פתח עינים על שבת לג.

שלשה מיני הדרוקן הן. צריך להבין מנינא למה לי. ותו הקשו המפרשים דאמאי לא מני רביעי דעמוד החוזר מביא לידי הדרוקן. ואפשר לומר דהא דעמוד החוזר הוא ממין הדרוקן של רעב וקצת משמע כן מדרבא דלקמן דקאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן משמע דכי הדדי נינהו. ומשו"ה נקט מנינא דהגם דאיכא אחרינא דשהיית נקבים ועמוד החוזר לאו מינא באפי נפשיה אלא הוי מאותו מין של רעב. ושוב ראיתי מ"ש מהרש"א בחידושי הלכות ע"ש: והתוס' ביבמות דף ס' כתבו וז"ל ע"י העבירה בא הדרוקן כדאמרינן בבמה מדליקין והדרוקן לאו היינו ירקון כדאמרינן בהרואה אבל יש קצת להדרוקן ירקות פנים כדאמרינן כל שפניה מוריקות עכ"ל ויש להרגיש קצת דמאחר שהזכירו סוגיין אמאי מהדרי תו לאוכוחי דתרי מיני הוו מפ' הרואה הו"ל להוכיח מסוגיין שפיר דאמרינן לקמן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת חנם ירקון: והא דמסקי התוס' דיש להדרוקן ירקות פנים נראה שזהו כונת התוס' בבכורות דף מ"ד שכתבו משמע דירקון והדרוקן תרי מילי נינהו ומיהו נראה שהם ענין אחד כדאמרינן ביבמות וכו' ע"ש והרב באר שבע בתוספותיו לתמיד דף כ"ז הבין בדבריהם שכונתם דחולי אחד הוא והקשה עליהם ודחה דבריהם ומסיק כמ"ש התוס' ביבמות ע"ש. ולי ההדיוט נראה דמ"ש שהם ענין אחד היינו דגם הדרוקן יר"ק יר"ק בפניו ולעולם דתרי מיני הוו וכמ"ש ביבמות ותכל תלונות הרב באר שבע מעליהם. וכ"כ בתוספות ישנים ביומא דף ס"ו ד"ה לא עדים ולא התראה וז"ל והדרוקן וירקון חדא מלתא כדאמרינן ביבמות וכו' ואע"ג דאמר בברכות וכו' מ"מ שני מינים הם ודומין לאחד שנוטין לצד ירקון עכ"ל ומעתה לא יקשה בעיניך לשון התוס' בבכורות כי קרוב הוא ללשון תוס' ישנים שכתבו חדא מילתא ושני מינים וכו' וילמד סתום מהמפורש ואין להאריך:

מי מפיס, פירש"י שאין הכל יודעין בשלשה סימנים ופעמים שמשתנים יש להרגיש דמאחר דשפיר מתפרש מאי דקאמר מי מפיס באומרנו שאין הכל יודעים אמאי הוסיף רש"י שמשתנים ואעיקרא מנ"ל לרש"י דמשתנים. ואפשר דיש הכרח לומר דפעמים משתנים מדאמרינן בסמוך אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה ואם הסימנים מובהקים אמאי הוצרך לומר ידענא ביה דמכפין הא ודאי חזותו מוכיח ולרבנן דבקיאי בסימני תחת התפו"ח ידעי דשל רעב הוא ומי יחשדנו. ואי דיבר כלפי מאן דלא בקיאי לימא להו הסימנין ומה הלשון ידענא ביה דמשמע דהוא היודע הא כל מי ששנה זו נמי הוא היודע. ותו דמאמר ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה מוכח דלו תהא ידיעה מצד עניניו של אביי דבקי בהן אלא משמע דזמנין דמשתנין ומאחר דמוכח דפעמים משתנים משו"ה פירש רש"י הכי דמרווח בהא טפי אומרו מי מפיס.