פתח עינים על שבת ל.

ואין להקב"ה שבח בו. יש להרגיש דלשון זה יתר. ותו צריך להבין מ"ש והיינו דאמר ר' יוחנן. ותו מאי קשיא ליה לר' יוחנן דאמר מאי דכתיב. ואפשר דכלפי מ"ש בשילהי ברכות ת"ח אין להם מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב דגם בעה"ב בלכתם ילכו ממתיבתא למתיבתא לכן באומרו כיון שמת אדם בטל מן התורה ומן המצות כי היכי דלא תיקשי דהת"ח גם בעה"ב לא מפגרי רבנן לז"א ואין להקב"ה שבח בו כלומר מאי דאמרן בטל היינו מהחיוב שהיה לו דבעה"ב לא יש לו חיוב ולא יצר סמוך וזהו אין להקב"ה שבח בו דאין מקיים מצות ת"ת ולא שאר מצוות בתורת חיוב ואינו כופה את יצרו. וז"ש והיינו דאמר ר' יוחנן כי בזה בין תבין דברי ר' יוחנן דקשיא לה בכתוב דקאמר במתים חפשי דאיך הוא חפשי דאם הוא אדם רשע יש לו עבדות גדול יתיב ביני דנ"י נידון בכמה עונשין ומצירי גהנם. ואם חכם הוא הלך ילך מחיל אל חיל ואם בעל מצוות הוא נטפל אצל ת"ח כמשז"ל והיינו דקאמר מאי דכתיב במתים חפשי ותירץ דמאי דקרי ליה חפשי היינו דכיון שמת פקע מיניה חיובא והלך יצרו ונעשה ממילא חפשי מתורה ומצות אבל אה"נ איש ממקומו בעבידתיה טריד: ושמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה משם רבו מורינו הרב המופלא שארנו מהר"א יצחקי זלה"ה דקשיא לר"י דהול"ל המתים חפשים או המת חפשי ומאי האי דקאמר במתים חפשי על כן בא דברו של ר' יוחנן לאסבורי קרא כלומר דד' חשובים כמת סומא ומצורע ומי שאין לו בנים ועני וז"ש במתים בכלל המתים אשר קראו בשמותם מתים והיינו אהד והוא המת ממש שהוא בכלל זה לבד הוא חפשי מן התורה והמצוות אבל האחרים הם חייבים ונמצא כי אין במתים בכללותם והם חמשה אלא אחד חפשי עכ"ד ועמ"ש בעניותנו בקונטריס שם הגדולים דף ה' ע"ב ע"ש:

עמד משה לפני הקב"ה וכו' פירש"י ואין לך צדיק ממנו ולא נענה בזכותו הקשה הרב עיון יעקב דאמרינן בברכות דף יו"ד משה תלה בזכות אחרים תלו לו בזכות עצמו ואי לאו פירש"י בש"ס יכולים לפרש דהיו שבט לוי וזקנים ולא נענה בזכותם וכו' עש"ב. ואכתי ק"ק בש"ס דהכא דריש דבזכות אבות העולם נענה ואלו התם אמרו דבזכותו נענה דכתיב לולי משה בחירו ולא נענה בזכות האבות ומאחר שכן יש ללמוד להפך דחיי מעלו ממתי לקושטא דמילתא: ואפשר לישב דשם בברכות לא אמרו התולה בזכות אחרים עושים לו בזכותו וכן לא אמרו משה תלה בזכות אחרים עשו בזכותו רק דקדקו בלשון הזהב ואמרו תולין לו בזכותו כלומר דלעולם בזכות אבות ניצולו ישראל והם העיקר וגם זכות משה נצטרף לטובה ודאי אמנם משום דמשה רבינו ע"ה עשה כהוגן ולפי רוב הענוה לא הזכיר זכותו רק אמר זכור לאברהם לכך תלו בזכותו כלומר לא פירשו עיקר הצלתם שהיה בזכות אבות וכתיב לולי משה בחירו ולא הוזכרו האבות אלא דזכותו שנצטרף ודאי מזכירו הכתוב ולעולם דזכות אבות עיקר ושפיר קדריש ושבח אני את המתים. וכן מאי דאמרינן התם פ"ק דברכות דחזקיה תלה בזכות עצמו ותלו לו בזכות אחרים אפשר דעיקר הצלתו היה בזכותו רק דנצטרף זכות דוד המלך עליו השלום אמנם משום דחזקיהו המלך ע"ה הזכיר זכותו תלו לו בזכות דוד המלך ע"ה ופירש מאי דנצטרף זכות דוד הע"ה לחוד וזכות חזקיהו הע"ה לא הזכירו ובדברים רבה סוף פ' עקב אמרו דמשה רבינו ע"ה הזכיר זכות ע' צדיקים זקנים וזכות שבעה צדיקים אחרים ולא נענה עד שהזכיר זכות אבות ע"ש:

דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה וכו' אפשר דקשיא ליה דהול"ל עשה לי אות לטובה כמ"ש הכתוב גבי גדעון ועשית לי אות שאתה מדבר עמי ועוד כי אתה ה' עזרתני ונחמתני מהו כונת הדברים ולפי הדרוש שדורש מדוקדק הכתוב שעשה דבר עם דוד שזה היה אות לטובה לדוד שעם דוד נפתחו השערים והיה אות ונתקיים מה ששאל עשה עמי אות שעמו ממש עשה שנפתחו השערים כשהביא ארונו כמשז"ל ונמצא שעמו נעשה דבר שהוא אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתנ"י מלשון אעשה לו עזר דראויה היתה ב"ש לדוד הע"ה אשה ההוגנת לו וזהו עזרתני ונחמתני שיצא שלמה ממנה ונשתלשל המלכות ממנה ועיין מ"ש בספר הקטן ראש דוד פ' אחרי ריש דף פ'. ופ' האזינו דף זק"ן ובספר הקטן דברים אחדים דף ס"ה ודף קפ"ב בס"ד .

שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שנתעברו נשותיהם של כל אחד ואחד זכר. אפשר לומר דהא בהא תליא דבמה שנהנו מזיו השכינה זה סגולה לזכות לבן זכר כמ"ש לקמן פרק ר' עקיבא פארן שרבו עליו ופירש רש"י שבמצות שובו לכם לאהלכם נתעברו נשותיהם של כל א' זכר. והכי אמר קרא ויברך את בית עובד אדום בעבור ארון האלהים ואמרו ז"ל בשילהי פרק הרואה זו חמות וח' כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד:

אמר לו בשבת תמות. התוס' בחגיגה דף טו"ב ע"א כתבו דהירושלמי פליג על זה דקאמר דדוד מת בעצרת והיו ישראל אוננין ולא הקריבו עד למחר ע"ש. ובמדרש רות ריש פרשתא ג' אמרו דדוד הע"ה נח נפשיה בעצרת שחל להיות בשבת: