פתח עינים על יומא סט

כדאמר רב חסדא בעזרת נשים הכא נמי בעזרת נשים. הכי אמרינן בסוטה דף מ' וכתב הרב באר שבע בתוספותיו לסוטה שם וז"ל היאך שייך לומר כדאמר רב חסדא כאלו רב חסדא אמר בעזרת נשים על קושיא אחרת בענין אחר והא ליתא דהא רב חסדא בא לחזק מה שתירץ כאן בעזרת נשים על הך קושיא גופא והאמר מר אין ישיבה וכו' ואין שיטה כזאת בגמרא עכ"ל וראיתי במכתב להרב הכולל כמהר"ח הלוי סנדורי זלה"ה אב"ד במצרים שכתב על הרב באר שבע אשתמיטתיה תלמוד ערוך יומא דף ס"ט ריש ע"ב דהתם בעי תלמודא והיכא אתמר דרב חסדא עכ"ל ואיברא דמוכח דהרב ב"ש לא זכר מסוגייתנו דאי הוה דכיר לה הוה מייתי לה: אמנם דברי הש"ס בסוגיין דקאמר והיכא אתמר דרב חסדא אהא מתיבי דתניא וכו' וה"ג מהרש"א בחידושי הלכות. צריכין ביאור. דאם נפרש מאי דקאמר אהא דר"ל על משנתנו דכ"ג עומד יקשה קושית הרב באר שבע מה הלשון אומרת כדא"ר חסדא וכו' הכא נמי והלא עלה דמשנתנו אמרה. ואם נפרש דאמרה אמאי דמקשה מתיבי מהבריתא ומשני רב חסדא בעזרת נשים הרי הך קושיא על תירוץ רב חסדא דאוקמה בעזרת נשים ומקשה דלרבנן מיהא בעזרה היו קורין כדפירש"י בסוטה ופריק לה רב חסדא בעזרת נשים ומקיים תירוצו למשנתנו. וא"כ מאי קאמר בסוגיין והיכא אתמר וכו' אהא. מלבד דלא יצדק לשון אהא מתיבי וכו'. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דהכי גרסינן בשמעתין והיכא אתמר דרב חסדא אהא דתניא היכן קורין וכו' דרב חסדא אמרה בפי' הבריתא והיינו דקאמר כדאמר רב חסדא על הבריתא בע"נ ה"נ בע"נ. אמנם מדברי רש"י בסוטה מוכח דגריס התם מתיבי וכ"כ תוספות ישנים בסוגיין מתיבי וכו'. אמנם נראה דהאי מתיבי בתוס' ישנים ט"ס שהרי כתבו אפרש' הקהל קאי וה"ה הכא ומוכח דמפרשי כדאמרן דרב חסדא אהך בריתא דהקהל אמרה לפירוש הבריתא ומשם אנו למדים לפרש משנתנו ואיך יצדק זה עם מתיבי אלא נראה דהגירסא כמ"ש וכן מוכח ממ"ש על הבריתא ואמר רב חסדא בע"נ ואי רב חסדא לתרץ מתיבי אתא הול"ל אמר רב חסדא ובש"ס של קלף כ"י נושנת היא בסוגיין ל"ג והיכא אתמר וכו' אהא. רק הגירסא כסוגית סוטה ה"נ בעזרת נשים מתיבי וכו'. וראיתי להרב כנסת הגדולה בי"ד סי' צ"ז הגהת ב"י סוף אות ג' עשה כלל בזה וכתב דהכי אשכחן בסוטה (פרק אלו נאמרין) כדאר"ח בע"נ ה"נ בעזרת נשים אע"ג דרב חסדא לא אמרה במקום אחר אלא על קושיא זו עכ"ל ויש להעיר דאיך נתפייס ועשה מזה כלל ללמוד למקום אחר והלא הא דקמן אין לו מובן וכי הש"ס ישלח דברו שלא כהוגן ושלא בדקדוק. ועוד נעלם ממנו סוגיין דקאמר והיכא אתמר וכו' ואע"ג דצריך ביאור כמש"ל מ"מ הי"ל להביא סוגיין דסותר הכלל ודוק הטב: