פתח עינים על סוטה י:
Petach Einayim on Sotah 10b · פתח עינים על סוטה · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר ר' יוחנן לאחר שנתרחקו סימניה וכו' לדוד מכתם שיצא ממנה דוד וכו' מהכא משמע דבזכות דוד ניצולה. ויומתק במה שראיתי בס' כ"י ישן נושן כתוב על קלף שחיברו תלמידי רבינו יהודה החסיד זצ"ל ממה שקבלו מרבם. וכתוב שם היא מוצ"ת גי' ממלכו"ת שיצאה ממנה מלכות מצאתי דוד עבדי עכ"ל ולי ההדיוט אפשר לרמוז שתיבות היא מוצאת גימט' מצאתי דוד ועיין בסמוך:
ותימר ליה מימר וכו' נח לו לאדם וכו' והתוס' כתבו בכמה דוכתי שרבינו חננאל גריס היא מוצת חסר אלף כמו ויצת אש בציון. ומקשים למה לי לכתוב מוצת בלא אלף ויהיה מלשון ויצת אש הלא כתיב בהדיא הוציאוה ותשרף והיא שלחה וכו' והענין עצמו מוכיח. ואפשר דאי מהענין עצמו הוה אמינא דסברה תמר דגם אם אמרה מיהודה לא תנצל ואהניא לשרוף יהודה גם כן כי האמנם דלפי האמת יאודה סבר דהיא קדשה אין אדם נאמן על ידי עצמו והכי אתמר בהדיא בתרגום המיוחס ליונתן ותרגום ירושלמי דכשיהודה הודה היה על מנת לישרף עד שיצאת ב"ק ואמרה ממני. וא"כ אין ללמוד שיפיל עצמו ואל ילבין דהכא לא נפקא תמר מידי דבין כך ובין כך אם תלבין או לא תלבין אינה נצולה אמנם השתא דכתיב היא מוצת לשון ויצת בא ללמד כלומר כי ראתה עינה שהסימנים הפ' ריחקם וגבריאל קירבן ולא עביד ניסא לשקריה וזה מורה שה' ראה טוב לבבה ושכל מעשיה לשם שמים. ואם תאמר שמיאודה הרה תנצל. ועכ"ז לא הלבינה פניו ומהכא יש ללמוד שיפול לאש ואל ילבין. והשתא אחר דדריש בא גבריאל וקרבן פריך ותימר ליה מימר וכו' דבלא זה ל"ק דסברה דלא תועיל להציל עצמה באומרה מיהודה אבל השתא דאתרחיש לה ניסא הול"ל ולהנצל אלא למדנו שיפול לאש ולא ילבין. וזה רמז היא מוצת היא מיעוט כלומר אף שידעה דהיא לבדה נשרפת אם לא תאמר ואם תאמר תנצל דאתרחיש לה ניסא ומוכח דבסימנים נעשה הנס לרמוז דבסימנים תליא הצלתה ועכ"ז היא מוצת היא מעצמה הלכה לישרף והיא גרמה שלא אמרה דאם תאמר לא ישרפוה ומצידה הוא שנשרפת והיינו היא מוצת וילפינן שפיר יפול ואל ילבין. וז"ש למנצח שנצח גבריאל על יונת אלם שנעשית כיונה אלמת אף שראתה הנס רחוקים שרחקן פ' וקרבן גבריאל עכ"ז אלם וזכתה שיצא ממנה דוד: ואפשר לפרש ולדקדק עוד הכתוב כי הנה כתבנו בעניותנו בסמוך דמשמע מהש"ס דניצולה בזכות דוד הע"ה וכזה ראיתי עתה שכתב הרב מהרש"א באגדתיה וז"ל ופי' הכתוב למנצח שנצח גבריאל לפ' על תמר שהיתה אז כיונת אלם כשרחק פ' סימניה בשביל דוד שיצא ממנה עכ"ל הרי דהרב ז"ל פשיטא ליה דנצולה בשביל דהע"ה ובזה נצח גבריאל. וצריך טעם לאסבורי קרא. וגם מאי שיאטיה הכא תואר זה לדוד הע"ה שהיה מך ותם ושהיה מקטין עצמו וכו'. ואפשר במ"ש רז"ל והמפרשים דדוד הע"ה שכינה עמו ולזה הלכה כמותו מפני שהיה עניו ובעבור זה היה יואב נוצח המלחמה כאשר עיניך תחזינה בספרי הקטן ראש דוד פ' שמיני ומשם באר"ה הקדמו' הנז' מרז"ל והמפרשים והשתא כאן היה מלחמה בין גבריאל לפ' ולזה הוצרך זכות דהע"ה שהיה עניו ומקטין עצמו ועי"ז היה מרכבה לשכינה והלכה כמותו ונוצח אויביו כמ"ש פ"ב דמכות עומדות היו רגלינו במלחמה מפני שדהע"ה עוסק בתורה בשעריך ירושלים וכתב הרב פרשת דרכים שצריך שתהיה תורה לשמה להגיע למדרגה זו שבעבור עסקו בתורה במקום א' ינצח שלוחו המלחמה. וז"ש למנצח שנצח גבריאל כשתמר היתה יונת אלם דפ' ריחק הסימנים וזהו רחוקים. ובאיזה זכות היה הנצוח לדוד מכתם שהיה מך וכשם שבקטנותו וכו'. ותורת דהע"ה לשמה בענותנותו תועיל לנצח האויבים. וכן הכא למנצח נצח גבריאל בעבור דוד שהיה מך ותם וכשם שהקטין עצמו וכו': ובזה יכולני לפתור מאמר שוחר טוב על פ' רגזו ואל תחטאו עד מתי אתם מרגיזים לומר שאני מרות אמרו בלבבכם יעקב אע"ה נשא שתי אחיות וכו' וכן תמר וכו' ע"ש ובחלוקת שתי אחיות אנכי הדל כתבתי בספרי הקטן דברים אחדים דרוש י"א ובקונטריס גופי תורה על התהלים ע"ש באורך איכו השתא אמינא דחלוקת תמר לפי האמור אתי שפיר דרמז להם דבשבילו נצולה תמר וממנה נשתלשל שבט יהודה. והם לא ידעו ולא יבינו ומערערים עליו. וגם דמתמר שיצא ב"ק ואמרה ממני ממני יצאו כבושים משם ישימו יד על פה דהם הם מפלאות תמים דעים ובזה אירע לרות. ואף גם זאת עלה בכב"ש כבשי דרחמנא דרות גלגול תמר והיא נשמת ישראל כמ"ש בס' שכחת לקט ועיין בילקוט ראובני פ' וישב. ותכל תלונתם שבא מרות המואביה אף לפי שיטתם דסברי דמואבית אסורה שנא ושנא וצדיק כתמ"ר יפרח: [ומה נעים כפי זה מה שניצולה תמר בזכות דוד הע"ה כמש"ל דגלוי וידוע לפניו יתברך דתמר תבא בגלגול רות ומשם יצא דוד הע"ה ולהכי אהניא זכותו לתמר ודוק]: ואכתי פש גבן למ"ד שנולד מהול וז"ש מכתם מך ותם מאי שיאטיה הכא דדרשינן שתמר ניצולה בזכות דוד אטו בשביל שנולד מהול זה יועיל להצלת תמר והלא מן השמים היה שנולד מהול ואינו מצוה פרטית שהיה עושה דוד הע"ה כדי שתנצל תמר בעבור זה. ואם ניצולה בעבור צדקת ותורת דוד הע"ה אמאי הזכיר דבר מבחוץ שנולד מהול. ואפשר לתת טעם למה שנולד מהול ובזה נפתח פתח במאי דקמן. והוא דנהירנא דכתב רבינו מהרח"ו זצ"ל בספר הבהיר עץ הדעת טוב כ"י דחוה חטאה מאד והנחש בא עליה והטיל בה זוהמא ומזה נמשכ' שהיא נדה טומאה חמורה וכשילדה בת וטמאה שבועים כנדתה א' לה וא' לבתה הנולדה עתה. אך כשהוא זכר יען אדה"ר לא חטא כל כך כמו חוה לא נמשכה הזוהמא אלא בערלה וכאשר יכרות איש הערלה ישאר הזכר (ה)טהור לכן הדין הוא וטמאה ז' ימים בעבורה אך הבן אין טומאתו חמורה רק וביום הח' ימול בשר ערלתו ודיו עכ"ד והבאתי דבריו בקונטריס זה סוף שבת ע"ש: ואנכי איש צעיר בזה כתבתי בדרושים שישנו בנותן טעם טועמי"ה חיי"ם על דברת בני אדם כי ילד יולד מרננ"ו אבתריה רינה וצהלה ויום הולדת בת יתן לאיש עצ"ב. ולא עוד אלא דאמרו דכל צבא השמים אלו הן הגולי"ן גילת ורנן כי יולד זכר ואם נקבה תלד ירבו עצבות' ורז"ל תקנו לברך שלא עשאני אשה. והרי יש כמה נשים צדקניות ובעלות מזל להפליא. וכל קבל דנא יש כמה בנים ראוי לקברן בחייהם וחבל על דמשתכחין וכבר כ' המליץ דרך בדיחותא שהיה מברך ברכה הנז' בשפה רפה וכו'. הן אמת שמצאתי במדבר רבה פ"ג כבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים ע"ש וכפ"ז יש טוב טעם כי הקב"ה כביכול כבודו עולה מן הזכרים ומשו"ה הכל שמחים. והפשוט דטעם שהקב"ה כבודו עולה מן הזכרים היינו משום שהם מצווים בתרי"ג מצות והם חייבים בתלמוד תורה וגדלה מעלת תורה לשמה מאד מאד ונשים פטורות מקצת מצות ומת"ת. ועד"ה אפשר כבודו עול"ה מן הזכרים בסוד העלאת מ"ן ואין להאריך כאן: ולדרכנו אפשר לומר דהנקבה משכן לסט"א בנדתה כי היא טומאה חמורה יוצאת מגופה ואמרו בזהר [ה]קדוש דלית מסאבו תקיף כמסאבותא דנדה ולכן להיותה כלי מוכן לטומאה חמורה תדיר כל השומע עלו בו עצבי"ם שבא לעולם כן ובסיס לסט"א ומשו"ה תקנו לברך שלא עשאני אשה דגם אם היא צדקת וכשרה כימי נדת דוותה תטמא משא"כ בבן. והשתא ישי אבי דוד היה מד' שמתו בעטיו של נחש כמ"ש פ"ה דשבת ונמצא דהיה צדיק גמור בתכלית דלא היה לו חטא כלל ועי"ז מרוב קדושתו וקדושת אשתו יצא דהע"ה מנוקה מאד שלא היה אחיזה לסט"א כלל אפילו בערלה ונולד מהול. וכן אפשר שזה טעם דמשה רבינו נולד מהול דעמרם היה א' מד' שמתו בעטיו של נחש ומרוב קדושת עמרם ואשתו לא נמשך על משה רבינו אפי' בחינת ערלה [והיכא דאיכא למדרש דרשינן כי יש כמה שנולדו מהולים והם הדיוטות אמנם הן הן מפעלות ה' ומי יעמוד בסוד]. ובזה נצח גבריאל בזכות דוד כי מבטן אמו לא שלט בו בחי' הערלה והסט"א וכל אשר היה עושה מתורה ומצות הכל נקי בלי שום דופי ופ' לא שלט בו והיא העולה שינצח גבריאל בזכות דוד הע"ה שהיתה מכתו תמה ולא שלט סט"א מכח אבא ישי שמת בעש"ן ואבוה דאבא עובד אלהים והחוט המשולש יצא מנוקה ומשופה ולהכי הזכיר דוד הע"ה שבו נתחזקה הקדושה ובתלתא הויא חזקה ואלים זכותיה לאצולי ליונה תמה מתמ"ר ועולה: ומן האמור אפשר לפרש האי קרא על האשה הנצב"ת אמה של מלכות נצבת בת עדאל אמו של דוד הע"ה על דרך דדרוש בשמעתין כי הנה כתבנו בעניותנו בדרושים משז"ל דישי תבע שפחתו והיתה כונתו לטהר זרעו מאיסור מואבית והשפחה אמרה לגברת לכי נא והשתנית ומשם יצא דהע"ה וכשהיתה הרה קמו בניה והיו רוצים להורגה שבעלה היה פרוש מרובה זה שנים והיא הרה לזנונים. ואביהם ישי פייסם להניח לולד לעבד ולא יוציאו פגם עליהם ואשת ישי לא רצתה להלבין לבעלה ולא למסור לשפחתה וסבלה מרורות ודוד היה בזוי ומאוס עד שבא שמואל הנביא וגלה סודו ומשחו למלך זהו תורף דבריהם ז"ל. וז"ש למנצח שהאמת נצח בבא שמואל הנביא על יונת אלם אמו של דוד שהיא כיונה שאינה מחלפת בן זוגה וחשדוה והיא נאלמה ובניה נעשו רחוקים ולאויבים היו לה. לדוד מכתם שנולד מהול. ואחיו לא השגיחו ולא נתבוננו בענין שהרי דוד הע"ה שלא היה לסט"א אחיזה אפי' בערלה מקדושת אביו ואמו והיה נקי ובר והאמת עד. ואם למקרא קמה וגם נצבה: והרב מהרש"א כתב והא דאמרינן בהתכלת בדוד הע"ה כיון שנסתכל במילה שבבשרו נתישבה דעתו למ"ד דנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ניחא ולמ"ד דאין צריך מ"מ שמח שלא היה ערל גם כי לא נתקיים בו בקום עשה עכ"ל וטפי ניחא לומר שעיקר המצוה לשמור אות ברית שלא יפגום בו כי חתום בחותמו של מלך שדי מלבר והויה מלגיו ודהע"ה נסתכל שהיו השמות מאירים ולא פגם כלל ושמר הברית כראוי וזהו שמחה גדולה. וזה רמז הכתוב שש אנכי על אמרתך כי דרשוהו בשבת דף ק"ל על המילה. שש אנכי על ס"ת גימט' שד"י הוי"ה:
הכר נא אמר ר' חמא בר חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו וכו' אפשר במ"ש בס' עולת שבת דיוסף הי"ל נשמה דאדה"ר וכו' וביארנו בעניותנו שז"ש יהודה לאביו הכר נא אם ראויה הכתנת לבנך שסברת שהוא אדה"ר וראוי לכהן גדול ולכן עשית לו כתנת ועתה ראה והבן כי סופו הוכיח כי אינו אדם ואינו ראוי לכתנת והוא מצד הקליפה ולכן טבולה בד"ם לא אד"ם הוא. ולפי האמת יעקב אע"ה הדין עמו ויוסף צדיק גמור והוא חלק נשמת אדה"ר ועוד לו אך המלוכה. וזה רמזו לו הכר נא למי החותמת וכו' האם לאיש כמוך ראוי לעשות זה אלא הן הן מפלאות תמים דעים והחותמת והמטה והפתילים נאים לך וכן הכתנת נאה לאחיך יוסף ואם נמכר הדברים עתיקין תתן אמת ליעקב כי אשר חשב ועשה לו כתנת קש"ט שנים עשר שבטים שוים לטובה: