פתח עינים על יומא יט:

והאמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא הקורא את שמע וכו' אע"ג דרב יצחק ב"ש ב"מ היה תלמידו וכדמשמע בפסחים דף ק"ו ע"ב דקאמר אכתי לא נח נפשיה דרב שכחנינהו לשמעתתי' ופ' שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ו ע"א) אמר משמיה דרב ושאר דוכתי מ"מ פריך עלה דקאמר דרב הוה קרי ק"ש ממימרת תלמידו להיותה מימרא מוסכמת בין האמוראים ופריך על מאי דמוקי להא דרב דמחוי קבוטל דהוה קרי ק"ש מדין מוסכם ביניהם דקורא ק"ש לא ירמוז וכו'. א"נ פריך על רב יצחק ב"ש ב"מ דרבו סבר להפך. שוב ראיתי בהרי"ף והרא"ש פ' היה קורא שהביאו הא דקמן וז"ל כי הא דגרסינן ביומא פ"ק אמר רב יצחק בר מרתא משמיה דרב הקורא את שמע לא ירמוז וכו' ע"ש. והשתא ניחא טובא דפרי' מדרב גופיה וכצ"ל בסוגיין והאמר ריב"ש ב"מ משמיה דרב הקורא וכו' כמו שהביאו הגירסא הרי"ף והרא"ש:

ולא אותי קראת יעקב. אפשר לפי פשוטו דכיון דקורץ וכו' א"כ הוא חושב במילי דעלמא ואינה קריאה לשמו יתברך וז"ש עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת מלשון קריאה ולימוד כלומר שאין אתה קורא לשמי ואינה נחשבת קריאה שהפה קורא לפי הרגלו ולבו הלך חשכים בהבלי העולם ומסוגיין דפריך אדרב משמע דאף לצורך קצת מצוה וכמ"ש הרב מג"א ומדרז"ל במדרש גבי יעקב אבינו שלא נפל על יוסף ולא נשק ליוסף וכיוצא לפי שהיה קורא את שמע משמע אף לדבר גדול מאד ויש לדחות שהיה באחד ועמ"ש מהרש"א בח"א ודוק:

ודברת בם ולא בתפלה עיין מה שפירש"י ובשאלתות פ' ואתחנן ועמ"ש בעניותי לעיל בברכות דף ט"ו בס"ד:

מאי צרדא צרתא דדא וכו' בס' אור יקרות למהר"ם יצחקי הביא מי שפירש שהוא האמצעי ועיין בתי"ט וכן פי' הר"מ וכן מצאתי דקאמר בתוספתא וכו' ע"ש וק"ק דמציאה זו מהתוספת' כבר זכו בה התוס' משם הערוך והביאם התי"ט שרמז ושם הזכיר פי' הר"מ גם כן ע"ש: