פתח עינים על יומא י

שלא יאמרו כ"ג חבוש בבית האסורין. הדבר מבואר דר' יהודה דאית ליה דירה בעל כרחו לא שמה דירה לדידיה בית האסורין אף שיהיה דירת כבוד שלא יש שם טינוף וכיוצא פטור אך לרבנן דדירה בעל כרחו שמה דירה ומשו"ה מחייבי בלשכת פרהדרין אף שהוא דירה בע"כ וכפ"ז גם בית האסורין חייב לרבנן. ואין לומר בזה אפושי פלוגתא לא מפשינן וכשם שבית האסורין לר' יהודה אינו חייב גם לרבנן נימא הכי דאינו דירת כבוד. הא לא תסברא דאין כאן אלא מחלקת אחך אי דירה בע"כ שמה דירה אי לא ומזה נמשך דבית אסורין לר"י פטור ולרבנן מחייב. ותו דמאי דממעט מדירת כבוד היינו בית המרחץ ובורסקי ובית הכסא כדקתני בברייתא לקמן. ובית האסורין אם הוא נקי דירת כבוד מקרי אלא דהויא דירה בע"כ ולרבנן שמה דירה. והוזקקתי לזה שראיתי להרב בית הלל י"ד סי' פו"ר דפשיטא ליה דבית האסורין אף דאינו מטונף כלל פטור דקרינן ביה דירה שאינה של כבוד ומביא ראיה מסוגיין דקאמר גזרה שמא יאמרו כ"ג חבוש בבית האסורין אלמא דבית האסורין פטור והוא מטעם שאינה דירת כבוד עכ"ד ולי ההדיוט נראה דאינה ראיה דזה דעת ר' יהודה אבל לרבנן חייב אם הוא מקום נקי ולמה יגרע כיון דדירה בע"כ שמה דירה וככל אשר דברנו: הגם הלום ראיתי להרב שער אפרים בתשובה סימן פ"ג שנשאל בזה אי קהל שיש להם בית האסורין ומניחין לאדם בתפיסה כמה חדשים אי חייב במזוזה והרב ז"ל השיב שיש להביא ראיה מסוגין גבי לשכת פרהדרין אי חייב במזוזה וקמפלגי אי דירה בע"כ שמה דירה. והרב בנו בהגהה שם למד מסוגיא דילן שבית האסורין חייב במזוזה ואיפסיקא הלכה כרבנן שאמרו דירה בע"כ שמה דירה ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם פ"ו מה' ס"ת עשר תנאים יש בבית ואח"ך יתחייב הדר בו לעשות מזוזה וכו' ולמה לא מביא בכלל העשרה תנאים שלא יהיה הדירה בע"כ אלא ודאי שהרמב"ם פוסק כרבנן דדירה בע"כ שמה דירה וחייבת במזוזה עכ"ל עין רואה דבין הרב המחבר בין הרב בנו לא הזכירו אלא הא דדירה בע"כ שמה דירה ולא כמ"ש הרב בית הלל ראיה מדברי ר' יהודה שאמר גזרה שלא יאמרו כ"ג חבוש וכו' ופסקו דחייבת בית האסורין במזוזה דהגם שהרב המחבר דיבר בלשון קצרה הדבר ברור מדנקט בדבריו אי דירה בע"כ וכו' ותו לא מוכח דלא נגע ולא פגע בהא דאמר ר"י גזרה שלא יאמרו כ"ג חבוש וכו' וסבר כמו שביאר הרב בנו ז"ל דחייב' במזוזה דקי"ל כרבנן דדירה בע"כ שמה דירה: ואולם לא תעזוב נפשי לשאו"ל בדברי הרב מהרי"ל בן הרב שער אפרים בהגהתו הנז' דמלבד דלשון ואיפסיקא הלכה כרבנן לא יצדק דלשון זה מורה ובא דבש"ס אתמר בהדיא הלכה כרבנן מאי דליתיה במאי דקמן אלא במה שהוכיח מדברי הרמב"ם דפסק כרבנן דדירה בע"כ שמה דירה ממאי דלא מנה זו בהני עשר מילי יש לדחות דאי משום הא לא איריא דהרמב"ם מני מילי דתלו בבית וכמ"ש שם עשרה תנאי' יש בבית ואח"ך יתחייב הדר לעשות לו מזוזה. וזו שלפנינו אינו תלוי בבית דזמנין משכחת בית שיש בו כל עשרה תנאים ומצד הבית לא יבצר אך הכריחו לאדם ואנסוהו על כרחו לדור בו ולדעת ר' יהודה פטור ומשו"ה לא תנייה הרמב"ם בכלל הנך דזו אינה משלנו דאינו תלוי בעצם ואיכות הבית. אמנם זו אינה צריכה לפנים שהרי הרמב"ם כתב שם וז"ל כל השערים שהיו במקדש לא הי"ל מזוזות חוץ משער נקנור ושלפנים ממנו ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכ"ג בשבעת ימי ההפרשה עכ"ל ומסתמות דבריו מוכח שלשכת פרהדרין הייבת במזוזה מדאוריתא מפני שהיתה בית דירה וכו' והרי דפסק כרבנן דדירה בעל כרחה שמה דירה דאי ס"ד דדירה בע"כ לא שמה דירה ואינה הייבת אלא מדרבנן הי"ל לפרש ומדקא פסיק ותני מוכח שחייבת מדאוריתא ועוד שכתב מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה דנראה דהוא חיוב גמור דאי לא הול"ל שהלשכה הזאת היה יושב בה כה"ג בז' ימי ההפרשה ומזה ה"ל להוכיח להרב הנז' שהרמב"ם פסק כרבנן דדירה בע"כ הויא דירה. ומיהו ק"ק שלא ראיתי לפוסקים שכתבו דין זה דדירה בע"כ הויא דירה והייב במזוזה זולת הרמב"ם דמוכח כן מדבריו ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף י"ד סי' פר"ו אות ג' דף נ"ד ע"ד ושם שיטה י"ט יש ט"ס וצ"ל והרי רפת בקר ובית העצים חייבים וה"ה בית האסורין כצ"ל. ושם צדדתי לפטור בית האסורין דה"ל כבתי' של ספינה דעיקרן לדירת עראי וכן בלאזאריט"ו וכו' ע"ש. ועתה נדפס ס' מרכבת המשנה ה"ב להרב מהר"ש ז"ל ושם ראיתי שכתב דבתי' של ספינה טעמא משום דנייד ע"ש באורך ולפום ריהט' מדברי הרמב"ם שכתב סוכ' חג ובית שבספינה פטורין לפי שאינן עשויין לדירת קבע לא משמע הכי כאשר יראה המעיין ומדקדק בנועם שיח הרמב"ם. ומיהו בבית שיושבים בלאזאריט"ו אין אנו צריכים לזה דדוקא בבית שהוא שוכר מהגוי פסק מרן דהייב אבל הבית הזה אינו שוכר אותה רק מטעם המלך שישב שם משו' שמירה כנודע ואינו ביתו כלל וגם אמרו לי דזמנין לצורך הן חליפות למו מבית לבית: