פתח הבית (רמב"ם) כא

טבילה בטמא מת אין שוחטין עליו. דאל"כ בציבור אמאי נעשה בטומאה הרי יכול לטבול. א"ו דאחר טבילה שוה לקודם טבילה. וכמדומה דפילפל בזה הקרבן חגיגה הנ"ל ג"כ. אך בזבחים ופסחים הנ"ל משמע בטמא שרץ למ"ד אין שוחטין ציבור עבדי בטומאה וא"צ לטבול וצ"ע

גם נזכיר דק' למ"ש כאן דאין נוהג רק בט"מ וכו' ק' א"כ מהא דאמרינן בפסחים (פ.) הי' מחצה טמאין ומחצה טהורין מטמאין אחד מהן בשרץ וכו'. ואי טומאת שרץ לא הותר בציבור אמאי מצטרף לעשות רוב טמאים. ואי תימא דמ"מ מצטרף לרוב. מ"מ קשה זה שמטמאין אותו בשרץ אתה מדחהו מפסחו. אך זה יש לדחות דמ"מ עושה פסח שני ודו"ק. ובלא"ה קשה עוד הרי טמא שרץ שלא טבל חייב כרת כמבואר בפסחים (סט:). וכן פסק הרמב"ם לעיל (פ"ה ה"ד) יעו"ש. ומכש"כ זה שמטמא עצמו במזיד. ואי תימא שיטבול עצמו ויעשה פסח ראשון א"כ זה ודאי אין מצטרף להיות רוב טמאין. ואם נאמר דתחלה מקריבין הציבור הקרבן בטומאה. ואחר שהקריבו יטבול עצמו ויעשה הוא פסח. זה ודאי הוא דבר שאין נראה כלל וצ"ע דיראה דמוכח מש"ס דטומאת שרץ ג"כ הותר בציבור וצ"ע וק"ל ועי' זבחים (כב: בתוס' ד"ה א"ה וכו') שכ' בשם ר"ת שסובר אף למ"ד שוחטין על ט"ש וכו' אפ"ה הותר טומאת שרץ בציבור לענין אם כהנים נטמאו בשרץ דאף שיטבלו מ"מ טבולי יום ג"כ אסורים לעבוד עבודה וליכנס למקדש ע"ש. ועי' צל"ח פסחים (סז.) פילפל בזה בטומאת שרץ ע"ש

פב) ה"ב ואוכלין בטומאה וכו'. גם בזה יש לספק קצת בציבור טמאי מתים אם חייבין לטבול בשביעי עכ"פ כדי לאכול עכ"פ בלילה בטהרה וצ"ע וק"ל

קצת יש לבאר הא דאמרינן אם טמאים עודפים יעשו כולן בטומאה וכו'. והיינו אף הטהורים מותרין לעשות לכתחלה בטומאה וכו'. ואף דקיי"ל טומאה דחוי' בציבור צ"ל כיון שכבר רוב עושין ע"כ בטומאה אין קרבן ציבור חלוק ומותר אף לכתחלה וק"ל. ועי' בסוגיא וכעת לא עיינתי כראוי

פג) ה"ד הי' רוב הקהל זבים וכו'. ויראה ודאי דהרוב ג"כ אין עושין אף השני משום דאין ציבור נדחין ואין עושין לא ראשון ולא שני וק"ל. לכאורה יראה אם רוב זבין ומיעוט טהורין הטהורין עושין בראשון. אך דמקידושין (לז: בתוס' ד"ה אף כו') יראה שם דנדחין לגמרי. ועי' רי"ט שהקשה זה באמת ועדיין צ"ע

פד) ה"ה בחי' כ' כי יש מקום לומר אם הי' מיעוט טהורי' ומיעוט זבין ורוב טמאי מתים הזבין יכולין לעשות פסח שני כיון שהטהורים יעשו הראשון בטהרה

פה) ה"ו הי' ישראל שליש זבין וכו' עי' צל"ח בחי' לפסחי' כ' שם הא דטמאין אינן עושין השני משום הגדילו זבין על הטהורין והוי רובא ורוב אין עושין פסח שני. והיינו דוקא אם הזבים באים לירושלים פסח שני. אבל אם אין באים שפיר עושין הטמאין מיעוטא. והוכחתו דקשה אמאי אמר רב שם ברוב זבין ומיעוט טמאי מתים הטעם דאין עושין בשני הואיל וציבור לא עשו בראשון ות"ל דמצטרפין זבים לטמאים והוי רובא א"ז כנ"ל. ובחי' שם כ' די"ל גבי שליש זבין וכו' ג"כ הטעם רק הואיל וציבור לא עשו בראשון וכמ"ש הרמב"ם כאן וניחא וק"ל

פו) שם כיצד משערים הפסח וכו'. צריך ביאור קצת אם השלוחים טהורים ומשלחים טמאים איך חשבינן בזה. וכעת לא עיינתי

פז) ה"ז וציבור שנטמא בספק וכו'. לכאורה הי' לו לבאר דעושין בטומאה היינו בספק. אבל לא בטומאה ודאית כיון דהם רק ספק. ועי' בכ"מ שדבריו צריכין ג"כ ביאור קצת וצ"ע וק"ל

פח) ה"ח אפי' אכלו טמא מת מאימורין וכו' עי' צל"ח שהקשה דלכאורה אף שאר טמאין שאכלו מן אימורין פטורין ע"ש

פט) ה"ט מוטב שיאכל בטומאת בשר וכו'. בחי' כתבתי דטמא מת בשביעי שלו דשפיר יכול לאכול בלילה רק מגזה"כ שלא לשחוט עליו א"כ בכה"ג הותר ושם הארכנו

צ) פ"ח ה"ג ואם לא אכל אלא כזית יצא י"ח. עי' כ"מ שכ' כדין סתם אכילה. וראי' מפסחים (צא.) ואפילו חבורה של מאה וכו'. הנה יראה ודאי דחייב לאכול כולו שנא' ואכלו בשר בלילה הזה וכו' רק אם אין שם אלא כזית ג"כ יצא. אבל אם יש יותר ולא אכל כולו עכ"פ ביטל עשה ואכלו וגו'. ועי' תשו' ש"א (סי' צו) שהוכיח כן מדקאמ' בזבחים (צו:) ניתי עשה ונידחי ל"ת אף שיש לו כזית בשר אפ"ה המצוה דוקא לאכול כולו ע"ש. ולקמן נזכיר עוד מזה אי"ה. עכ"פ מבואר דחייב לאכול כולו. וא"כ ע"כ הכונה כאן יצא י"ח היינו אם אין שם יותר. אולם הדבר צ"ע לדעתי. ובפרט לפמ"ש הכ"מ סתם אכילה בכזית. א"כ מנלן שיהא מחויב לאכול הכל אם ישנו. ואדרבה לשון הרמב"ם לקמן (פ' יו"ד הי"א) דכ' שם וישתדל שלא ישאר דבר עד בוקר משום שנא' ולא תותירו וכו'. ואמאי לא קאמר בפשיטות שחייב לאכול הכל משום ואכלו הבשר וכו'. ובאמת ראית הש"א חזקה היא כנ"ל. וגם האריך להוכיח יותר מש"ס הנ"ל דמבואר שם ועצם לא ישברו אחד יש בו מוח ואחד אין בו וכו'. ופריך ניתי עשה ונדחי וכו' א"כ חזינן דהעשה הוא בכל הבשר. עכ"פ הדבר צ"ע וק"ל. ואולי אזכה עוד להבין היטב אי"ה

צא) ה"ד לפי ששניהן נכללות וכו'. בחי' לפרחים ולקצת לשונות הרמב"ם במנין המצות כתבתי קצת בזה

ה"ח וכו' עי' לח"מ גם בזה כ' בחי' לפסחים ע"ש

צב) ה"ט שהרי השפוד כולו חם וכו'. והיינו דמה שתוך הבשר נעשה חם מחמת זה שחוצה לו והוי צלי מחמת ד"א ע' ריש פ' כיצד צולין ע"ש. וע' תוס' (עו.) ד"ה בשלמא וכו' שם כ' די"ל טעם אחר דאין שפוד של עץ קולט חום כמו חרס ע"ש. וא"כ לפ"ז א"צ לטעם חם מקצתו וכו' וצ"ע

צג) ה"י חתכו ותולהו וכו'. וע' תוס' ריש כ"צ ד"ה נחתך וכו' שם פלפלו אם מעכב בדיעבד אם אינו שלם וכ' לפ"ז לפרש הא דחתכו וכו' היינו שלא הבדילו רק צירמו בשנים ושלשה מקומות ע"ש. והרמב"ם כאן לא ביאר מזה. וע' לקמן (פ"י ה"א) שם כ' רצה חותכו ובלבד שלא יהא מחוסר אבר ע"ש. לכאורה זה הוא דיעה שלישית וצ"ע וכעת לא עיינתי היטב. ואולי אזכה עוד לעיין אי"ה

צד) הי"א נגע הבשר וכו'. ע' לח"מ שהקשה למה לא כ' דאיירי בחרס רותח דקיי"ל כשמואל תתאה גבר וכו'. וע' בתוס' (עו. ד"ה חוץ וכו') שכ' מרישא לא מצי לאקשוי די"ל מ"מ כיון דאדמיקר לי' בלע א"כ ג"כ מבשל מעט ומשו"ה אסור ע"ש וק"ל. אך יראה דכונת הלח"מ על הי"ב נטף מרוטבו וכו' וכאשר הקשה באמת ג"כ על הי"ג בנטף מרוטבו על הסולת וכו'. אמאי לא ביאר בחרס וסולת רותח ע"ש. אך קצת צריך להבין בלא"ה לשון הרמב"ם (הי"ב) שכ' שכל המרק והליחה כשתפרוש וכו' לכאורה יראה כונתו דאין הטעם שהפסח נצלה מחמת הרוטב שהוחמה מחמת החרס רק הטעם שהרוטב גופי' נאסרה ונבלעה בפסח וכן הקשו באמת תוס' ד"ה בשלמא וכו'. למה צריך לומר וכי הדר רוטב אפסח מיטוי וכו'. ות"ל מחמת רוטב גופה שנבלע רק תוס' הקשו כן רק למ"ד עילאה גבר מה צריך הש"ס לומר הטעם משום דהדר מיטוי פסח וכו'. ולכאורה הקו' ג"כ מה פריך הש"ס למ"ד תתאה גבר הרי ס"ס רוטב גופי' נתבשלה