פתח עינים על תמורה כח

שמנה דברים התירו וכו'. מכאן הביא ראיה החכם השלם עצום ורב כמה"ר יעקב אלישר זלה"ה למ"ש הרב משנה למלך הלכות אסורי מזבח פ"ב דין ו' שהאריך בשיעור זקן שתפסל הבהמה והסכים דזקן בבהמה היינו כשהיה רותתת כזקן דאדם ע"ש באורך והרי הכא שמנו הני אסורי"תא תמניא אינון דשרי רחמנא בלילה ההוא ואי ס"ד דשנים פוסלים בקדשים לימני נמי דהיה פר בן ז' שנים וזקן פסול אלא ודאי דפסול בבהמה נמי הוא עד דמרתת כמ"ש הרב מש"ל עכ"ד ואני אמרתי לו דאפילו לדעת התוס' דיומא שהביא שם הרב מש"ל אין ראיה מכאן דבפלוגתא לא קא מיירי ומנה האיסורים דאסירי לכ"ע אמנם בשנים ר"מ מכשיר. ותו נימא דזקן אינו עד דמרתת אלא שנים הרבה מאד ובן ז' לאו זקן הוא. ומצאתי בפירושי רבינו גרשון מאור הגולה כ"י בבכורות דף ע"א שכתב וז"ל פרט לזקן הרבה בלא מום דפסיל להקרבה עכ"ל ודבריו נוטים דאינו עד שיהא רותת אלא זקן הרבה שנים ול"ק מסוגית סוטה דף מ"ו דמאי דאמרינן התם אין שנים פוסלות בהם היינו שהם בני שלש או ארבע' שנים אבל אה"נ דאם היו זקנים הרבה אפילו שאינם רותתים פסולים. עוד מצאתי לרש"י בכתובות במהדורא קמא דף ע"ה מהש"ס הובא בשיטה מקובצת שם שכתב וז"ל החולה והמזוהם והזקן לא ידענא מכמה קרי ליה זקן דגבי אדם קי"ל עד דמרתת עכ"ל עיניך הרואות דרש"י ז"ל עלה ונסתפק בזקן דבהמה מכמה קרי ליה זקן דבאדם הוי עד דמרתת ומשמע קצת דפשיטא ליה לרש"י דבבהמה לא הוי עד דמרתת אלא ברוב שנים ולא ידע כמה ודוק כי קצרתי: