פתח עינים על שבת סד.

תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו וכו' כי הא דאמר ר"ל ביומא דף ע"ד טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של(א) אותו מעשה והיינו לאשמועינן להתרחק מן העריות ושלא להסתכל בהם וכמ"ש הרב מהר"ם ן' חביב שם בחידושיו. וכ"כ הסמ"ג לאוין קכ"ו על הא דר"ל ועמ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו בס' שתי ידות דף קכ"ט. והטיב אשר דיבר הרב מהר"י פינטו דמאי דשאל מפני מה הוצרכו היינו דלא אשכחן כפרה על המחשבה רק בע"ז ומשני מפני שזנו במראית עין וזהו מעשה ודבריו עיקר ודלא כהרב עיון יעקב שפקפק מדברי הש"ס פ"ק דקדושין והסכים להפך דמדברי ר"ל הנז' ומהסמ"ג ומדברי רבינו יונה שהביא הרב מהר"ם די לונזאנו שם נראה כהר"י פינטו ז"ל ואותה דפרק קמא דקדושין יש לישב בנקל. ואפשר שזה כונת הכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכ"ת להסתכל הוא מחשבה לז"א אשר אתם זונים זה ההסתכלות הוא מעשה. אך מאי דחילק הרב מהר"י אירגאס ז"ל בשו"ת דברי יוסף סי' ס' דהא דאמרו מחשבה רעה אינה מצרפה היינו כגון חושב להרוג חבירו ולא הרגו או חושב ללבוש שעטנז ולא לבש. אבל היכא שההרהור עצמו הוא העון אז נענש. קשה מההיא דקדושין הנז' דפריך על מי שא"ל אביו עלה והבא לי גוזלות ושלח האם ונטל הבנים ונפל ומת וכו' ודילמא מהרהר בעבירה הוה ומשני מחשבה רעה אינו מצרפה והרי בהדיא דקאמר הש"ס הכי על הרהור עבירה. ובשלמא לדברי מהר"י פינטו שכתב דההסתכלות הוא מעשה יש לישב דלא מקשה הש"ס אח"כ שהיה בו בפרק מסתכל בנשי דזהו מעשה דעל הרוב בעלותו ליקח גוזלות לא שכיחי נשים ולא מקשה כי אם מהרהור לבד בלא הסתכלות עתה ועל זה מתרץ דהוא מחשבה. ולא בעי לאוקמה דהוו נשים דטפי עדיף להקשות מהרהר בע"ז וכמו שכתבנו בסמוך דלשיטת הרי"ף יש לישב ומה שהקשה הרב מהר"י אירגאס מהרהור בשעת תשמיש יש לומר דעושה מעשה בהרהור רע והוא מעשה. ומה שהקשה ממ"ש בזהר הקדוש בשמות דף י"ז דר' יוסי נענש על ההרהור לק"מ דנענש על ביטול תורה ומה גם דעל פי לימודו הקדוש היה מיחד הדודים וע"י הרהור במילי דעלמא היה כמפריד ח"ו. ועוד דמדקדק עם חסידיו כחוט השערה וכבר כתב בס' אספקלריא המאירה פי' הזהר דף ע"ו דמענישין על המחשבה בג"ע העליון ולכך לר' יוסי כרב גודלו נענש ולאנשים דעלמא אין עונש על המחשבה. אמנם מ"ש הרב משכנות יעקב [דף ע"ו ע"ד] דעובר ושונה מחשבה מצטרפת ק' מההיא דקדושין דמאי משני לקושית מהרהר בעבירה דמחשבה רעה אינה מצטרפת אימא דמקשה מהרהור בעבירה ששנה דמחשבה מצטרפת. ושמא גם העובר ושונה אין למחשבה אלא עונש קל ודוחק. ומאי דמייתי הרב מהר"י אירגאס משמעתין דהוצרכו כפרה על הרהור ע"ש הרי כבר תנא דבי ר' ישמעאל פירש דזנו עיניהם מן הערוה ופירש"י ל' מזון שנהנו במראית עין ולהכי אתא להשמיענו דמ"ש מידי הרהור לא יצאנו היינו שזנו עיניהם והוי מעשה כמ"ש הרי"ף הנז':