פתח עינים על תמורה טז.

א"ל ליהושע שאל א"ל לא בשמים היא. מכאן אפשר להביא ראיה למש"כ הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ט דנביא שאמר כה אמר ד' שהלכה כפלוני יהרג אעפ"י שהענין אמת שכך הלכה דלא בשמים היא דהרי הכא דהיו רוצים לידע האמת מהלכות אלו אמר להם יהושע דלא אפשר משום דלא בשמים היא. והיינו כשיטת מרן בכסף משנה לדעת הרמב"ם והגם דקצת רבנן בתראי חלקו על מרן וכתבו דדעת הרמב"ם כשלא כיוין אל האמת. נעלם מהם דברי הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה דשם מבואר בדברי הרמב"ם כדעת מרן דאפילו הנביא יאמר האמת יהרג. ומשמעתין נראה ראיה לדעת הרמב"ם כדאמרן. ויש לדחות: ומאי דנקט יהושע לא בשמים היא ושמואל נקט אלה המצוות אפשר דרך דרש לתת טעם להני שינויי שיש בשמעתין דכל חד מהנשאלים משיב באופן אחר ואין תשובת כלן שוה דמר משיב לא בשמים ומר משיב אלה המצות ואפשר דבימי יהושע לא עבר זמן שידעום כי אבלו של משה גרם וכששאלו ישראל מיהושע היו ימים מועטים שנשתכחו ואם היה יהושע מחזירם בנבואה לא היו נראים חדשים כי להיות דבתוך ימים מועטים היו יודעים להם עתה אתי' זכיר' ולכן לא אמר שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה דכמעט לא שמיה חידוש. אך שמואל דעבר זמן רב מפטירת משה רבינו ע"ה שנשתכחו אלו ההלכות באבל משה אם היה מחזירם היו חדשות מעתה. דרוב הדור שהכירו למשה רבינו ע"ה שידעו ההלכות בחיי משה רבינו ע"ה כבר מתו. ושמואל בדורו דור אחרון לגבי דור המדבר ודאי היו חדשים לכך אמר אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה דהני הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. ומה שהחזיר עתניאל היינו דוקא הק"ו וג"ש שנשתכחו גם כן: ומ"ש בסמוך דשאלו לפנחס ואמר לא בשמים ושאלו לאלעזר ואמר אלה המצות. נראה דשאלתם לפנחס ואלעזר היה על חטאת שמתו בעליה לחוד. ואח"ך בדור אחר שאלו לשמואל על ג' אלפים שנשתכחו באבל משה רבינו ע"ה ולכך בשכחת הג' אלפים הש"ס מייתי דשאלו ליהושע ושמואל. והדר גבי חטאת הש"ס מייתי דשאלו לפנחס ואלעזר. ואפשר דהגם דיהושע השיבם לא בשמים חזרו ושאלו על חטאת לפנחס ואלעזר דסברי אולי משום דיהושע גרם שתשש כחו של משה רבינו ע"ה והיה זה סבה ששכחו ישראל ויהושע שכחם ועמדו עליו להרגו. ומשו"ה הגם דמחמת צערן נשתכחו עוד ג' אלפים הלכות בימי אבל משה רבינו ע"ה. לא היה עת רצון ליהושע לזכרם. אלא דבחטאת שמ"ב התחילו לנסות בפרט זה ושאלו מפנחס ואלעזר וסגר עליהם המדב"ר. ואכתי אסתפק להו דילמא משום יקריה דיהושע לא רצו להשיב פנחס ואלעזר ותמנ"ע היתה: פש גבן לתת טעם דפנחס אמר לא בשמים ואלעזר אמר אלה המצות. ותו לפי נסחתנו אמאי שאלו הלא מראש לפנחס קודם אביו. ואולי כיון דפנחס נתעברו בו נשמות נדב ואביהו כמ"ש בזהר הקדוש והיו גדולים יותר מאלעזר לכך שאלו מפנחס. ואמטו להכי אמר לא בשמים היא דנדב ואביהו פרחה נשמתם לשמים ורצה לרמוז דאם מה ששאלתם בתחילה ממני קודם אבי היינו לכבוד נדב ואביהוא אשר בקרבי שעלו לשמים הם אמרו לא בשמים היא וחשו אולי לא רצה פנחס לומר משום כבוד אביו לזה שאלו מאלעזר והשיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש כלומר דמטעם זה בני לא השיב ולא דחש ליקרי וגם אני כמוהו אומר אלה המצות שאין נביא וכו' ודוק:

מי שכל רזי עולם עליונים ותחתונים שלו יבקש ממנו מזונות. אפשר במ"ש פרק הבא על יבמתו דהשרוי בלא אשה שרוי בלא תורה וכתבנו בעניותנו בדרושים שהטעם דתורה שבכתב ותורה שבע"פ רומזים לאותיות ו"ה שבשם שהם ז"ון. וכשלא נשא ח"ו גורם פרוד ותרחק ממנו תורה שבע"פ הרומזת לשכינה וממילא גם תורה שבכתב אין לה פתרון ומשו"ה שרוי בלא תורה. כל קבל דנא האוהב לאשתו ומכבדה לכבוד השכינה אז בעבור האשה הנקראת לחם כמש"ה קראן לו ויאכל לחם זוכה לתורה הנקראת לחם. ואיש ואשה שזכו י"ה ביניהם ואיש ואשה סוד ו"ה וממשיך מוחין דאו"א לזו"ן ולכן זוכה לתורה ומוציא לאור חלקו בתורה שהיה אבוד. וז"ש מצא אשה מצא טוב אין טוב אלא תורה מצא דייקא שחלק תורתו היה אבוד וע"י האשה מצאו. וכתב הרא"ש בתשובה דמ"ש קטלגית לא תנשא ה"ד אשה דוקא דלרוע מזלה שלא יהיה לה מזונות ימות בעלה ע"ש. והשתא אפשר דזה כיונה עכסה ושאלה אשה הבה לי ברכה כלומר דיאמר בעלה שאין לה מזל שיתברך בעלה בפרנסה כי אין הברכה מצויה אלא בשביל אשתו כמ"ש פרק הזהב והשתא דחסרה יאמר שאיני כדאית לכן למלאת חסרוני הבה לי ברכה ותמה אביה דהלא בעבור אשתו זוכה האדם לתורה ולפרנסה והוא שזכה לתורה שכל רזי עולם גלויים לו וכל רז לא אנס ליה יבקש מזונות. והנה קודם שלקח עכסה החזיר מה שנשכח ע"י פלפולו ומדהא איתא ודאי ממרחק תביא לחמה. וכשם דאחר שנשאת לו תורתו איתא גם פרנסה לא יחסר דאם רע מזלה גם בתורה אירע בו דבר אלא ודאי מזלה טוב ועכ"ז נתן לה ברכה:

אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים וכו'. אפשר דשאל כהוגן דאם נשמתו קבלה תורה הרבה שעתה יזכה אליה וז"ש אם ברך לשעבר במעמד הר סיני תברכני עתה שאזכה להוציא לאור כל מה שקבלתי. והוא בכלל מש"ה יהב חכמתא לחכימין כלומר לחכימין שקבלה נשמתם בהר סיני עתה בהשתדלותם יהיב חכמתא שקבלו. וז"ש ויבא אלהים את אשר שאל כלומר שתורתו כבר קבלה מהר סיני ועתה ישנו בהבאה ויבאה אל האדם ככל אשר שאל: ודרך דרש אפשר לומר דכתיב דאמו קראתו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב אלמא דאמו כיונה בשם יעבץ מלשון עצבות והוא נתירא מזה שלא יתגבר עליו יצר הרע ויהיה עצב לעה"ב ויתקיים שם יעבץ לפי כונת אמו מלשון עצב. כל קבל דנא שאל מה' שירבה גבולו בתלמידים ויהיה נדרש יעבץ יעץ ורבץ תורה בישראל כמו שדרשו בסמוך ויתבטל כונת אמו לשון עצבות וז"ש לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות ודוק: