פתח עינים על תענית יא.

אסור לאדם לשמש וכו' הקשו התוס' דיוכבד נולדה בין החומות וכו' והרא"ש בתוספותיו תירץ דבמקו' שהיו דרים יעקב ובניו לא היה רעב כדאמרינן לעיל שלא הלכו אלא שלא להתראות בפני עשו וישמעאל. ועוד תירץ רבינו יהודה החסיד דאסור לנביא ששמע מפי הקב"ה וכגון יוסף שידע בבירור מפי חלום פרעה. אבל לוי לא ידע בבירור לפיכך שמש. [וכן מצאתי בפירוש רבינו אפרים עה"ת כ"י בקונטריס חידושי קדמונים מרבני אשכנז שתירצו כן:] ועוד תירץ רבינו יהודה החסיד שאינו אסור אלא למי שיודע מתי יפסוק הרעב כיוסף אבל לוי לא ידע מתי יפסוק הרעב למה יהא אסור עד מתי ימתין וכן תירץ רבינו ישעיה מטראני בביאורו על התורה. והרב מהר"ר ישעיה סג"ל תירץ לי בשם הרב מהר"ר פאלק דלוי שימש בליל טבילת מצוה ובליל טבילה נתעברה מיוכבד אבל יוסף שמש ליל טבילה ולא הוליד שום תולדה. לקוטי מהר"ר אברהם פליף ב"י . ובכל הני שינויי דמשנ"ו רבנן קדישי הרא"ש ורבינו יהודה החסיד. הלב מהסם דעל מה שתירץ הרא"ש קשה דזה היה בהליכה ראשונה אבל בהליכה שניה עם בנימין מוכח דהליכתם מפני זלעפו' רעב כדמוכח קראי ומדרשי רז"ל וכמ"ש מהר"י צונצין הבאתיו לעיל. ואפשר דמזמן הליכה ראשונה היתה מעוברת ובמלאת ימי העיבור כבר הלכו כלם למצרים ונולדה בין החומות. שוב נזכרתי דגרסתנו בבתרא דף ק"כ הורתה בדרך וכן נראה מרשב"ם וכפ"ז אעיקרא לק"מ הקושיא הנז'. אך קשה דאיך יתכן דשהו כל כך בדרך ועמ"ש הרב נחלת יעקב פ' מקץ: ומה שתירץ רבינו יהודה החסיד על תירוץ ראשון קשה דלשון ריש לקיש אסור לאדם לשמש ומוכח כי לכל אדם קאמר. והשני קשה הימנו דא"כ בטל איסור זה. שוב ראיתי בנמוקי רבינו ישעיה על החומש כ"י שכתב תירוץ זה משם אחרים וכתב עליו ואינו כלום דא"כ כל אדם יהיה מותר לשמש בשני רעבון שהרי אינו יודע כמה שנים יהיה הרעב עכ"ד. ותימה על הכותב הזה דמייתי שכן תירץ רבינו ישעיה ולא ראה קול ושוברו עמו. וגם אינו תירוץ רבינו ישעיה אלא מאחר ולא נראה ונדחה: ומ"ש משם הרב מהר"ר פאלק כן תירץ הרב עצמו בדרישה א"ח סי' תקע"ד. וע"ש בס' הקטן ברכי יוסף ומחב"ר ופני דוד פ' מקץ בס"ד. ועמ"ש בס' דעת זקנים הנדפס מחדש. ומ"ש הרב עיון יעקב דודאי היה ליוסף בת כמ"ש בתך היינו מבקשים וכו' אין זו ראיה דמילתא בעלמא וארחא דלישנא הוא ותו דאי הכי הו"ל לכתוב לומר וליוסף יולד שני בנים ובת בטרם תבא שנת הרעב ודוק:

נשמתו של אדם מעידה עליו וכו' פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל כי מה שחוטאה היא הנפש כמש"ה הנפש החוטאת והרוח רמז לתורה. וא"כ הנפש היא החוטאה והרוח אינו מעיד דלפעמים חכם יחטא. אבל הנשמה אינה נכנסת בגוף האדם אלא עומדת בחוץ כמו צל אחד היא יכולה להעיד כי רואה ושומעת הכל זהו תורף דבריו ז"ל:

וי"א אבריו של אדם מעידין בו. בספר הקטן דברים אחדים דף ג"ן חקרתי דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע ואיך מעידין האברים. ועל הנשמה היה אפשר לישב קצת בדברי רבינו מהרח"ו הנז' דאינה נכנסת בגוף והיא מבחוץ. ומ"מ יש לדון בדבר דלא גרעה הנשמה מקרוב דאינו כשר להעיד. אמנם אני בעניי תירצתי ויישבתי על פי הדין ע"ש באורך:

אל אמונה כשם שנפרעים מהרשעים לעה"ב וכו'. כאן יש חקירה גדולה דלמה מצות הרשע אינו משלם לעה"ב ויש הרבה תירוצים למפרשים בזה כמ"ש בס' הקטן ראש דוד פ' האזינו ובס' הקטן דברים אחדים דף ק"ז ע"ג. ואח"כ ראיתי למז"ה הרב חסד לאברהם מעיין ד' עין יעקב נהר ח' שבדבריו מתורצת חקירה זו. והארכתי עוד בענין זה בקונטריס כסא דוד בס"ד: [ובפי' הרמ"ז לזהר מצאתי שכ' שמצות הרשע אינו פועל ברוחניות כלל רק נשפע איזה שפע עב וגס לעה"ז והוא כדברי מז"ה וכבר כתבנו שעפ"ד מתרצ' חקירה הלזו ועיין בקונטריס זה בסוף פ"ק דקדושין כי שם כתבתי בעניותי בזה עש"ב]:

כל מעשיו נפטרין וכו' פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל דהם המקטרגים שנבראו ע"י העבירות שעשה ובעת פטירתו גם הם מתים ומענישין לאדם עליהם לעה"ב זהו תורף דבריו בקצור: