משום דמשמע ד"פ בשחרית וק"ל

לא) שם ומניח אחר לגמור השחיטה. בחי' לקצת ה' יוהכ"פ הבאתי מה שהקשה הפרי מגדים איך רשאי לחלל שבת או יוהכ"פ בחנם כיון שאין חיוב רק מצוה כמבואר ביומא (דף לג ע"א) ואפשר כיון דהוי כמת לא מיקרי תו חובל ולא נוטל נשמה ושם הארכנו קצת. וע' במנחות ר"פ ר' ישמעאל כעין זה. ושם בחי' הארכנו ג"כ קצת

לב) שם ואח"כ שוחט את הפר וכו', עיין מ"ח הביא כאן לשון תיו"ט פ"ד מ"ג שכ' דכאן ג"כ אחר ממרק על ידו ע"ש. ויראה דה"ה בכל הקרבנות. ולא עיינתי כעת

לג) שם דקה מן הדקה וכו' עיין כ"מ שכ' דהוא מברייתא דפיטום קטורת וכו'. ועיין מ"ח שתמה דהרי זה משנה שלימה יומא (דף מ"ג ע"ב) ע"ש

לד) שם כבר ביארנו וכו' עיין כ"מ ועיין מ"ח צידד דהוי דאורייתא גם כאן רק תורה התירה ע"ש. ועיין תיו"ט (פ"ה משנה א') ג"כ בזה ע"ש

לה) ה"ב עיין בזה מרכבת המשנה ומ"ח ותיו"ט. וכבר הארכתי בזה בחי' לעניני חנוכה השייך לכאן ועתה לא אאריך (ואולי אזכה עוד לעיין בזה אי"ה)

לו) שם מזה על הקרנות ואח"כ חותה הגחלים. והפייט יסד קצת להיפוך. והמהרי"ב כ' שהוא שלא כסדר וכעת לא עיינתי

שם וזו היא עבודה קשה. ע' מ"ח כאן הקשה מה שהקשה הלח"מ פ"א ה"ז ע"ש ומ"ש שם

לז) פרק ה ה"א עיין לח"מ שתמה על הרמב"ם מהא דזבחים (דף מ') שנראה להדיא שם לר"י דוקא לפני ולפנים וכו'. ועיין מ"ח הקשה עוד מהא דיומא (דף מ' ע"א) דאמר שם אי אקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות שעיר בהיכל לית לן בה לר"י ע"ש. והלח"מ כ' שיש ט"ס בדברי הרמב"ם וצ"ל לפנים מן היכל ע"ש. והמ"ח כ' דזה דוחק וכ' דהרמב"ם פסק בחדא כר"י ובחדא כר"נ. והוכיח זה מהא (דדף סא) דאמר שם עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום וכו'. ופריך מהא דתנן הקדים דם הפר לדם השעיר יחזור ויזה וכו' ומשני בהיכל ע"ש. ולא הבנתי כוונתו איך מוכח זה מעולא הרי שם באמת קודם לפני ולפנים. ואפשר כוונתו כיון דלפי תי' הש"ס ע"כ מוכח דמתני' איירי בהיכל ואפ"ה תנן יחזור ויזה וכו'. ובדברי הלח"מ שכ' דמ"מ לכתחלה יחזור ויזה לא ניחא לי' אך דוחק גם לשונו לא משמע כן קצת ע"ש. גם קשה קצת אם נאמר כלח"מ א"כ הא (דדף מ' ע"א) דקאמר שם אי דאקדים מתנות דפר בהיכל מקמי דשעיר בפנים חוקה כתיב וכו' ומה פריך הא עכ"פ ס"ס יוכל לחזור וליתן של פר בחוץ היינו בהיכל. א"ו דאין מעכב משמע דא"צ לחזור וליתן. אך יראה דזה אין מוכרח דלשון אין מעכב משמע אף אם הוא באופן שא"א לחזור וליתן מפר על היכל כגון שאין כ"כ דם וצ"ע

לח) ה"ב אע"פ שהחפינה בעזרה צורך פנים וכו'. לכאורה קשה למה לי' הא ות"ל בלא"ה הרי מתן דם הוא בפנים ופשיטא דמעכב. וצ"ל דסובר דבעי שיהא שתיהם פנים. אך ז"א דא"כ הי' לומר מיד בבבא זו אע"פ ששחיטה בעזרה דמו נכנס לפנים. וצ"ל אפשר דסבר דתלוי הכל במעשה שעושה. ועיין תוס' ישינים (דף ס') הנ"ל הביא בשם רש"י כאן לומר אם עשה אילו ואיל העם טרם שהוציא כף ומחתה ל"ל בה משום דהעיקר תלוי אם זה שאיחר הוא פנים. והקשו ע"ז מלעיל (דף מ') אם הקדים