פתח עינים על סוטה יד.

וא"ר חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר וכו' הרב כתנות אור פ' הברכה כתב דמזה יש הכרח דמ"ש בי"ג מדות כל זמן שבני עשו כסדר הזה אין הפי' להזכיר ולומר י"ג מדות אלא להיות רחום וחנון כביכול כמוהו ע"ש באורך ודרך הלציי אפשר לומר כי הנה יש סברא דה' ה' הם מי"ג מדות ויש סברא דאל הוא מי"ג מדות וסד"א כשם דמדות ה' אל למכא"ל לא אפשר להדמות ח"ו. א"כ גם שאר מדות אין צריך להיות רחום וחנון וכו' אלא העיקר הוא להזכיר בפה י"ג מדות. אבל האמת שצריך להדמות כביכול להיות רחום וחנון וז"ש אחר ה' אלהיכם ר"ל אחר מדות ה' אל, דהיינו רחום וחנון תלכו. והיינו דמסיק להלך אחר מדותיו ודוק הטב ואחר שנים רבות מצאתי במכתב שקדמני אדם גדול זלה"ה קצת בסגנון אחר ומני ומיניה יתקלס עילאה. ועוד פירש ז"ל דידוע מרז"ל דכי כתיב בקרא אחר הוא לשון סמוך והיכא דכתיב אחרי הוא מופלג ובזה פריש תחילת המאמר מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו דמשמע אחרי מופלג והלא מלא כל הארץ כבודו ואיך יתכן שדקדק לכתוב אחרי מופלג ולא שייך וכי תימא זה יצא מן הכלל דלא שייך הכא אחרי מופלג והוא סמוך לז"א וכי אפ' לילך אחר השכינה. ומשני הלך אחר מדותיו וכו' ודוק הטב:

דרש ר' שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו וכו' ע"ס המאמר. הרב ת"ל דקדק מאחר שהם צדיקים מה לי ראשונים או אחרונים ותו דפליגי אמוראי אי ראשונים עדיפי או אחרונים ומי נימא דהך דר' שמלאי פלוגתא היא. ופירש עמ"ש גדול המצווה מטעם יצה"ר ובאבות אין חילוק וה"א דמשה ר' ע"ה יקח שכר כמי שאינו מצווה כאחרוני' דיש הפרש ביניהם ת"ל כראשונים דאין חילוק ע"ש באורך. ומהרח"א בישרש [יעקב] כ' עליו וליתא דגם באבות יש חילוק בין מצווה לאינם מצווים שיצרן תוקפן ומ"ש שהאבות לא שלט בהם יצה"ר כבר כתבו שם התוס' עמ"ש כיון שעברו רוב שנותיו וכו' עש"ב ולק"מ דכבר הרב תאוה לעינים בסוף דב' נרגש מדברי התוס' הנז' ותריץ יתיב דמ"מ אינם מצטערים ודואגים כ"כ כשאר בני אדם והיה נקל להם להכניע היצר ושוה להם בשקיימו המצוות שנצטוו וכו' ע"ש: ויראה לפרש במ"ש הרב הקדוש האר"י זצ"ל דחובת גברא לקיים כל המצוות ומה שלא קיים צריך לבא בגלגול לקיימם אבל אותם שלא היו בידו לקיימם כגון פדיון ויבום וכיוצא פטור מהגלגול ומקיימם בסוד העיבור ע"ש עוד נקדים מה שידוע דכל אחד מישראל בעשותו המצוות הוא מתקן כפי ערך נשמתו וכפי דבקותו באלהים וכפי אחיזת נשמתו דודאי כל אשר נשמ' רוח חיים באפיו ממקום גבוה הוא מתקן במקום עליון וקדוש גבוה מעל גבוה ושארית ישראל כשמקיימין המצות כל א' מתקן כפי נשמתו עש"ב. גם ידוע דצריך לקיים המצות בשמחה ובכונות גדולות ובני עליה הנם מועטין ובודאי שאינה דומה מצוה הנעשית ע"י גדול הדור בשלימות הכונה ושמחה גדולה כמצוה הנעשית מהמון ישראל בלי שום כונה דכל איש המקיים מצותו הוא פועל כפי נשמתו וכפי כונתו וכל זה הם דברים פשוטים ליודעי חן. גם נקדים מ"ש הרב פרשת דרכים בדרוש ג' דלמ"ד שהאבות יצאו מכלל ב"נ להקל ולהחמיר אם יעברו על שאר מצות הם נענשים בדיני שמים ח"ו. ובסוף הדרוש כ' דלפ"ז כשמקיימים המצוות יש להם שכר כמצווה ועושה ע"ש. עוד נקדים משז"ל דמשה רבינו נגנז בארץ מדבר כדי להביא עמו דור המדבר והאריך בטעם הדבר הרב פרשת דרכים דרוש ח' ע"ש. עוד אז"ל ברבה סדר תבא דאמר הקב"ה למשה אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו' ע"ש. ועפ"י הקדמות הללו נבא אל הביאור וז"ש משה רבינו הרבה מצות נצטוו ישראל אכנס כדי שיתקיימו על ידי כלומר שלא אצטרך לבא בעיבור לקימם אלא יתקיימו על ידי ממש. ויאמר ה' כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר פירוש לאו שכר ממש אלא להשלים חלוקא דרבנן בתרי"ג מצוות כי אם לא תקיים מצות התלויות בארץ אינו שלם חלוקא דרבנן מעלה אני עליך כאלו עשיתם כדי שיהיה חלוקא דרבנן שלם וז"ש לכן אחלק לו נקט כי האי לישנא לרמוז חלוקא דרבנן וזהו לכן אחל"ק לו שאשלים חלוקא דרבנן. וכמ"ש שאני מחלק לו שכר שלם כלומר שלם בכל תרי"ג מצוות. אי נמי שכר שלם היינו לפי דכבר משה רבינו השלים חוקו גם במצוות הארץ בחלק הלימוד שלמד תורתן ולימדה לישראל אך חלק המעשה חסריה לז"א מעלה אני עליך כאלו עשית"ם דיקא חלק המעשה שחסר לך וז"ש שכר שלם כלומר תלמוד ומעשה. שמא תאמר כאחרונים דשכרו יהיה כאחרונים באי הארץ דשכרן כפי מדרגתן בערך נשמתן וכונתן. ונמצא דס"ס הן נגרע למשה רבינו דאם הוא היה מקיימן היה מאיר ומתקן מוסיף אורות במקום אחיזת נשמתו העליונה מעשים אשר לא יעשו באי הארץ כי מדרגתן למטה מאד ממדרגתו ואין כח בהם לשלוט במקום גבוה כתוקף זו כחו של משה רבינו לז"א ואת עצומים יחלק שלל שהם האבות כי הן הן המרכבה ופעולתם למעלה למעל' ושכרו כהם ולפי שעדיין יש לאומר שיאמר דהאבות שכרם כמי שאינו מצווה ועושה דהרי לא נצטוו בתורה רק מעצמם היו מקיימין וא"כ יוצא בגרעון משה רבינו דיהיה שכרו כמי שאינו מצווה לכך מתאר אותם בשם עצומים להורות דהעיקר כמ"ש הרב פרשת דרכים דגם הם היו צריכים להתעצם ולהתגבר על יצרם כי חס ושלו' היו נענשים בעונשי שמים אם היו עוברים על המצוות ואם כן שכרם כמצווה ועושה ונמצא לפי זה משה רבינו בא בשכרו שכר שלם כמצווה ועושה וכפי ערך מעשה אבות אשר כח בהם לתקן במקום עליון מרום מראשון וכי תימא אל אמונה וח"ו משוא פנים יש בדבר לז"א תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה על ישראל ועל ידי זה נתקיימו ישראל ונמצא כי הוא גרם שיהיו ישראל בעולם ויבואו לארץ ובדין הוא שיטול שכרו כי הוא הגורם שיקיימו ישראל המצות דאלמלא תפלתו לא היו ישראל בעולם ויש לו חלק בכל מעשיהם הטובים. וכי תימא וכל כך למה הלא טוב מאד יעלה ויבא רבן של ישראל בארץ ויקיים המצוות. לז"א ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר הכונה כי חשב מחשבות הוא יתברד ויתא ראשי עם מתי מדבר ולכן נגנז משה רבינו עמהם כי עי"ז יבואו לעתיד וכמ"ש הרב פרשת דרכים בטעמן של דברים דאין להם תקנה רק בחרבן הבית ובנינו וזה אי אפשר אם היה משה רבינו נכנס לארץ עש"ב. וכי תימא הרי משה רבינו הרבה להתפלל על זה ואיך שתם תפלתו לז"א והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה העגל והקב"ה א"ל אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא והוא נתרצה לקיים סלח נא ויכפר על בני ישראל וישאר במדבר לכן בדין הוא שיטול שכרו משלם: