פתח עינים על יומא י.

איני יודע אם נינוה העיר הגדולה וכו' הרא"ם כתב פ' נח ולא הבינותי דבריהם שהיה להם להסתפק גם בכלח הסמוכה למילת גדולה עכ"ל ושמעתי מקשים דנעלם ממנו דהתוס' הקשו כן ותירצו דמשום דסליק מינה לא הול"ל תיבת היא רק העיר הגדולה עכ"ד וכן נמצא בספר חדש ל' ערומים בלשונות הרא"ם שהקשה דאשתמיטתיה לרא"ם דברי התוס' ע"ש. ואני בעניי מוסיף דהרא"ם קודם זה כתב וז"ל שנאמר ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים שאלמלא המקרא הזה לא היינו יודעים אם רסן היא הגדולה אם נינוה כך מצאתיו בב"ר עכ"ל והו"ל להזכיר סוגיין. שוב ראיתי אחר זמן רב למהרש"א בח"א שהק' על הרא"ם דנעלם ממנו הש"ס והתו' כמ"ש. ונעלם מהרב לשון ערומים דכבר קדמו מהרש"א להשיג על הרא"ם ביתר שאת. ושמעתי מרב אחד זקן ההוא אמר דאין להקשות על הרא"ם מדברי התוס' שלפנינו כי הם ממהר"ם מרוטנבורק והרא"ם לא ראם עכ"ד. ואני אומר דבימי הרא"ם כבר נתפשטו ספרי הדפוס ולא ניתן ליאמר. ותו שאם תוספות יומא שהיו ביד הרא"ם היו תוספו' שאנץ שהם תוס' ישנים גם בתוספות שאנץ הוקשה להם זה ותירצו. ואם כה יאמר שלא הי"ל להרא"ם תוספות על יומא מה יענה שכתב על זה הרא"ם ומצאתיו בב"ר. והוא תלמוד ערוך בסוגיין ומה היה צריך למציאה בב"ר. ותו דגם לעיל בד"ה ותירס נראין הדברים דלא זכר הגאון מסוגיין כמ"ש שם מהרש"א ע"ש. ועוד צריך חיפוש בחיבורי הרא"ם אם מזכיר תוס' יומא ולברר התוס' מה הם. ורואה אני שגם מהרב יפה תואר פל"ז סי' ז' נעלמו דברי התוס' שהביא קושית הרא"ם ותירץ ע"ש שהוא תירוץ מהרש"א והרב המג"ן שהביא מהרח"א במקראי קדש. ולא זכר מדברי התוס'. ושם הרב מקראי קדש הביא מה שהקשה הרב זהב שיבה על דברי התו' דא"ה תפשוט מגופיה דקרא דנינוה גדולה וקרא דונינוה היתה עיר גדולה למה לי וצ"ע וכתב הרב ז"ל דאינה קושיא די"ל דתיבת היא ארסן קאי עכ"ל וכמעט שעברתי דברי קדשו תמהתי על הרב זהב שיבה מאי קשיא ליה ואסקא בצ"ע ואינו נכנס בכלל קושיא. וראיתי עיקר הדברים בס' זהב שיבה שקושית הרב הוא בדקדוק דברי התוס' דמוכח דמסתבר לומר דאדסמיך ליה קאי ועל זה הקשה דתפסת מועט תפסת ונימא דקאי אדסמיך טפי שהיא נינוה ולא הוה אצטריך למילף מקרא דיונה דתיב' היא אפק' מכלח ומוקמי' ליה דקאי אמסתבר דסמיך טפי שהיא נינוה ע"ש באורך. ולזה י"ל דרסן מכח דאיירי בבנינה שקולה לנינוה דסמוכה טפי ואיכא לספוקי בה ואצטריך קרא דיונה ודוק היטב דיש מקום לקושית הרב זהב שיבה. ואחר זמן ראיתי למהראנ"ח בתשו' ח"א סי' מ' דף ע"א עמוד ד' שהקשה קושית הרב זהב שיבה ותירץ שני תירוצים. והמעיין יראה דבסגנון שהקשה הרב ז"ש הקושיא כמעט דשלל תירוצי מהראנ"ח. ומה שכתבתי בעניותי מתיישב יותר ודוק היטב כי קצרתי:

אמר רבה קסבר ר' יהודה כל בית שאינו עשוי לימות החמה וכו'. ראיתי בספר האגודה שכתב וז"ל כל בית שאינו עשוי לצורך הקיץ ולצורך החורף פטור מן המזוזה שנאמר והכיתי בית החורף על בית הקיץ בית סתמא לא איקרי סוכת חג ר' יהודה מחייב במזוזה משום דדירת קבע בעינן וחכמים פוטרין דדירת עראי היא עכ"ל. וק"ק מ"ש כל בית שאינו עשוי לצורך הקיץ וכו' דהא אוקמתא דרב' לר' יהודה ורבנן פליגי ומחייבי והלכה כרבנן ועוד דאפי' לרבי יהודה אידחייא ואותבינן דר' יהודה מחייב בסוכת חג בחג דהוא סבר דסוכה בעינן דירת קבע כמו שהביא הוא ז"ל בסמוך: וא"כ מאי קאמר כל בית שאינו עשוי לצורך קיץ וכו' פטור ואין דרך ס' האגודה לכתוב אלא מה שהוא הלכה או לאשמועינן חידושא ולא לכתוב אוקמתות הדחויות מבלי שום חידוש: