פתח עינים על תענית י:

אמר להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשהן שבעין וכו' עיין פירוש רש"י וכתוב בלקוטי מהר"א פליף כ"י משם הר' יהושע צונצין וז"ל נ"ל באור זה דוקא לאותו זמן מועט אבל לא שלא היו צריכין כלל כל זמן שהרעב יתמיד דמקראי לא משמע הכי עכ"ל ודבריו ז"ל נאמנו מאד וכן מוכיחי קראי ומאמרי רז"ל:

אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה. שמעתי משם הרב מהר"ר יהונתן שחקר דאמאי יעקב לא ציום על זה. ותו מהיכן ידע יוסף שלא ציום יעקב אע"ה. ואם יעקב אע"ה לא ציום מהיכן למד יוסף כן. ותריץ יתיב במ"ש פ"ק דקדושין לעולם ישלש אדם שנותיו וכו' ומי ידע כמה חיי. לא צריכא ליומי ופירש"י ב' ימים מקרא ב' ימים משנה ב' ימים תלמוד והקשו התוס' דאכתי איכא למפרך ומי ידע כמה חיי אלא בכל יום ישלש ע"ש איכו השתא יעקב אע"ה כאשר שלחם היה סובר שמת יוסף ומה שהובטח יעקב אע"ה שלא ימותו בניו בחייו נתבטלה. ומאחר שכן השבטים הרי הם ככל אדם ויש לחוש שימותו ולזה אפי' בדרך צריך לקרוא בכל יום הלכה ולשלש כדעת התוס' ולכן לא ציום יעקב לשבטים שלא יתעסקו בדבר הלכה דמוכרחים הם בכל יום להתעסק בהלכה דמי ידע האדם כמה חיי. אכן בהתודע יוסף אל אחיו דהוברר שעדיין ההבטחה במקומה שיעקב אע"ה לא ימותו בניו בחייו לזה ציום דלא יתעסקו בדרך בדבר הלכה דאביהם קיים ויש להם הבטחה שלא ימותו ויכולים להשלים חלק ההלכה אח"ך כשיגיעו לישוב: