פתח עינים על שבת לב.

נפל תורא חדד לסכינא. באיכה רבתי ע"פ זכרה (ל)ירושלים, אמרו בנפול עמה ביד צר רבנן דהתם אמרין נפל תורא סגין טבחוי ורבנן דהכא אמרי נפל תורא תחדדן סכינוהי ופירש מתנות כהונה רבנן דהכא היינו רבנן דבבל. ואינו מחוור דהמדרש רבה הוא אגדת ארץ ישראל כמ"ש רש"י בפי' החומש פ' ויגש. והדבר מוכרע כי חלק גדול מהמון רב"ה הנו נצב בתלמודא דבני מערבא. על כן נראה דעל פסוק בנפול עמה ביד צר אמור רבנן דמערבא חדדן סכינוהי:

רב לא עבר במברא דאית ביה גוי אמר דילמא מפקיד דינא עליה וכו' ואותה שאמרו בסוטה דף ך' שאני גוים דלא מפקיד דינא עלייהו. הא פריקנא לה בעניותין בספרי הקטן ראש דוד פ' קרח דף קי"ח ע"ג. וראיתי בספר חדש זה שמו בירך יצחק אשר כרגע נראה לי שדקדק בזה פ' שלח דרב אמאי לא הביא ראיה לדבריו מקרא דדברי הימים (ב' סי' ך') גבי יהושפט דבהתחברו עם אחזיהו פרץ מעשיו וישברו אניות ומהכא נמי תיהוי תיובתא לשמואל מיהו לא קשיא לשמואל דאחזיהו' ישראל משומד וחדא אומה הוו ורב לא מצי לאתויי לעונש נפשות דאותם אניות ענין ממון הוה עד כאן דבריו, ואני בתומי אעיקרא לא חזינא דוקיא כל עיקר דהן לו יהי דקרא מסייע לרב ליכא למידק אמאי לא אייתי רב מיניה ראיה דרב הוה פשיטא ליה טובא ולא היה צריך להביא ראיה. ומה גם דאין זה מימרא דאמר רב כי היכי דנידוק אמאי לא מייתי ראיה מקרא אלא תלמודא תני מאי דהוה עביד רב דלא עבר במברא דאית ביה גוי ובו בפרק אמר למאן דהוה בהדיה דילמא מפקיד דינא עלייהו ולא דרב שוייה למימרא ותנייה לרבנן דמתיבתיה. ותו אעיקרא דדינא פרכא מה ענין שמיטה אצל הר סיני התם בקרא הוא דמתחבר עם הרשע במשא ומתן ושותפות או להיות רעים אהובים כמשפט לאוהבי. ברם הכא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ודבר אין לו בהדי גוי דאזל רק המברא מצרפן ואין זה התחברות וליכא ראיה לרב ולא פירכא לשמואל:

לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה. אפשר לדקדק תיבת לעולם במ"ש התוס' לעיל דף י"ב דלר"מ ור"י מועלת תפלה בשבת שבין ר"ה ויה"ך דס"ל גזר דין אדם נחתם ביה"ך ושוב כתבו דלפי שינויא דמשני הש"ס בר"ה כדר' יצחק דיפה צעקה בין קודם גז"ד וכו' אתי שפיר. ואפשר דהיינו דקאמר לעולם יבקש אדם רחמים דלא תימא דלר"מ ור"י לא תועיל תפלה כי אם בין כסה לעשור לז"א לעולם דלכ"ע בכל עת תועיל תפלה בצעקה ותפלתו נשמעת:

ממנו להביא ראיה כלומר זכות עצמו אבל זכות אחרים אין יכול להציל וכו' לכך חזקיה תלה בזכות עצמו וכו' אבל זהו נגד משמעות הש"ס דברכות דף יו"ד עכ"ל הרב עיון יעקב. ויראה דאין כאן סתירה דעיקר הפרקלטים הם זכיותיו אבל לא שהוא יאמר עשה בזכותי דהוי כמחשיב עצמו והוא שלא כהוגן ולהכי מצאה הקפידה מקום לנוח דאמר והטוב בעיניך עשיתי ולעולם דעיקר הצלתו היתה בשבילו אלא דתלו בזכות אחרים תלו דייקא כמש"ל דף ל' ולפי שעיקר ההצלה על הרוב הוא בזכותו אף שמועיל קצת זכות אחרים להכי אמרו ממנו להביא ראיה. וכ"כ הרב בית חדש י"ד סי' של"ח דעיקר פרקליטיו היא תשובתו ומעשיו עיקר דייקא אבל אה"נ דמועיל תפלת אחרים וזכותם להצטרף לטובה: והגם דכתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דבעת צרה טוב להזכיר זכיותיו ואסמכיה הרב מהר"י חאבילייו אמאמרם ז"ל קטנתי אין מעט אלא צדקה וכו' והביאו הרב מהרח"א בעץ החיים. כבר כתבנו בעניותנו בספרי הקטן דברים אחדים דהכונה שיאמר לישנא דמשתמע לתרי אנפי ובלבו יכוין על צדקותיו אשר עשה ובהכי לא ימצא המקטרג מקום לקטרג דמחשיב עצמו או איזה פגם בצדקותיו ומעשיו דדבריו שאמר פשטן ענין אחר. אך שהקב"ה בוחן לבות שכונתו להזכיר צדקותיו ברמז מתוך צרתו ומתמלא רחמים עליו:

נשים מתות יולדות רא"א נשים מתות ילדות. בירושלמי אמרי אית תני ילדות ואית תני יולדות מ"ד ילדות תני בשם ר"י בעון נדרים בנים מתים וכו' ומ"ד יולדות מכאן שאין השטן מקטרג וכו' ונהירנא דשמענא מהרב כמהר"ר ירוחם ווילנא משם הרב המקובל מר אביו מהר"ר יעקב זכרם לברכה שפירש דאיכא פלוגת' דתנאי אי בעון נדרים אשתו מתה או בניו מתים אמטו להכי קאמר דמ"ד ילדות ס"ל דבעון נדרים בניו מתים ולא אשתו דאי סבר אשתו בעון נדרים היא מתה הול"ל במתני' נדרים נמי. ומ"ד יולדות ס"ל בעון נדרים אשתו מתה ולא תני נדרים משום דטעמא שהשטן מקטרג וא"כ בעת הנדר הוא סכנה דפנקסו היא נפתחת וכו' וכמו שפירש הר"ן בנדרים ומדהמתינו לה עד שתלד ש"מ שאינו משום נדר אלא תחת שלש דתני תנא במשנתינו ע"כ שמעתי: והנה מקום להרהר על זה דאיך פסיקא ליה דמ"ד ילדות סבר בעון נדרי' בניו מתים נימא דסבר אשתו מתה ותנא ושייר נדרי' וכי תימא מאי שייר דהאי שייר האיכא הא דאמרינן בתלמודין בעון שמכבסות וכו' דאפילו היכא דתני מניינא אמרינן תנא ושייר כמ"ש התוספות פ"ק דקדושין דף י"ו ריש ע"ב. אמנם ראיתי בתוספתא דמכילתין פ"ב דאמרו ר' נתן אומר אף מפני נדרים נשים מתות בשעת לדתן והשתא א"ש דמהתוספתא משמע דת"ק דקאמר על שלש עבירות פליג על ר' נתן דת"ק סבר דוקא משום הני תלתא ור' נתן סבר דהולכות על ארבע דמפני נדרים נמי. וא"כ האי מ"ד ילדות דגריס הכי בדברי ת"ק על ג' עבירות נשים מתות בילדותן א"כ ודאי סבר דבעון נדרי' בניו מתים ולא אשתו דת"ק סבר דוקא משום שלשה עבירות אלו. ומ"ד יולדות דקאי נמי על דברי ת"ק אי סבר בעון נדרים אשתו מתה מוכרח לומר דלדעתו בשעת הנדר נמי איכא סכנה ואינם ממתינים לה עד שעת לדתה כאמור. ולמ"ד ילדות פסיק וקאמר דסבר דבעון נדרים בנים מתים ולמ"ד יולדות לא קאמר דבעון נדרים אשתו מתה דאפשר דסבר בעון נדרים בניו מתים וא"ש מתני' ואי נמי סבר אשתו מתה יש לומר כדאמרן: ומהשתא ניחא מנינא דנקט תנא על שלשה דברים לאפוקי מדר' נתן בתוספתא. והרב שושנים לדוד כתב דאתא לאפוקי מדר' אחא. ויש להשיב דלפירש"י ר' אחא אמתות ילדות קאי ומתני' הוי בשעת לדתן ואתיא כר' אחא. שוב ראיתי למר זקנינו הרב החסיד המקובל האלהי כמהר"א אזולאי זלה"ה בעל חסד לאברהם בפירוש המשנה אשר לו כ"י שכתב וז"ל ומניינא דקתני למעוטי נדרים שאז"ל במקומות אחרים בעון נדרים אשתו מתה שנאמר אם אין לך לשלם וכו' אי נמי דאע"ג דנזכרים לה בשעת סכנה כל מעשיה כשימצא לה אחת משלש עבירות הללו גומרין גזר דינה ולא על אחרות עכ"ל עלץ לבי לכוין לחדא דמר אמנם מז"ה לא זכר התוספתא הנז': וחזיתיה להרב גופי הלכות דף קי"ד שעמד בלשון הירושלמי ופירש דגריס נשים מתות ילדות ור"ל דעל שלשה עבירות שעושין האמהות בנותיהן מתות ילדות קודם נשואין ואם יקשה בעון אם מתה בת לא תקשי דאר"י וכו'. וכתב יפה מראה וי"ל לפי שיקשה למ"ד ילדות שתמותנה בבחרותן על חטא לזה הביא סמך מדר"י אף אתה אל תתמה אם תמותנה ילדות בעון עצמן וקרובני שיש ט"ס וכו' הו"ל לסיים בעון אחד מאי בעון עצמן אלא היה כתוב על חטא אחר וכו' ולבסוף צ"ל במקום בעון עצמן בעון אמן ע"כ דברי הרב גופי הלכות. ופירושו דחוק בלשון המשנה דלפי דבריו שאינן זהירות לאמותן יאמרו. ומה שהגיה בדברי יפה מראה אין צורך להגהה דכונת היפ"מ פשוטה דלפי שיקשה איך ימותו בעון אחד לזה הביא מדר"י דהרי מתים בעון נדרים והוא באחד הגם שהוא עון האב אף אתה אל תתמה אם ימותו בעון אחד והוא עון עצמן דהרי מתים בעון אחד של אחר וכל שכן בעון אחד של עצמן. ואי הרב יפ"מ הוה מפרש כותיה לא היה שתיק מלפרש ברישא בהדיא האי פירושא ואדרבא הביא בריתא דקמן ופירש"י דמשמע על שאינן זהירות הילדות:

ר' אחא אמר בעון שמכבסות פירש רש"י הילדות מתות על עון שמכבסות. והרב מהרש"א כתב דאינו מוכרח דמצי סבר דבשעת לדתן מתות בעון זה וכו' עש"ב. ויראה דטעמיה דרש"י דאי ר' אחא איולדות קאי הול"ל אף בעון שמכבסות דלאוסופי אתא אתלתא דתנן במשנתנו והכי סוגית תנאי ואמוראי דאתו לאוסופי אקמאי דקמיהו כדתנא בתוספתא ר' נתן אומר אף בעון נדרים. ולכן ניחא ליה לרש"י לפרש דפליג אר' אלעזר דאמר ילדות וקאמר ר' אחא דילדות מתות בעון שמכבסות וי"א דקרו ארנא אבל תחת שלש אלה מתות בשעת לדתן. וטעמא דבשעת לדתן לא מענשי אלא אהני היינו דמענשי אנדה כדר' יצחק דהיא קלקלה וכו' ומענשי נמי אחלה ואהדלקה בשעת לדתן דהם נצטוו בהן דהיא אבדה חלתה וכבתה נרו ובשעת לדתן דמפקדי אעון זה בצער לידה מענשי נמי אהני דשייכי בהא דניתנו לה לתקן מעוותה ונכשלה בהן. ואפשר דזה רמז אביי וישא משלו תפיס תירוס אמתא וכו' ועיין מה שפירש רש"י עלה ודוק: