פתח הבית (רמב"ם) כח

וכו' וכ' בחי' לפסחים די"ל אף שאין זמנו קבוע צריך קרא דס"ד כיון דדוחה יו"ט כמו כן שבת כדאמרינן מה"ט בכריתות (יד) דאמר רפרם זאת אומרת אין עירוב והוצאה ליה"כ דאל"כ ל"ל קרא להכשיר בשבת כיון דמותר ביה"כ כמו כן בשבת. והש"ס דחי שם די"ל שאני יה"כ דהכשירו בכך ע"ש. א"כ י"ל לרפרם כמו כן גבי יו"ט כיון דרבי קרא ביו"ט כמו כן בשבת ואף דיו"ט אין בו כרת ת"ל יה"כ ג"כ לא חמיר כמו שבת דאין בו מיתה רק ע"כ מה לי איסורא רבא או זוטא וכמו כן לענין יו"ט והרמב"ם פסק דלא כרפרם כדדחי הש"ס שם. א"כ כמו כן כאן לענין יו"ט די"ל שאני יו"ט דהכשר מצותו בכך א"כ לכך לא צריך קרא וק"ל

קמד) צריך להעיר עוד בלשון הרמב"ם כאן שסיים דכל אלו אינן נדרים ונדבות אלא חובות וכו' וא"כ צ"ע דכיון שכלל כאן גם שלמי שמחה דהרי הרמב"ם פסק ספ"ג דא"צ זביחה בשעת שמחה וא"כ הי' יכול לעשות אתמול וע"כ צ"ל כטעם המהרש"א שהבאנו לעיל דהוי רק כמו צורך הדיוט אבל הרמב"ם שכ' דהוי חובות וא"כ צ"ע אי מש"ה קאתי עלי' א"כ איך יליף מחגיגה וע"כ צ"ל כסברת הלח"מ דבאמת הוי גזיה"כ רק דיהיב טעמא לקרא. וע"כ לא סבר ג"כ כרש"י בביצה הנ"ל (ט:) שפי' דמש"ה שתי לחם אין דוחין יו"ט הואיל ויכול לעשות מאתמול משא"כ בחגיגה. ולרמב"ם הרי שלמי שמחה ג"כ יכול לעשות מאתמול ואפ"ה דחי. וע"כ צ"ל הרמב"ם סבר דלא ילפינן מהנך דהוי גזה"כ וק"ל: גם י"ל הרמב"ם סבר אפשר דאף חגיגה יכול לשחוט מאתמול וא"כ שפיר קרא קאי גם אשמחה וק"ל

גם ראיתי להזכיר אם נטמאו במת בראשון ולדעת הרמב"ם דטמא מת בשביעי אין שוחטין אף אחר שטבל. עי' פ"ו מהל' ק"פ וא"כ כיון דתו לא יכלו להקריב כל שבעה ובלא"ה אם חל שביעי בשבת א"כ נימא כיון דהשתא תו אין לו תשלומין לידחי ציבור טומאה, ובחי' לחגיגה (דף יז) הבאתי שם בדומה בשם ס' מנחת כהן שכ' באמת דכה"ג דחי. אבל לא נראה כן כיון דלעולם אין זמנו קבוע רק עכשיו איתרע וק"ל: עי' קרית ספר שכ' מש"ה חגיגה דוחה יו"ט אף שיש לו תשלומין שמא יאנס ולא יוכל להקריב אח"כ ע"ש וצ"ע

קמה) הלכה י' המפרש עולת ראייתו וכו' עי' כ"מ ולח"מ ועכ"פ יראה אם הניח רק מטלטלין ודאי אין חייבין להביא אף לאחר תקנת הגאונים דאהא לא תיקנו וק"ל: עי' מ"ח. ובחי' לב"ב הארכנו קצת בדין אי נדר חייבין יורשין לקיים ע"ש. ועי' ספר קרית ספר כ' טעם למה חייבין היורשין להביאו דאל"כ יהי' מה [שנכנס[ האב בעזרה ביאה ריקנית וזה צ"ע וק"ל

קמו) שם היורשין חייבין להביאה קשה לפ"מ שנסתפקו תוס' חגיגה (ט. ד"ה כיון וכו') דאם חיגר ביום שני אי יכול להביא, וא"כ כאן במת ממש דודאי אין ראוי לביאה איך יביאו. וגם לכאורה משמע יביאו יורשים היינו אף לאחר החג וזה צ"ע הרי שוב אין תשלומין, וצ"ל דס"ס חייב כפורע חוב ועי' ס' ושב הכהן וצ"ע

קמז) שם מותר להקריב בחולו של מועד וכו' עי' מ"ח שהביא הך סוגיא דביצה (כ:) דקאמר התם השתא סלותי מסלתינן נו"נ מיבעיא ע"ש ולא הי' לו להביא הך על הרמב"ם דהרי הדבר צריך ישוב דבתמורה מייתי הש"ס קראי דמותר להקריב נו"נ בחה"מ. ובביצה אמרינן זה מסברא השתא סלותי וכו' וא"כ הרמב"ם כשהביא הך דתמורה לא הי' לו לציין הך דביצה וק"ל: וקצת הי' נ"ל סתירת הגמר' די"ל קרא אתי לאורויי דלא נימא בחג השלישי אם לא הקריב ביו"ט כבר עבר על בל תאחר קמ"ל דיכול להקריב בחה"מ וק"ל

קמח) פרק ב הלכה א נשים וכו' עי' תוס' ריש חגיגה הביאו שם הירושלמי שסובר דנשים פטורות מקרבן אבל בראי' חייבות אבל בגמ' דידן מוכח דאף בראי' פטורות עי"ש

קמט) שם טומטם ואנדרוגינס פטורין מפני שהן ספק אשה. עי' לח"מ ובסוגיא שם כ' קצת בזה, ועכ"פ קשה לפי הטעם שכ' הרמב"ם כאן משום דהוי ספק אשה א"כ תקשי נהי דאי אפשר להביא קרבן הואיל ומבטל מסמיכה כמ"ש תוס' שם עכ"פ יהא חייב בראית פנים מספק ואי משום דלדעת רמב"ם לעיל פ"א כיון שלא יצא כלל בלא קרבן ידי ר"פ א"כ ממילא אסור דעבר על לאו אכתי לפ"מ שכ' לעיל די"ל טעם הרמב"ם משום מצוה הבאה בעבירה א"כ ניתי עשה וידחה ל"ת. וממ"נ ילך לעזרה אי אשה היא א"כ יכולה להתראות בלא קרבן דאאשה לא נאמר כלל הלאו ואי איש הוא א"כ אתי עשה ודחי ל"ת כיון שא"א לו להביא קרבן וק"ל: ומ"ש הט"א שם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כבר כ' לעיל דאינה מוכרח כ"כ לדינא. אכן י"ל דכונת הרמב"ם ג"כ הואיל דהוי ספק הוי זכר משונה וממועט מכל זכורך שפיר וק"ל

ובענין קו' הלח"מ מדוע לא הביא הרמב"ם הך דביעיו מבחוץ בלימוד הסוגיא אמרנו קצת בזה [עי' לעיל אות טו]

קנ) שם מי שחצי' עבד פטור מפני צד עבדות שבו עי' היטב לח"מ כאן ובפ"ב מהל' ק"פ ומ"ל שם. ומ"ש המ"ל שם דקשה למאי איצטריך זכורך להוציא נשים ת"ל כיון דחצי' עבד וחב"ח פטור אף אשה פטורה ע"ש. לא הבנתי מה ענין זה לזה. אם כונתו דילפינן אשה מעבד בגז"ש לה לה. זה לא נהירא, גם א"כ מאי מתרץ דאי לאו זכורך הוי מוקמינן אדון למעוטי עבד ממש ע"ש. אכתי הא ילפינן אשה וצ"ע וק"ל: אך זה י"ל דאי לאו זכורך הוי מוקמינן למעוטי עבד ממש וק"ל: ובחי' לחגיגה כ' דדברי הלח"מ כאן תמוהין מ"ש דלדעת רמב"ם הוי ספק משום דסבר כקו' תוס' בגיטין מספקא לי' לש"ס אי מיקרי אדון, וצ"ע דהרי לדעת הרמב"ם אזיל כאן בחגיגה למשנה ראשונה ומש"ה מוכח מקרא דמקצת אדון ממועט דאל"כ ל"ל קרא דגמר מאשה [אבל] תוס' הקשו שפיר דסברי דאזיל למ"א הקשו שפיר ואין להאריך פה

עי' מ"ח כאן שהקשה לפירש"י ותוס' דלמ"א חייב א"כ גבי שופר ומגילה הי' לנו ג"כ לומר שמוציא אחרים וכש"כ עצמו. ושם לא פסקינן הכי, וכן הקשה הבאר יעקב בהל' מגילה. וכן הקשה הט"א כאן בחגיגה. ותי' די"ל שם איירי בעבד של קטן דלא שייך כפי' ע"ש. וזה שייך לתרץ על הש"ס אבל בש"ע הי' להו לבאר זה. וע"כ נ"ל דודאי לענין כל מצות צד עבדות פטור ממצות כיון דעכ"פ עדיין מעוכב גט שיחרור רק גבי מצות ראי' עכ"פ צד עבדות חייב רק קרא מיעטו משום הואיל ויש לו עוד אדון אחר ובעי דוקא אדון אחד. א"כ י"ל שפיר דזה שייך דוקא באם משועבד לקנין כסף וק"ל

ומש"ה נ"ל המפקיר עבדו וכדומה למ"ד דבעי גט שיחרור אף לדעת רש"י ותו' אין עולה לרגל הואיל ולענין איסור אין לו צד חירות כלל ופטור מראי' כמו אשה וק"ל

גם יראה לי אם העבד רוצה להחמיר ע"ע ולראות פנים לכאור' אפשר דשרי דבדידי' ליכא כלל לאו דלא יראו פני. אכן אפשר בח"ע וחב"ח צד חירות שבו עובר לדעת הרמב"ם. אכן במפקיר עבדו י"ל דלגמרי לענין איסור הוי כאשה (י"ל) רשאי להחמיר ע"ע וק"ל: גם צריך לדעת לפמ"ש לעיל דאף לדעת רש"י ותוס' עכ"פ לענין איסור הוי כאשה א"כ איך יביא קרבן הא אסור בסמיכה כיון דצד עבדות שבו לענין איסור הוי עכ"פ כמו אשה ואיך אפשר בסמיכה. אכן שם בחי' לחגיגה (ד.) בתוס' ד"ה אלא וכו' כ' שם לישב קו' הט"א שהקשה בח"ע ובחב"ח ל"ל קרא למעוטי ת"ל הא מבטל מסמיכה. די"ל דהוי כמו ערל וטמא דגברא לא חזי לסמיכה מביא בלא סמיכה. כמו כן י"ל כאן דלא דמי לטומטום וכו' דהוי ספק פטור משא"כ כאן דהוי ודאי רק דלא חזי, א"כ לכאורה גם כאן י"ל כן דעכ"פ חייב בודאי