פתח עינים על סוטה יז.

דרש ר' עקיבא איש ואשה שזכו שכינה ביניהם וכו' ודאשה עדיפא מדאיש מ"ט האי מצריף והאי לא מצריף. פירש"י שכינה ביניהם שהרי חלק שמו והשכינו ביניהם יוד באיש והי באשה וכו' ודאשה עדיפא. אש דאשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש וכו' אש של אשה נוחה להדליק וכו'. ולשון עדיפא אינו מתישב כל כך גם מצריף אינו מכוון כל כך. וראיתי מה שפירש מורינו הרב שארנו מהרי"ז זלה"ה בספר הבהיר אורים גדולים במ"ש הראב"ד בפירוש ס' יצירה דיוד קדם לה' כי אבג"ד גימט' יו"ד ולזה אות יוד קודם בשם המיוחד וז"ש האי מצריף וכו' ע"ש ואינו נח כל כך דלעולם היוד עדיף. ואפשר לומר דאיש ואשה רומזים לאותיות ו"ה וי"ה ביניהם משלים השם המיוחד ויש עדיפות באשה כי באומרנו אות ה"ה נרגשת ה' אחרת והיינו ה' תתאה הנרמזת באשה. ומתחברת עמה ה' ראשונה דשם י"ה אשר ביניהם ויש לה עדיפות דהאות שלה ה' בהברתה ניכרת ומצטרפת ה' ראשונה. משא"כ האיש שאם תצרף ו' שהוא רומז ליוד אינו מצטרף וז"ש ודאשה עדיפא האי מצריף שהאות שלה ניכר הצרוף משא"כ האיש: וזה טעם משז"ל שהאומות היו אומרים אם בגופן שלטו בנשיהם לא כ"ש לפיכך החנוכי הפלואי שם י"ה מעיד עליהם. והוא מבואר דכאשר איש ואשה שזכו י"ה ביניהם וזה אות שלא חטאו בזנות כמ"ש רש"י וניחא טובא שחתם שם יה בהם שהוא שורה באיש ואשה שלא חטאו. וכתיב ה' בראש להיות דנשים צדקניות במצרים הם היו סיבה שלא חטאו בעליהם וקיימו פו"ר ולכך הוקדם אות ה' (כמדומה שאחר זמן רב מצאתי זה במפרשים) וזש"ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל דשם י"ה מעיד עליהם כמשז"ל ואפשר לומר עדות לישראל סבא דהשבטים צדיקים קראו בשמותם שבטי יה מזה נמשך עדות לאביהם יעקב אע"ה שלא חטא בשתי אחיות וכמ"ש גאון עזנו הרב פרשת דרכים בביאור מש"ה לא עתה יבוש יעקב וכו' בראותו ילדיו וכו' ע"ש באורך וז"ש עדות לישראל: ועוד אפשר לומר במאמרינו ודאתתא עדיפא כלומר דגלוי שכינה באשה ניכר יותר משל איש דשל איש בחינה יותר עליונה יוד כנודע ואין הגלוי כל כך. ומשו"ה באיש שאין הגלוי כל כך צריך להפסיק בין האש וזה טעם דאיש יוך באמצע אותיות אש. אך באשה להיות הגילוי יותר אהני דאף דהאש מחובר בגלוי ה' נשמרת וז"ש ודאשה עדיפא הגילוי שבה דהאי מצריף באשה האש סמוך ומועיל גלוי הה' להגן עליה. והאי לא מצריף האיש שאין בחינה עליונה של היוד מתגלה כל כך לא מצריף האש ואות יוד מפסיקו: ויתכן לומר עוד במה שנודע מהמקובלים דזמנין דהחירי"ק הנקודה הוי כמו יוד. וכפ"ז האשה יש בה רמז ליוד בנקודת האלף שנקראת כמו איש כדכתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת ושם רמז היוד בתיבת אשה כי האלף בחיריק והיא כמו יוד ויש בה ה' גלויה ונמצא דבאשה יש בה בצד מה י"ה משא"כ באיש שלא יש רמז ה' וז"ש ודאשה עדיפא האי מצטרף שם י"ה בה כמדובר ובאיש לא מצריף לא יש רמז לצרף י"ה:

אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה זכתה יוצא ממנה בן כאברהם וכו' לא זכתה תחזור לעפרה אפשר דהשאלה היתה דבשלמא בשם הנכתב והמים יועילו דאם טהורה היא המים קדושים בקרבה והשם הקדוש לפוקדה. ואם לאו המים המאררים וה' נעשה דינא קשיא שתמות. אבל העפר מפני מה רומז אם תהיה טהורה ומה ירמוז אם טמאה ובשלמא אם אינה טהורה יש רמז אל עפר תשוב אבל אם טהורה היא מה ירמוז העפר לכך אמר יש בו רמז נמי לשני הצדדין דאם זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו ע"ה וכו': ועוד אפשר לומר במ"ש בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' תולדות וזה תורף הדברים בקיצור נמרץ דהגוזל נסכא ועשה מהכסף כלי חשוב קנה לדעת התוס'. וז"ש אם זכתה יוצא ממנ' בן כאברהם ובא האות כי היא צדקת גמורה והיא כלי חשוב וקנתה עפרה. ואם לאו אז קומץ עפר גזל בידה ותחזור לעפרה וכמשז"ל קומץ עפר וכו' כמו שכתבתי שם הלא מראש בס"ד: