פתח עינים על יומא יט.

דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שד"ר נינהו וכו' כתבו התוס' דף זה ע"ב דמאי דבעי בנדרים דף ל"ה אי הני כהני שד"ר או שלוחי דידן היינו דמדרב הונא בריה דר"י פשיטא דהוו שלוחי דרחמנא אך בעי אי הוו נמי שלוחי דידן קצת וכו' ע"ש וכן תירצו התוספות בקדושין דף כ"ג ע"ב. והנה הרב פנים מאירות בשו"ת ח"ב סי' קי"ח הק' על הך בעיא דנדרים אי הני כהני שד"ר או שלוחי דידן דלפשוט מברית' דפ"ק דחולין איש איש מלמד שמקבלים נדרים ונדבות מגוים וקי"ל אין שליחות לגוי וא"כ תפשוט דשד"ר נינהו. והרב סיים שם וצ"ל דלגבי גוים באמת פשיט ליה דהוו שלוחי דרחמנא ולא מבעיא להש"ס אלא לגבי ישראל אי שלוחי דידן או שד"ר עכ"ל וק"ק על הרב דלא זכר מתירוץ התוס' הנז' דמדרב הונא בריה דרב יהושע פשיטא ליה דהוו שלוחי דרחמנא אלא דהבעיא היא אי הוו נמי שלוחי דידן וכפ"ז אין להביא ראיה מבריתא דאיש איש לרבות הגוים דכיון דהא פשיטא ליה דשד"ר נינהו הא תסגי לגוים דאין להם שליחות ומבעיא ליה לדידן אי הוו נמי שלוחי דידן. והגם דגם הרב מדעתו כתב קרוב לזה. מלבד דהו"ל להביא דברי התוספות לאלומי מילתיה. עוד בה דאי מסברא נאמר כן כמ"ש הרב אכתי קשה דהו"ל לש"ס למפשט מהבריתא הנז' ולדחי ליה כמ"ש הרב הנז'. אמנם השתא דהתוס' כתבו כן משום מימרת רב הונא בריה דרב יהושע וכתבו דממימרא זו כבר פשיטא ליה דשד"ר ועלה בעי אי הוו נמי שלוחי דידן מעתה אין צורך לאתויי הבריתא ולדחוייה דכבר הוו ידעי מימרת רב הונא בריה דרב יהושע ועלה בעו ומה יפשוט מהבריתא הנז': והרמב"ן בחידושיו לקידושין שם כתב דיש אומרים דהכא בישראל דודאי כיון דאנן לא מצינן למעבד ואינהו מצו מעבד שד"ר נינהו ואיבעיא לן התם בכהן דליתיה להאי טעמא מי אמרינן כיון דלגבי ישראל שלוחי דרחמנא נינהו גבי כהן נמי או"ד ישראל דלא מצו משוי שליח שוו להו רחמנא שליח כהן דמצי משוי שליח משוי שליח עכ"ל והריטב"א שם בחידושיו מייתי האי שינויא בשם התוס' וכתב עליו ונכון הוא ע"ש וכפ"ז אין מקום לקושית הרב פנים מאירות והרי הוא כמבוא"ר: הגם הלום ראיתי להרב החסיד מהרי"א בס' ארעא דרבנן סי' ה' שהקשה קושיא הנז' דאמאי לא פשיט מבריתא דאיש איש וכו' וכבר קדמו הרב פנים מאירות. ואעיקרא אינה קושיא לפי דברי התוס' והרמב"ן כמדובר. ועתה נדפסו מחדש חידושי הריטב"א למכילתין וראיתי שם שהביא בשם התוספות שתירצו דהבעיא בנדרים לגבי קרבנות של כהן וכו' וכתב עלה ולא נהירא דהא סתמא איתמר הכא והתם ע"ש וק"ק דהוא עצמו הביא תירוץ זה בחידושיו לקדושין וכתב ונכון הוא כמש"ל. ואחר שנים רבות נדפס ס' ארעא דרבנן עם הגהות עפרא דארעא להרב המפורסם מהר"י עייאש זלה"ה ושם ראיתי באות ז' שהתחיל ליכנס בדוחקים וסברות לישב הקושיא הנז' ובסוף תירץ עם דברי התוס' אבל סגנון אחר נקט. ולי ההדיוט העיקר כדכתיבנא כאשר יראה המעיין. ואחז"ר ראיתי שקושיא הנז' של כת קודמין היא והביאה בס' דרוש שמואל פ' ויקרא וע"ש מה שתירץ ודוק היטב: ודע דהריטב"א בחידושיו כתב דהלכה כרב הונא בריה דרב יהושע הלכך האומרים בברכת כהנים האמורה לאהרן ובניו כהני עם קדושיך וכן הגיהו רבותנו הצרפתים עכ"ל ויש דילוג סופר וצ"ל הלכך האומרים בברכת כהנים האמורה לאהרן ובניו כהני עם קדושיך טועים הם דהא שלוחי דרחמנא נינהו אלא כך יש לומר הכהנים עם קדושך וכן הגיהו רבותנו הצרפתים כצ"ל וכמו שהביא לשון הריטב"א בעין יעקב אלא דשם נמי בתחלת הלשון יש ט"ס ומתוך חידושיו והעין יעקב הוברר כל הלשון. והאריך בזה הרב שיירי כנה"ג א"ח סי' קכ"ז וכתב שם דמרן לא הביא דברי הריטב"א והגם דחידושי יומא אינם בדפוס הו"ל להביא מעין יעקב ע"ש ולא היה צריך לזה דמרן היה לו חידושי הריטב"א יומא כ"י וכמה וכמה פעמים הביא דבריו בכסף משנה ה' תמידין וה' עבודת יה"ך ושאר דוכתי כמפורסם: