פתח הבית (רמב"ם) יט

שמחה, אבל זה דוחק גדול מאד בעיני לומר דקרא דכתיב שלמי שמחה יהי' דוקא אם אין רוצה להיות יושב ושונה וק"ל, עכ"פ יראה לר"א אין חייב בשמחה ביו"ט אם אין לו שלמי שמחה וק"ל

ונחזור לדברי תוס' הנה קשה מ"ש דשמחת יו"ט הוי רק מדרבנן. א"כ לדידהו צ"ל דמה דקאמר אינו נוהג אבילותו וכו' משום דדחי וכו' ולא קאמר בלא"ה דעשה דאורייתא דחי עשה דרבנן איירי בזמן שאין שלמי שמחה וק"ל

עה) והנה צריך לבאר עוד בדין אונן ביום ראשון אם מביא עולת ראי' ושאר קרבנות החג. אם נאמר ג"כ נהי שאין אונן משלח קרבנותיו משום דכתיב שלמים בזמן שהוא שלם וכו' וכמבואר ברמב"ם (פ"ב מה' ביאת מקדש הי"א) והוא בש"ס מ"ק (טו:

) ובזבחים (ק:

) ושם מבואר דאף אבל ממועט מהך קרא [נהי דבזבחים שם בעיקר הלימוד של ר"ש לא הזכיר רק אונן מ"מ במ"ק שם יליף מהכא ג"כ אבל וכאשר הארכנו בזה קצת לעיל (אות ע"ג)]. וא"כ כמו שאמרינן שם גבי אבל דברגל אין נוהג ויוכל לשמוח. כמו כן נימא דאונן ג"כ מותר לאכול או להקריב קדשים. ובפרט לדעת הרי"ף שם במ"ק שסובר אבילות יום ראשון דאורייתא ואפ"ה אין נוהג. כמו"כ נימא לענין דיני אנינות. ואי נימא דאה"נ שיכול לאכול קדשים ולהקריבם ברגל. לכאורה א"א לומר כן דהרי מבוא' ברמב"ם כאן ובפ"ב מה' ביאת מקדש והוא מפסחים (צב) גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת וגבי קדשים העמידו במקום עשה וכו' ותיקשי מ"ש אבילות דאו' נדחה מפני עשה דרגל ואמאי לא נדחה מפני עשה דקדשים. ואי קדשים שאני דיכול להמתין עד למחר. הרי כ' תוס' שם דאף תודה דאין נאכל רק ליום ולילה אפ"ה נדחה מפני אנינות דבריהם יע"ש. ואם נאמר עשה דרגל שאני דהוי עשה דרבים משו"ה דחי אבילות. א"כ יש מקום לומר דבאמת רק אבילות נדחה מפני רגל אבל קרבן א"י להקריב דשלמי שמחה לא מיקרי עש' דרבים לכאורה שכל אחד מקריב קרבן. כמ"ש המג"א (רסי' תמו) דהשבתת חמץ לא מיקרי עשה דרבים יע"ש. א"כ כמו כן כאן. וצ"ל לפ"ז דמה שחשב שמחת הרגל עשה דרבים היינו דהשמחה כללית חל על כל ישראל יחד. משא"כ שלמי שמחה ועדיין צ"ע בזה וק"ל. ועי' ברש"י מ"ק (יד:

ד"ה הא צרעת) שכ' ברגל אונן משלח קרבנותיו וכו' ע"ש. א"כ יראה להדיא דסובר דאף אונן יכול לשלוח ברגל [ומה דמשמע מדבריו דעכ"פ אסור להקריב רק לשלוח וכו' נזכיר לקמן אי"ה קצת] א"כ צ"ל כנ"ל דרגל הוי עשה דרבים עדיף טפי. אך כפי הנראה מלשון רש"י שם דברגל יכול לשלוח אף שאר קרבנותיו כגון בחוה"מ ע"ש היטב. וע"כ הטעם משום דאין נוהג אנינות כלל ברגל. וא"כ קשה בפסחים (צב.) הנ"ל דקאמר גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת. ת"ל בלא"ה כיון דאכילת פסח בלילה דהוא רגל. א"כ אף שאר קדשי' מותר לאכול דהא אין אנינות ברגל. ואם נאמר כיון דמבואר בפסחים וסוכה דלילה ראשונה של רגל לא אתרבי לשמחה. וא"כ י"ל הא דאין אנינות ברגל משום שמחה וא"כ בלילה ראשונה לא שייך זה. אך צ"ע דהרמב"ם לא ביאר זה כלל בהל' חגיגה ע' לח"מ שם. וכאשר האריך בזה הגאון בעל שאגת ארי' (סי' סח). ושם כ' ג"כ דע"כ הרי"ף סבר לילה ראשונה חייב שהרי פי' שם הך דמ"ק דאמר אי אבילות דמעיקרא וכו' היינו למ"ד אנינות לילה דאו' דלמ"ד דרבנן בלא"ה לא דחי א"כ ע"כ חייב לילה ראשונה דאו' דאל"כ מה"ת ידחה דרבנן דאורייתא ע"ש. עכ"פ הדבר צע"ג. ועי' תוס' חגיגה (יז:

) ד"ה אף וכו' שהביאו בשם ירושלמי דוד מת בעצרת והי' כל ישראל אוננין והקריבו למחר וכו'. וע' מ"ל (פ"ג מה' אבל ה"י) שם הקשה ע"ז ת"ל הרי אין אנינות במועד וכו' ע"ש. והנה דבריו שם נראים קצת מעורבבים בע"ש תחלה ונשתהו כל היום בקבורת דוד. א"כ מה הקשה אח"כ הרי אין אנינות וכו'. וכן שאר קושיות שיש בדבריו שם. וכמדומה אשר בחי' שם להל' חגיגה הרגשנו בדבריו. ועי' בס' ושב הכהן (סי' צג) שהרגיש בדבריו. ושם הקשה ג"כ אמאי לא הקריבו אונן דניתי עשה דרגל דרבים ונדחי וכו' ע"ש. וכבר כ' לעיל די"ל קרבן לא מיקרי עשה דרבים אך צ"ע כנ"ל

עוד פילפל בהא דנאמר שנשתהו הרבה בקבורתו עד שכבר קרבו תמיד של בין הערבים ושוב לא היו יכולים להקריב משום עשה דהשלמה וזה הי' נראה לו לדוחק שנשתהו עד סמוך ללילה) אך ע"ז הקשה עכ"פ היו להם להקריב שלמי שמחה ונעלה ונלין האימורים בראשו של מזבח ואף למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח. אפ"ה ניתי עשה דשמחה ונדחי לאו דלא ילין וכו'. באמת קשה טובא בדבריו ת"ל א"כ הא דפסחים (נט) גבי מחוסר כיפורים אמאי לא יביא קרבנו כדי לאכול קדשים בלילה ונידחי עשה דאכילת קדשים ל"ת דלא ילין. ולחלק בין קבוע זמן ללא קבוע זמן זה דוחק. ובחי' למס' פסחים הנ"ל ובמס' ר"ה כ' בזה ואין להאריך פה, אך בלא"ה דבריו תמוהים דהרי קיי"ל אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וק"ל גם צידד עוד שם לומר דמשו"ה אין דוחה עשה דרגל עשה דאנינות משום דיכול להקריבו למחר אך הקשה א"כ שלמי שמחה דחייב בכל יום ישחוט כדי שיהיו לו שלמים בלילה ע"ש. לא הבנתי דבריו דהרי יראה ודאי דעצרת נהי דיש לו תשלומין כל שבעה לענין קרבנות חגיגה וראי'. מ"מ לענין שמחה ודאי לא שייך כיון דכבר עבר רגל וק"ל. עכ"פ יראה עיקר התי' דמשו"ה לא הקריבו בעצרת הואיל והי' קודם שנקבר דוד פטורין כל ישראל מכל המצות ועדיין צ"ע בזה היטב והבן

עוד פילפל שם די"ל ברגל יכול לאכול אף בקדשים משום דעשה דוחה ל"ת. כבר כ' לעיל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכן מוכח מסוגיא דזבחים (צט) הנ"ל דקאמר שם ר"ש אנינות לילה דרבנן. תדע שהרי אונן טובל ואוכל פסחו לערב וכו'. ומאי ראי' מייתי דהרי אף אי הוי דאו' אתי עשה ודחי ל"ת א"ו כנ"ל. ולפ"ז קשה ג"כ על תוס' שם ד"ה אמר ר"ח וכו' שהקשו שם ת"ל אף אי פסח כדי נסבה איך שרי ר"ש לשחוט וכו' הא הקרבה ביום אסור. ואי דעשה דחי עשה דאנינות. א"כ היכי דייק אנינות דרבנן אפי' דאו' דחי' ע"ש. וקשה בשלמא אי אנינות דאו' שפיר לא דחי דאין עשה דוחה ל"ת דמקדש. משא"כ עשה דהקרבה כשהוא אונן שפיר נדחי מפני עשה דפסח. וכמבואר בפסחים (נט) דקאמר שם אתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה. וע"כ משום דעשה שפיר דחי עשה אף דמקדש. ואף שיש לדחות ולומר עשה שיש בו כרת עדיף טפי מ"מ אין נראה. ובמ"א הארכתי בחי' למס' חגיגה ואין כאן מקומו. וכ"ז צריך ביאור רחב למי שלבו רחב ובקי בענינים אלה. וכפי הנראה לי לפום רהיטא דודאי אף אונן שמת לו המת אחר ששחט וזרק אפ"ה מותר לאכול הפסח בלילה. אף דעתה תו אין בו כרת. מ"מ עשה דפסח חמיר כיון שיש בשחיטתו כרת. גם נראה דאונן קודם שנקבר המת לא ישלח ויקריב כל קרבנות אף קרבנות רגל. חוץ מפסח שעושה לכתחלה. הואיל ומת אחר חצות דחל חיוב פסח תחלה אבל בשאר קרבנות יראה אף שחל החיוב עליו תחלה מ"מ לא יביא ועדיין צ"ע בכ"ז וק"ל

עוד נזכיר מה דצריך ביאור על הש"ס פסחים (צב) הנ"ל דקאמר גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת וכו' ות"ל אם נעשה אונן אחר ששחטו וזרקו עליו דתו ליכא חיוב כרת א"כ אמאי נדחי ויהא מותר לאכול בלילה הא תו ליכא כרת. וע' זבחים (ק:) שם דמשני רבא אידי ואידי לאחר חצות וכאן כששחטו וזרקו עליו וכו' וקאמר שם קסבר רבא אכילת פסחים מעכב. ע' היטב רש"י ותוס' שם. ויראה שם דמ"מ עשה דפסח עדיף טפי אף דאכילת פסח. אך לשון