פתח עינים על סוטה כא.

שאני נכרים דלא מפקיד דינא עלייהו עמ"ש אני בעניי בקונטריס זה לעיל מסכת שבת על דף ל"ב בס"ד:

מתקיף לה רבה אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקי בתורה אמאי לא הגינה עלייהו אלא אמר רבא וכו' נהירנא שהרב המופלא ח"ק כמהר"ח ן' עטר זלה"ה בספר אור החיים פ' בחוקותי כתב דרב יוסף יתרץ לקושית רבה דאיהו לא מיירי אלא בעוסק בתורה לשמה ואז אפילו בעדנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא ושאני דואג ואחיתופל דלא עסקי לשמה זהו תורף דבריו. ואני השפל אומר דסבר רבה דודאי דואג ואחיתופל עוסקי תורה דלא עסקי לקנתר דאז תורה נעשית לו סם המות אלא עסקי להתכבד ולהתיהר דאז מתוך שלא לשמה וכו' וכמ"ש התוס'. והשתא מקשה רבה לרב יוסף דלא איפשר אם איזה שעה לא עסקי לשמה דבודאי המצא ימצא איזה שיעור שלמדו לשמה ולדעת רב יוסף דאפילו בעידן דלא עסקי מגנא ומצלא אמאי לא הגינה עלייהו ודוק:

מי לא פלגן בהדייהו. המפרשים דקדקו דאמאי נקיט לה בסגנון זה בלשון תמיהא מי לא פלגן בהדייהו דמשמע דזה דבר פשוט ומאי פשיטותיה. ולפי פשטו אפשר דהיינו על דרך הא דכתיב כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. והכא הת"ח עוסק במלחמתה של תורה והיא יושבת על הכלים להכין לו צרכיו ונוסף על זה דמקריין בניהו ומנטרן לגברייהו וא"כ הוא דבר מוכרע דפלגן בהדייהו דמלבד דדמי קצת לאנשי המלחמה ויושבים על הכלים עוד בה דמקריין ומנטרן ולז"א בלשון תימא מי לא פלגן: ודרך דרש אפשר במ"ש הרב זרע בירך ח"ג על ברכות דף ל"ד ע"ב דהת"ח נזון בזכות האשה בעה"ז כמש"ה ולאברהם הטיב בעבורה והיא יש לה חלק בתורתו בעוה"ב והארי' בזה וזהו התמיהא דכיון דהוא ניזון בעה"ז בזכותה ונוסף גם הוא דמקריין ומנטרן ודאי נוטלת חלק בתורתו בעה"ב ועל כן בא דברו בלשון כזה מי לא פלגן דהחולק על זה מן המתמיהין דהיא אקדמיה בעה"ז דאהניא ליה זכותה בעה"ז וגם מקריא ומנטרא ובודאי פלגא בהדיה ודוק: