פתח הבית (רמב"ם) כו

חידושי הרמב"ם הלכות חגיגה פרק א

קלו) פרק א הלכה א חגיגה שנאמר תחוג וכו', עי' מים חיים שהקשה מדוע לא הביא קרא דפ' אמור וחגותם לה' דמהא יליף הש"ס בחגיגה (י.) חגיגה, ותי' הואיל והביא לאינך קראי דפ' ראה הביא ג"כ זה ע"ש

קלז) שם ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא וכו' עי' טורי אבן בחי' לחגיגה בריש מס' שהבין מדברי הרמב"ם דאין תשלומין כלל לראית פנים דמצות ר"פ אינו רק ביום ראשון רק אפ"ה מביא בשאר ימים עולת ראיה כיון שכבר נתחייב ביום ראשון הקרבן עכ"פ. ונ"מ אם הי' חיגר ביום ראשון אף למ"ד כולן תשלומין זה לזה אפ"ה אין מביא כיון דמצות עולת ראי' היא רק משום לא יראו פני ריקם וכו' א"כ כיון שפטור יום ראשון ובשאר ימים לא קיים מצות ראיה כלל, א"כ ממילא במה יתחייב בקרבן ע"ש, ועי' לח"מ כאן יראה שהבין מרמב"ם וסמ"ג דיש לו תשלומין ואין עובר אף בל"ת וגם לראי' גופי' יראה מדבריו שיש לו תשלומין ע"ש. ועי' מ"ח שפי' דודאי לעשה יש לו תשלומין ומשמע אף למצות ר"פ דלא כט"א, אבל עכ"פ אם התראה ריקם עבר על לא יראו ע"ש. ומלשון הלח"מ יראה דאף הלאו י"ל דתיקן. והיינו כיון דבשאר ימות הרגל יכול להתראות ריקן כמבואר לקמן פ"ב ה"ו, א"כ חזינן דחייב רק פ"א א"כ כיון שהביא עכ"פ פעם אחת אף אח"כ לא עבר למפרע ביט"ר וק"ל: ובחי' לחגיגה דף י"ז הארכתי קצת ושם כ' כי יראה מלשון תוס' ר"ה (דף ד) שחולקין על הרמב"ם וסוברין נהי דעבר על ל"ת מ"מ קיים העשה, ובס' ט"א כ' גבי סוגיא דטומטם וכו' דמצות עשה עכ"פ קיים משמע מדברי. תוס'. ושם בחי' הנ"ל (אות עו) כ' די"ל עיקר טעם הרמב"ם מ"ש דלא קיים מ"ע היינו משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ואף דלכאורה יראה מדברי הרמב"ם בהל' לולב שסובר דלא אמרינן מצוה הבאה וכו' כלל. ובחי' לפסחים הארכנו קצת. מ"מ יראה כיון דעכ"פ מודה הרמב"ם דבקרבן איכא משום מצוה הב"ע י"ל כה"ג לענין [כניסה] לעזרה ג"כ: ואף דבט"א החליט דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כמבואר בש"ס דזבחים (צד.) בחי' כ' שם דאין זה מוכרח כ"כ ע"ש. ומעתה אם נאמר כן א"כ אם חל י"ט ראשון בשבת [או אם אין לו מה להקריב שאין יכול [למצוא דוחה עשה דשלש פעמים את ל"ת דלא יראו וכו' ואף אם נאמר שיש לו תשלומין אפ"ה י"ל דוחה עי' שבת (כד:) דמבואר שם גבי שריפת קדשים דפריך אמאי אין שורפין ביו"ט ניתי עשה ונדחי לל"ת ומשני לסוף הוי י"ט עשה ול"ת ע"ש, ועי' רשב"א בחי' שכ' דאף דיכול לעשות למחר מ"מ דוחה וכו' ולא הוי בכי הא אפשר לקיים שניהם ע"ש. א"כ כמו כן כאן. גם לא תדחי ותאמר די"ל דהוי עשה שאינו שוה בכל דנשים אין מצוות בזה. וכבר צידדו לומר דעשה שאין שוה בכל אין דוחה ל"ת. ז"א דגם הל"ת אין בנשים וק"ל ולדינא צ"ע וק"ל. אח"כ אינה ה' לידי ס' קרית ספר וכתב דאם מביא אח"כ תיקן מה שנכנס בעזרה ביט"ר ולא הביא

עי' מ"ח שכ' דבירושלמי איכא פלוגתא דאמוראי אי ר"פ בעזרה או רק להר הבית ואנן קיי"ל בעזרה ע"ש. ויש ראיה לזה מהא דחגיגה (דף ד:) דאמר שם בשלמא טמא הואיל וליתא בביאה ליתא בהבאה ע"ש. והיינו משום דטמא אסור ליכנס במקדש דאי להר הבית הלא טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה וק"ל ובחי' לחגיגה דף י"ז (או' עב) הארכתי לישב קצת מדוע לא ביאר הרמב"ם כלל דין לינה דלדעת תוס' בכמה דוכתי בעי לינת שבעה. עי' ר"ה וסוכה וזבחים גם עכ"פ סברי לינה לילה אחת אף בלא קרבן [ע"ש]

ודע דרש"י בחומש פ' ראה פי' על הא דלא יראו פני וכו' היינו בעולת ראיה ושלמי חגיגה ע"ש, א"כ לפ"ז יש לספק אי בחד מינייהו שוב לא עבר על ל"ת או בעי דוקא תרוייהו. ואם נימא כן א"כ אם שחט חגיגה בעי"ט אם נאמר דשרי א"כ אסור לו ליכנס לעזרה. ולקמן נדבר בזה אי בעי שעה הראוי' לחגיגה. עי' פסחים (ע:) בתוס' ד"ה שלמים וק"ל: אמנם אפשר לומר אם ההקטרה עכ"פ בליל יו"ט יצא ואין להאריך בזה דמרמב"ם משמע דלא כרש"י